זינוק לאתמול: מסעדת הקזינו
בתל אביב של שנות העשרים המקום הטוב ביותר למצוא בו מנת חמין הגונה בשבתות היה "הקזינו", מיזם ענק ומופרך ברחוב אלנבי שמשך אליו את כל הסלבס המקומיים - מביאליק ועד אחד העם
הוא היה ענק, נוצץ ומופרך, מיזם הזוי מהסוג שתל אביב התמחתה בו מאז ומעולם."הקזינו" מעולם לא היה קזינו, אלא היכל מהודר לאוכל ולנשפים, שנבנה על עמודים בתוך הים בקצה רחוב אלנבי. התנאי היחיד של קרזנובסקי להשקעה היה כביש שיגיע ישירות אל פתח המבנה. אם תהיתם אי פעם מדוע רחוב אלנבי תופס בקצהו הצפוני פנייה חדה מערבה, הנה התשובה.
אחד העם ביקר ב"קזינו" וגם ביאליק קפץ לחמין בשבתות. בספר "בתי הקפה של תל אביב" מסופר על ד”ר רפאל אופלטקה, הרופא הראשי ומנהל משרד הבריאות של מחוז תל אביב, שהיה מופיע בשבת, נמהר ומתנשף בשעה 10 בדיוק, "וטרם ישב על הכסא היה מצווה: צ’ולענט! צ’ולענט! מנה הגונה של צ’ולענט עם קישקע ועם בעבאלאך!".
המקום פשט את הרגל בתוך שנה, בשל הוצאות האחזקה הגבוהות והעובדה שאפשר היה לפתוח אותו רק באביב ובקיץ. החורף היה פשוט סוער מדי, ומדי שנה שלפו הגלים מזכרת מהמבנה: פעם חלון, פעם מעקה, וחורף אחד אפילו קיר שלם.
בשנת 1923 נקנה הקזינו על ידי שני
בחזית הוצבו שני עמודי פירוטכניקה, והמודעות זעקו על "מזרקות של מים ואש חשמל, הזורקות ביום נטפי מים משובבות נפש, ובלילה הן זורקות אש חשמל קרה ומרהיבה".

לנשפים הסוערים, שנמשכו לעיתים עד שלוש לפנות בוקר, באו מיטב בלייני העיר - הגברים בחליפות ייצוגיות, והנשים בשמלות ממשי מיובא או במעילי פרווה בחורף.
ומה אכלו? באירוניה מצערת, לא פירט המוסד היוקרתי במודעות את המאכלים המוצעים בו והסתפק בהבטחה, שמדובר ב"ארוחות מהשורה הראשונה, וכל מיני תרגימה". השמועה אומרת שמנת הבית המועדפת היתה החמין ההונגרי.
כדי לשמור על האווירה האקסקלוסיבית ולשפר את הרווחיות, החליטו בעלי הקזינו לגבות דמי כניסה ("הזמנת מינימום" בתל אביבית של היום). "אם לא נשים הסייג הזה", תירצו לעירייה, "יהיה הקזינו מלא משפחות משפחות של מפצחי גרעינים, מטופלים בילדים צורחים, שיואילו לקחת מקום בקזינו וישבו שעות שלמות".
גם הבעלים החדשים פשטו את הרגל כעבור שלוש שנים. המקום החליף ידיים עוד פעמיים, ובכל פעם הידרדר עוד.
בשנת 1939, כאשר קירות המבנה התפוררו והגשרים שקשרו בינו לבין רחוב אלנבי הוצפו מים, החליטה העירייה לגאול את הקזינו מייסוריו. בפיצוץ מרובה סקרנים שקע המבנה אל תוך הים. רק אדם אחד, שהתקרב למבנה קצת יותר מדי, נפגע מן הפיצוץ. היה זה היזם המקורי, קרזנובסקי.