שובה של לוטוס מלכת הביצה
לשי טובלי יש מרכז חדש, בקומונה של טיוהר אסור לעשן, רון חולדאי עושה לרוחניקים חיים קשים ולאיימי ווינהאוס יש בבית רוח רפאים בשם הנרי. לוטוס מלכת הביצה מסכמת את החודש
כן, לוטוס שלכם חזרה מהודו. אחרי שלושת חודשי התרעננות, רוחניות והתקרחנות בתת-היבשת האהובה, שבתי ארצה וגיליתי שהאירועים בסצנה הניו-אייג'ית מתנהלים בקדחתנות הרגילה - מקומות נפתחים, נסגרים, משתדרגים ובקושי אני מספיקה להתעדכן.
הנה, רק השבוע גיליתי שלפני כחודשיים פרש כתב המחשבים של ידיעות, יובל ("יו"ר") דרור, מניהול הבלוג הפופולרי שלו. נכון שזה אולד-ניוז אבל הייתי בהודו, ואי אפשר שלא להקדיש כאן מילה או שתיים לאיש, שאחד מנושאי הכתיבה החביבים עליו (בנוסף לחיפוש מגרעות אצל כתבי-מחשבים אחרים) היה לרדת על עולם הניו אייג', ובפרט על מדור זה.
מעולם לא נתקלתי בבן אדם שכתב כל כך הרבה על משהו שהוא הבין בו כל כך מעט. זה כנראה מה שקורה כשצריך לספק מדי יום לקהל קוראים קבוע צחוקים בפרוטה ותובנות "ביקורת התרבות" צדקניות, בליווי הגמישות בסטנדרט המקצועי שמאפשר לעצמו עיתונאי שפותח בלוג. צר המקום מלהזכיר את כל הפנינים במחרוזת שלו, ואולי די להזכיר את המקרה שבו הוא לעג לטקסט שכתב אצלנו אב שכול לזכר בנו (סביר להניח שדרור פשוט לא שם לב לעניין הזה כי הוא לא קרא את הטקסט כמו שצריך, ולכן מדובר באתיקה עלובה, ולא חלילה ברשעות מזוקקת), את הפעם שבה איחל (ב"הומור" כמובן) לאחת הכותבות במדור שתיחנק, ולכותבת אחרת שתיכנס לו לתחת וכן הלאה וכן הלאה.
זה עוד כלום לעומת מה שחיכה לי כשפתחתי את הערוץ, ערוץ הניו אייג שלנו, שהפך בין לילה לנקי ומנוכר כמו עמוד תוצאות בגוגל. אך לכל מי שכמוני החל להזיל דמעות על אתר-הבית הישן והטוב, על שפע
אגב
אותם המקורות גם מסרו לי שכתבה מאד-מאד לא נעימה על גורו מאוד-מאוד ידוע מתבשלת במרתפי המדור.
ואם כבר
עוד בעניין העיתונות הרוחנית: העורך הנצחי של מגזין "חיים אחרים", אילי בר, עזב את כסאו אחרי שש שנים ועליו התיישבה גב' ורדית פרבן. לא מכירה אותה בכלל, נראית נחמדה. מהדף שלה בקפה דה מרקר נראה שיש לה נטייה מסוימת לפרובוקטיביות (הכנסו ותבינו לבד), שיכולה לעשות רק טוב למצב המיובש והישנוני שאליו הגיע "חיים אחרים". שיהיה בהצלחה, מיס טמבורין!
זה שאני אוהבת טראש כבר אמרתי? נו, אז מה חדש בקונסטלציית טובלי-לסטר? זו תמיד שאלה טובה ותמיד יש לה תשובה משעשעת - אם מתחום העב"מולוגיה ואם מתחום הליצנות הרפואית. ובכן, הצמד הקים מרכז חדש "לתרבות חדשה" בפרדס חנה, שבו אפשר ללמוד, בין השאר, על "מוח העתיד", על גבריות חדשה, חינוך חדש, על פרנסה ושפע חדשים ואפילו טכניקה פשוטה וחדשה לכינון שלום עולמי ופתרון סכסוכים בין לאומיים (שכנראה עוד לא נוסתה, הא?).
יפה. המאסטר הראשי של לחימת "עגור המוזהב" הוא אילון לסטר. ובכלל, נראה שתלמידי טובלי מתבקשים להיות גם תלמידי לסטר. לבי אתכם. אגב, כראוי לאדם גלקטי, אני מנחשת על סמך הערך הבא בוויקיפדיה שטובלי מתחיל לפנטז על ייצוא של סחורה לחו"ל ועל קריירה גלובלית - כיד הדמיון הטובה עליו.
בשורות עגומות – מרכז הודיה, מעוז הניו אייג' התל אביבי, עומד להיסגר – תשלומי ארנונת-העסק פשוט גבוהים מדי ביחס להכנסות (הם תמיד היו זולים), ומעתה כל אירועי התרבות הרוחניקית עוברים לקומה הראשונה של 24 רופי ("הטאלי"), שמאידך הצמיח סניף בכפר סבא (אולי אפשר לקרוא לו כפר-סבג'י).
ולמי שכבר יצא לבקר על הגג השווה של מרכז נו מיינד, יצטער לגלות שגם לשם הרשויות הגיעו. מה קורה? חולדאי נגד הרוחניקים?
ואפרופו מרכזי תרבות ניו אייג'ים: יובל קורהה פתח את בית אושו ישראל באידלסון 5, ולאירוע הפתיחה החגיגי הגיעו 200 איש ואישה. בינתיים התוכנית היא לקיים כל ערב בשבע מדיטציה אקטיבית, ופעם בשבוע להריץ וידיאו של אושו. אם נשווה למקור בפונה, אז החסרונות הם: אין בריכה, אין ברבורים והג'רמן בייקרי מאוד רחוק. היתרונות הם שלא צריך לעשות בדיקת איידס בכניסה והמחירים הרבה יותר זולים מהאשראם בהודו.
המוארת אנאמיקה ובן זוגה השמאן "אום אום" הרסיטה הגיעו לארץ מפאצ'ה מאמא כדי לעשות את הקופה השנתית שלהם בפסטיבל הקולנוע הרוחני ופסטיבל לב טהור. פסטיבל הקולנוע הצליח פחות מהמצופה אבל ללב טהור צפויה אולי הצלחה גדולה יותר, ולו בגלל שני כוכבי מוזיקת העולם שיצטרפו אליו: הסאניאסים מיטן ופרמל. השניים זכו לתשבחות הן מאקהרט טולה והן ממדונה, שאמרה שהם עושים את המוזיקה שהכי טוב לעשות איתה יוגה. מה, אפילו יותר טוב מסי.די של שרגא ברג?
ואם כבר הגענו לפאצ'ה מאמא: האיש שלנו בקוסטה ריקה, כריש הנדל"ן די.ג'יי טיוהר, החליט לנקות את הסחבקיה מחומרים לא רצויים ואסר על עישון סיגריות בכפר, כך נמסר ממקורותינו במרכז אמריקה. ברחבי הכפר האקולוגי הוכרז הצו: מי שייתפס מעשן בשירותים – לא יוכל להיכנס לסאטסנג. עד כדי כך! גם מדיניות הסמים הליברלית של טיוהר עברה מהפך - ומהיום והלאה מותר להתחרע חופשי רק בשלושה מועדים מוגדרים בשנה. איפה שנות התשעים השמחות איפה.
ואם כבר, החודש, ככה נראה לי, צרכו קוראי המדור כתבות על סמים יותר מאשר סמים עצמם (אולי חוץ מעידו הרטוגזון). זה התחיל בהספד האינפורמטיבי על ד"ר אלברט הופמן ז"ל, ממציא הל.ס.ד הקשיש, המשיך בשיר ההלל לטריפים של מנחם בן, כתבה על תיירות איוואסקה, עוד כתבה על המדען שגילה את הדנ"א בשעה שהיה על טריפ ל.ס.ד, ואתמול, כסיכום נאה (ומן הסתם זמני), מאמר כללי - של הרטוגזון כמובן - על המאבק של ממשלות העולם נגד חומרים משני תודעה (לא כולל קפה, סיגריות, אלכהול וריטלין).
וכאן המקום להזכיר גם את הכתבה המעולה על סאן רע, שהיה גאון מוזיקלי יותר מאיימי ווינהאוס, ומיסטי ואינטרגלקטי יותר ממנחם בן – בלי לגעת בסמים בכלל. רק מוזיקה.
ואם כבר מדברים על קומונות שכוחות-אל ברוח אושו: שחר מהישרדות כבר לא באשראם במדבר, וגם אשראם במדבר בעצמו בקשיים. תחזוקת מבני האשראם, כרגע בידי קיבוץ סמר, עולה יותר ממה שהסדנאות מכניסות, השפע לא זורם, אין רולס-רויסים נוסח ראג'ניש, אין עסקאות נדל"ן שמנות נוסח טיוהר, ויש מצב שכל העסק מבחינה כלכלית יעבור לידי עוטסב. ככה לפחות שמענו. כנראה שזה הזמן לעודד את קוראינו לבקר ב"פסטיבל העראק" שיתחולל שם בשבועות, שנראה כמו פסטיבל כיפי ומגניב ביותר.
ומה עוד היה מעניין?
"אברהם גרנט בפרשת הפנדל המפוקשש": המאמן המפוטר של צ'לסי כהתגלמות המיתוס של יהודי-החצר; כתבה מרעננת ומשובחת של אמתי מגד על קונסטלציות משפחתיות.
ואם אתם רוצים רגע של נוסטלגיה (העיצוב הישן... אח...), כתבה של תומר פרסיקו שמסכמת את מהפכת הניו אייג', על אפו ועל חמתו של יובל דרור המסכן.
אל תפספסו - מטיף נוצרי מוכיח - בעזרת התנ"ך - שלא כמו הנמושות באירופה – הגבר האמיתי האמריקאי משתין בעמידה!
יש לכם משהו לספר ללוטוס? שלחו מייל
נא להמתין לטעינת התגובות
