חוף מבטחים
למרות שהבטיח לעצמו שלא ישוב לנמל תל אביב, עמית אהרנסון התענג על כל רגע באייסברג וולקנו - הבייבי החדש של גלידריית אייסברג ועופרה גנור ממאנטה ריי. מקינוחי שכבות בכוס גבוהה ועד לפיצות, מתברר שהיה שווה להסתנן שוב לאזור
אייסברג וולקנו, המצטרפת האחרונה למתחם, היא בהחלט משהו יוצא דופן מהסוג הזה. ככה זה עם מסעדות שההורים שלהן הם גלידרייה אייסברג מצד אחד ועפרה גנור (הבעלים של מסעדת מאנטה ריי) מן הצד השני. מדובר בשידוך שהיה חייב להוליד ילד מחונן במיוחד, ואחרי שני ביקורים במקום (אחד בחברת הג'ינג'ית ואחד בחברת הקטנה), אפשר להכריז שהילד בהחלט עומד בציפיות.
אייסברג וולקנו שוכנת בכיכר המזרקה בנמל, ממש מעבר לכביש מגלידה מונטנה. הכיכר מקסימה, אבל קצת קשה להתעלם מהעובדה שהיא נטועה בין מבני תעשייה סמי-נטושים, מה שנותן את התחושה של פיסת אירופה שהונחתה באמצע מחנה פליטים.
את העיצוב של המקום לא ניתן להגדיר אלא באמצעות המילה "שמח". החל מרכבת הצעצוע שמקיפה את החלל הפנימי, דרך מקרר הגלידות העצום והמבהיק ועד תנורי הפיצות - כל מה שצריך כדי לעשות ילד (או ילד מגודל) מאושר.
מי שאחראי לכיף העצום שאייסברג וולקנו מספקת למבקריה הוא השף קונדיטור דורון לורן (לשעבר, בין היתר, ב"רפאל"), שבנה כאן תפריט פשוט וחכם. כמה פיצות קלאסיות (על בסיס עגבניות) כמה פיצות לבנות, עוד כמה מנות קטנות, והמון מתוקים – מתחכמים יותר או פחות.
נתחיל עם המתוקים, שאולי בעצם הם העיקר כאן, עם הברקות כמו "ניחוח היביסקוס" (26 שקל): ג'לי אדמדם (כמו של ילדים!) בטעם משכר של היביסקוס, עמוס בפירות יער טריים כשמעל
גם שני המתוקים האחרים שטעמנו הפתיעו. תפוח העץ האפוי (28 שקל), שלורן למד להכין מסבתו לואיז, הראה איך הופכים קינוח של בית למנה של מסעדה, עם גלידת וניל משובחת (אייסברג, בכל זאת), מאפה שקדים חמאתי והפעתה מדהימה בתוך התפוח. היינו מגלים, אבל זה יהרוס לכם את הכיף כשתלכו לשם (ואם אתם יודעים מה טוב לכם, תלכו לשם).
הגלידות של אייסברג היו המרכיב העיקרי בקינוח השלישי, שהגיע על חשבון הבית, ונקרא באנג'י – קינוח שכבות בכוס גבוהה. יש שלושה כאלה בתפריט, ואנחנו התענגנו על זה שמכיל משמשים באמרטו בתחתית בכוס, כשמעליהם שלושה כדורי גלידה שונים. השוס הוא מה שמכונה כאן "גודיז", הפתעות, שטמונות בין שכבה לשכבה – ביצי מרציפן קטנות, שקדים מקורמלים, ועוד תופינים שעושים כל ביס למשהו אחר.
גם בתחום המלוחים אין לוולקנו במה להתבייש. שתי המנות הראשונות שטעמנו, פרושוטו עם תאנים (30 שקל) וצלחת ברוסקטות (28 שקל) היו נשנוש מושלם. הברוסקטות היו פריכות כמו שצריך, ועליהן הניחה יד מדויקת את כל טוב ישראל והים התיכון: קישואים ופטה, פלפלים וסרדינים (איזה סרדינים!), תאנים וגורגונזולה, ועוד. הפרושוטו הוגש עם מה שמכנים כאן לחמחליל (מחווה לפלוט הצרפתי), עם סלאמי מפולפל ועם ערימת תאנים בשלות.
יחד עם תפריט אלכוהול חביב - הרבה קוקטיילים עדינים על בסיס יינות ופירות טריים, שום דבר תעשייתי או ממותק מדי – די בזה כדי לעשות לנו מצב רוח ממש טוב.
הלאה לפיצות, שהולכות ומשתלטות על העיר. אלה של אייסברג אמנם לא מתעלות לגבהים השמימיים של טוני וספה, אבל הן בהחלט מהטובות בעיר.
הפשוטה מבין השלוש שטעמנו, אדומה עם פטריות (40 שקל) נתנה לבצק (הדקיק) ולרוטב (המתקתק) לדבר. פיצה בנדיקט לבנה (45 שקל) היתה תענוג מושחת במיוחד עם המון תרד טרי, בייקון וביצה. אם למות מכולסטרול, שווה לעשות את זה עם הפיצה הזו.
המוצלחת מכולן היתה הפיצה האדומה עם הסרדינים (45 שקל), בעיקר בזכות הסרדינים שלורן מעביר כבישה קצרה במלח, ושמשתלבים היטב עם מתיקות הפלפלים הקלויים והנשיכה המרירה של הזיתים השחורים.
קחו את הפיצות האלה, את הקינוחים האלה, את המשקאות המשכרים האלה, תוסיפו את המוזיקה מהסרטים של פליני שמתנגנת ברקע, תעצמו עיניים ואולי – רק אולי – תצליחו לשכוח שכמה עשרות מטרים מכם יש אנשים שעומדים בתור בשביל וודקה רד-בול. מקום צנוע וטהור בנמל, חזון אחרית הימים.
פתוח: כל יום משש בערב. בהמשך ייפתחו גם לצהריים.
לוק: כמו לונה-פארק של זללנים. ובכל זאת הערה אחת: היונים שמעל המטבח (לא אמיתיות, למרות שהן נראות אמיתיות לחלוטין) היו טיפה יותר מדי בשבילי.
פלוס: הבצקים (לא רק הפיצות – גם הלחמים), חומרי הגלם (הסרדינים!), הגלידות (שזועקות מטריות), האווירה הנעימה.
מינוס: המינוסים היחיד פה, לפחות בינתיים, מתגלמים בדמות הטמפרטורה שבתוך מקררי הגלידות.
מאפרות: המקום פתוח, כך שאין בעיה לעשן.
אז כן או לא: כן. לילדים, לילדים בנפשם ולסתם מבוגרים שאוהבים כיף.
אייסברג וולקנו, כיכר המזרקה, נמל תל-אביב, בין האנגר 11 ל-13. טל': 6026000–03
נא להמתין לטעינת התגובות
