נמצא הקרפצ'יו הטוב בישראל
דווקא בסאקויה, מסעדת הטאפאס שברמת ישי, מצא שגיא כהן מועמד לתואר הנ"ל. ואגב, גם שאר האוכל שמוגש שם נחמד לגמרי לעיתים, ובמקרים אחרים הוא אושר צרוף. בקיצור, תנו קפיצה
יש משהו די מוזר בלשבת במסעדה ברמת ישי, מול מה שאתה יודע שהוא נוף פתוח של העמק, ולהרגיש כאילו אתה בתל אביב. לא מוזר רע, בכלל לא (ובכלל, אין הרבה דברים רעים להגיד על המקום הנעים הזה), אבל איזו תחושה שאולי הגלובליזציה מתקדמת קצת מהר מדי, קצת מבולבל מדי.
אצלנו, מכל מקום, יש בסאקויה (אל תשאלו אותי למה הם בחרו דווקא בתעתיק העברי הזה לשמו של העץ הענק מקליפורניה, או למה בכלל מסעדת טאפאס בעמק יזרעאל נקראת על שמו של עץ קליפורני) כדי ללמד על תהליך מעניין שעובר על הפריפריה.
פעם, מסעדות בצפון, ובית לחם הגלילית הסמוכה הייתה דוגמה מובהקת, נפתחו מתוך שאיפה להיות פרובנס של המזרח התיכון (אם אני לא טועה, אפילו הייתה פעם מסעדה שנקראה "פרובנס בגליל" ). כלומר , מעין ספר כפרי שאליו יוכלו תושבי המרכז להרחיק נדוד כדי להתבשם מקצת אוויר צח ובישול מקומי משובח, ובעיקר, כמובן, כדי להעמיד פנים שאכן יש לנו ספר כפרי, אוויר צח או בישול מקומי משובח.
היום, מסעדות באזורי הפריפריה נפתחות פחות עם מבט למרכז וללקוחות שיגיעו במיוחד בסוף השבוע מרמת השרון ויותר עם מבט לסביבה ולאנשים שיקפצו ככה סתם מרמת ישי. ואולי דווקא בגלל זה יש בסאקויה לפחות סיבה אחת טובה להגיע במיוחד, ואפילו ממקומות רחוקים בהרבה מרמת השרון: הקרפצ'יו. מנת המופת הפלאית הזאת מסתתרת בתוך תפריט מנות הטאפאס הבשריות (יש גם תפריט טאפאס ירקות ותפריט טאפאס דגים ופירות ים, ויש גם מנות בגודל רגיל למי שלא מתלהב מצלחות קטנות) והיא סנסציה. לא פחות.
זה היה, בלא צלצלו של ספק, הקרפצ'יו הטוב ביותר שאכלתי בארץ בשנים האחרונות. הסוד? ובכן, יש כמה. ראשית, איכותו יוצאת הדופן של הבשר. זה היה בשר עגל ורדרד, בצבע שעל גבול הארוטי, מלא טעם, פרוס לפרוסות דקיקות, אבל בדיוק בעובי הנכון. כלומר, כזה שאתה מרגיש שאתה
יש נטייה עכשיו, בעיקר במסעדות אופנתיות, לחתוך את הקרפצ'יו דק מדי: זו טעות. זה גורם לבשר להתמרח. בסאקויה חתכו אותו כך שתדע שאתה אוכל בשר, אבל תוכל גם להרגיש את העדינים שבטעמיו. הפרוסות הדקות והמשובחות האלה שרו במשרה חפה מאגרסיביות (עם דגש על טעמי פרי הדר) שבמקום לכבוש את הבשר, כמו שקורה כשמגזימים בבלסמי, הדגישה את מתיקותו הטבעית.
משרה ענווה, מתורבתת, לא אחת שמתנפלת. מעל לפרוסות הוורדרדות פוזרו מעט שבבי פרמזן, והפתעה: עיגולים דקים של גבינת עזים קלויה. הצירוף של גבינת העזים, על העקצוץ הקל והנעים שלה, לפרוסות הבשר עשירות הטעם ולמשרה החמצמצה-מתוקה היה נגיעת אמן. זה לא קלאסי, ובהארי'ס באר בוונציה, שם המציאו את המנה הזאת, ודאי מורטים עכשיו שערות מחילול הקודש, אבל אין מה לעשות: כשזה עובד, זה עובד.
ליד כל זה הגיעו כמה פרוסות קלויות וחמות של לחם שחור (לחם שחור אמיתי, תודה לאל, ולא איזו תפלצת לחם אנשובי ושוקולד לבן) מרוח בשמן זית שעליו אתה אמור להניח את הבשר, לקשט בעיגול או שניים של גבינת העזים ולחייך כמו עגל מאושר. לא יכולנו להתאפק: הזמנו מיד מנה שנייה. ואם לא החובה המקצועית, הייתי עוזב הכול ומתרכז בקרפצ'יו.
שאר האוכל (להוציא מנה גרועה במיוחד של צ'וריסו על תבשיל שעועית שחורה) היה בסדר גמור, אבל המנה היחידה שיכלה איכשהו להתחרות בקרפצ'יו (ולהפסיד, אבל לפחות להתחרות) הייתה מנת סינטה בצ'ימיצ'ורי. מנה טובה כשלעצמה של בשר משובח שנעטף בתיבול של שלושה מיני פלפל גרוסים, טוגן מדיום רייר, נפרס לפרוסות בגודל ביס ותובל בצ'ימיצ'רי ששב והפגין שרוטב לא חייב להיות אגרסיבי כדי להיות נוכח. חמיצות נעימה, פריכות טעימה, חריפות מרומזת ובשר מצוין. נחת.
מבין מנות העשב, כדורי ריזוטו מטוגנים בליווי רוטב יוגורט וסומק היו חמים ופריכים, אבל חסרה להם קצת פיקנטיות, את האנטיפסטי בחרתי לשכוח, ארטישוק (אני מניח שמיובא משומר בשמן זית) מוקרם בגורגונזולה (כך צריך, ולא גרוגונזולה, כמו שגורס התפריט) ובשמן זית היה מתאים יותר כנשנוש ליד בירה מאשר כמנה בארוחה, ולעומתו סטייק הפורטובלו, פטרייה מושרית בבלסמי ובעשבי תיבול, ואז צרובה על האש, היה טוב, בשרי ועשיר טעמים.
ניסינו רק מנת פירות ים אחת (לדברי המלצר, משתמשים כאן בפירות ים קפואים, מה שקצת הוציא את החשק לטעום מהמנות שדווקא נראו מגרות בתפריט) והיא הפתיעה לטובה: יחסית לקפואים השרימפס היו גמישים, עשירי טעם והרוטב הספרדי של שמן זית, צ'ילי ולימון שירת אותם היטב.
בסך הכול, סאקויה היא מקום נעים להפליא (עם שירות ידעני, מקצועי ורב קסם) שהסך הכול שלו עולה בהרבה על כלל מרכיביו. בדיוק כמו קרפצ'יו הפלא: קצת בשר, קצת גבינת עזים, סתם פרוסת לחם. אז איך זה גורם לכזה אושר?
סאקויה, אזור תעשייה רמת ישי. טל ': 04-9535340
אנטיפסטי: 16 שקל
כדורי ריזוטו פריכים בליווי רוטב יוגורט וסומאק : 17 שקל
ארטישוק מהגריל עם גורגונזולה ושמן זית: 23 שקל
סטייק פורטובלו: 29 שקל
נקניקיות צ'וריסו בסגנון ספרדי עם שעועית שחורה:23 שקל
שני קרפצ'יו עגל: 64 שקל
סינטה צרובה פרוסה על צ'ימצ'ורי: 31 שקל
שרימפס מוקפצים בשמן זית, צ'ילי טרי, שום וגרידת לימון: 29 שקל
קרם קאטלן: 33 שקל
שלושה סאן פלגרינו קטן: 33 שקל
כוס מרלו ספיישל רזרב בנימינה 2003: 32 שקל
כוס יין סירה של סגל: 22 שקל
טיפ: 50 שקל
סה"כ: 401
נא להמתין לטעינת התגובות
