לוטוס מדווחת: שובו של הרב גפני
הרב גפני חזר, דוד הר ציון מגיח, הטרדות מיניות בפסטיבל הנודיזם "פשוט" וטיוהר מכניס חידושים לוויפאסנה הקלאסית וחוגג יומולדת. לוטוס, רכלנית הבית, עם המיצים הקיציים של חודש יולי בעולם הרוחניות הישראלי
באק טו ביזנס: הרב גפני חזר ללמד! לאחרונה עלה האתר חדש שלו, "מארק גפני – רוחניות אבולוציונית", עם שחור-קוסמי וצילומים מרשימים על רקע היקום. כזכור, לפני כשנתיים הרב גפני, שתמיד היה טיפוס אירוטי להתפקע עם סיפורים בעייתיים בעברו, זכה לתלונות במשטרה מצד נשים שטענו שניצל אותן מינית מתוקף מעמדו כרב. הדיווחים היו לא נעימים וכללו תיאורי BDSM. גפני פרסם מכתב התנצלות, טען שהוא "חולה", ארז את המזוודות ונעלם באמריקה. קהילת "בית חדש" התפרקה.
אחרי שנתיים נראה שהוא הבריא. באתר שלו הוא טוען שמעולם לא הטריד מינית אף אחת, לא ניצל את מעמדו, ושכל היחסים שלו עם הנשים היו בהסכמה ומתוך עניין הדדי. בעצם – הוא הקורבן, קורבן של מניפולציות ושל תקשורת עוינת. את מכתב ההתנצלות, הוא טוען, כתב מתוך לחץ ופאניקה. הוא לא באמת חולה. הדבר היחיד שבו מודה גפני, אם כי בניסוח מתפתל, הוא שהיה עם נשים שונות באותו זמן ולא היה כל כך שקוף לגבי זה כי הוא גם קצת ביקש מהן לא לחשוף את הקשר איתו. שזה באמת לא אותנטי ואולי אפילו קריפי, אבל לא פלילי.
השתכנעתן, בנות? בואו לאמריקה.
ואיזה עוד טיפוס מעניין צץ השבוע מהאוב? הלוא זהו "מאסטר דוד הר ציון", שעזב את הארץ לפני יותר משנתיים, לאחר תחקיר לא נעים של אילנה דיין. הוא התחיל כיהודי צ'יליאני שהחל את הקריירה שלו בארץ והפך ל"יוגי רמקרישננדה". אחר כך הוא הפך למאסטר דוד הר ציון, המואר ממצפה רמון, שהצטלם בפוזות של אושו, דרש מתלמידיו לקרוא לו "רבנו", פיתח שיטת יוגה, קראטה וטאי צ'י והכניס את החסידים והחסידות לאקסטזות בעזרת אנרגיה שהקרין מאצבעותיו למצחם. כשאילנה דיין חשפה כמה הבנאדם מלא בעצמו ואיזה סוג של שירותים הוא דורש מתלמידיו, הוא ארז את הפקלאות ונחת בניו יורק, כשהוא מציג את עצמו כחוליה במסורת של הרא-קרישנה.
הדף הביוגרפי באתר הנוכחי שלו נמתח מגיל 8 ועד ימינו, הוא מפורט לעילא ועמוס בשושלות והסמכות יוגיסטיות. ולמה אין זכר בכלל? לתקופה שבה היה בארץ וקרא לעצמו "דוד הר ציון". מה שכן, הוא מוכר קטורת, פסלונים הודים ומים מהגנגס ב-45 דולר הבקבוק. במרכז לקבלה רק 16 ש"ח לבקבוק.
ומה פתאום נטפלנו אליו עכשיו? מסתבר שהוד חסדו האלוהי יוגצ'ריה סאט גורו בהקטיודנטה רמהקרישננדה סוואמי מהראג'ה החליט שהוא רוצה קצת צומי, ופרסם לפני שבועיים, ממש אחרי שכל העסק הפך לנון-אישו, הודעת גינוי לסרט "גורו של אהבה" של מייק מאיירס.
"מדובר בביטוי ברור של תפיסת
הלכתי השבוע לשמוע את מתייה "הנזיר והפילוסוף" ריקאר. שילמתי 90 ₪ והשתעממתי רצח. מה, אני לא יודעת שמדיטציה משפיעה על המוח? שחר שילוח כותבת על זה לפחות פעם בשבוע. גם לא היו חתיכים בקהל. מה כן היה? 800 איש לפחות, שמתוכן זיהיתי את נירה "קישקשתא" רבינוביץ', ידידת דהרמה ידועה. כל הערב הוקרנו צילומים מרהיבים מההימלאיה של ריקאר, שגנבו את הפוקוס מהדיבורים המשמימים.
מצד שני, מי מחפש אקשן בכנס בודהיסטי? מי שרוצה מיץ וסליז מוצא את עצמו בפסטיבל "פשוט" לערומכּוּאים שהתנהל כמדי שנה באשראם במדבר. האשראם עובר בימים אלה זעזועים חברתיים, שינויים ארגוניים ועזיבת חברים, ואלי זה גם מתבטא באווירה המופקרת משהו בפסטיבל, שהיה מי שנהנה בו אבל גם נראה שהיו בנות שסבלו מהטרדות מיניות כאלה ואחרות.
בפורום הגועש בנמסטה תוכלו לנבור בפרטים, ולהתעדכן בדיון החשוב והמעייף - האם כל עירום הוא מיני והאם בחורה שנכנסת בעירום לבריכה מזמינה צרות וכו' וכו'.
אולי היה עדיף ללכת לכנס אושו, הראשון בישראל, שנערך בבית אור. לי לא יצא לי להגיע, אבל סיפרו לי שהאווירה, יחסית למה שסאניאסים יודעים לעשות, היתה רגועה עד מנומנמת. בעוד אחיהם הפרועים יותר מתערטלים בפסטיבל "פשוט" באשראם המדברי, הגיעו זקני השבט - הסאניאסים הוותיקים - לחוויה מיושבת הרבה יותר בצפון.
שבט הרוחניקים שרץ בעיקר סביב בריכת השחייה של הקיבוץ ונצפו מספר לא מבוטל של משתתפים בגילאי שנה עד 5, הלוא הם "הילדים של". מתברר שהטפותיו החוזרות ונשנות של המאסטר כנגד קשרים ממוסדים ("נישואים הם זנות!") לא הופנמו, והסאניאסים הוותיקים הספיקו בשנים האחרונות להתחתן (זה עם זו), ולהביא לעולם צאצאים שוחרי חופש ומדיטציה.
אולי בגלל האווירה המשפחתית לא נראו כמעט איברים חשופים וסביב הבריכה בבית אורן נרשמו לא יותר משלושה זוגות שדיים, ובולובולון אחד, חשוף בבדידותו. עם זאת נשמרה הרוח הסאניאסית, דהיינו קלילות, חוסר מחוייבות, לב פתוח ושאנטי בלתי מתפשר - עם קצת טנטרה שמאנטרה. כך או כך ללוטוס דווח על שביעות רצון גבוהה בקרב הקהילה, ועל 13 אנשים שלקחו על עצמם שם סאניאסי.
מאז ששי טובלי הפסיק לכתוב בערוץ נדמה לי שיש מי קורא את הטור החודשי שלי כדי להתרענן בקצת חדשות מבדחות מהגלקסיה ואחר-כך לשחרר כמה טוקבקים. מכיוון שיש לי אישו רציני עם הצורך לרצות ולמצוא חן, אז הנה גם אני לא יכולה להתאפק מלהביא קצת פיקנטריית-טובלי משעשעת.
באתר שלו, בדף אחד של "מי אני", העמוס סופרלטיבים עצמיים, מובא בהדגשה הציטוט הבא: "המורה הרוחני השנוי ביותר במחלוקת מאז ישוע" וואו. מי אמר? nrg מעריב.
מכיוון שיש לי זיכרון מופלא לפרטים מהסוג הזה, ולא זכרתי את הציטוט באתרנו, פניתי לעזרת מנוע החיפוש "גוגל" שגיליתי לאחרונה (מכירים? אתר מעולה). ובכן, איש ב-nrg לא כתב את המשפט הזה, אבל כן מצאתי את המשפט הבא: "בחצי השנה האחרונה פרשתי כאן את סיפור חיי עד כה, עם דגש מיוחד על השנתיים האחרונות, שהפכו אותי רשמית ל"מורה רוחני שנוי במחלוקת". המחבר? שי טובלי. כלומר, שי מצטט את עצמו ממציא ציטוטים ומייחס את הכל לאיזה מעריב "אובייקטיבי" שמגדיר אותו כשנוי במחלוקת, ועוד כמו ישוע.
כמובן, מורים רבים וטובים ובעיתיים אוהבים להכריז על עצמם שהם שנויים במחלוקת, וכך להציג את הביקורת על השטויות שהם אומרים כהתנגדות צרת-מוחין למסריהם המהפכניים. כמו למשל, אנדרו כהן, שטובלי תמיד הלווה ממנו תוכן וסגנון, ממש מתגאה בזהשהוא "שנוי במחלוקת", וגם גפני ידידו משכבר הימים מתאר את עצמו ככה.
את תואר ה"שנוי במחלוקת" אפשר למצוא גם בדף וויקיפדיה העברי שטובלי כתב על עצמו. הערך הלועזי, לעומת זאת, נמחק לאחרונה, לא בגלל שטובלי שנוי במחלוקת אלא בגלל שהוא "לא ראוי לציון". אאוץ'.
לעומת זאת, בדף החדש והעילג מעט של טיוהר בוויקפדיה (המאוית "טיוהאר"). מגלים פרטים מעניינים: "החידוש העיקרי שמציגה תורתו הרוחנית של טיוהאר", כך כתוב, "הוא בתחום הוויפאסאנה, בו פיתח מספר שיטות והנחיות לשיפור יעילותו של התרגול. כמו כן רואה טיוהר במוזיקת טראנס אמצעי להשגת ההארה", על הטראנס ידענו, אבל שיפור הוויפאסאנה, מה? סחטיקה. מתי הוא מתעתד להכניס כמה שיפורים לזרם הנון דואליזם? הנה שיחה קטנה שמצאתי ברשת בנוגע לעניין.
טיוהר או טיוהאר, השבוע חל יום הולדתו ה-40 של הגורו הישראלי המצליח והחתיך ובפאצ'ה מאמא חוגגים את הסופ"ש במסיבת טראנס (שהיא כזכור אמצעי להשגת ההארה). מזל טוב גבר!
אפרופו: לאחרונה קשה לתפוס את כרמל ויסמן. היא מתסגרת בד' אמותיה, טורחת על הדוקטורט האינסופי שלה בעניין הפקאצות עם פוּטנוֹטס ומראי-מקום, ורק מדי פעם אפשר לתפוס אותה בכיכר מסריק, מוציאה לטיול את דיידה, הכלב הקטן (הקרוי ע"ש מלך המין הרוחני). השבוע היא החליטה להתרענן ולכבוד יום הולדתה שלא נהוג לציין את מספרו אירגנה ערב קריוקי מפואר בהשתתפות מיטב הגרונות, אם מהאקדמיה, אם מעולם הניו אייג' האינטגרלי ואם מעולם הקונג-פו. שתיתי כל-כך הרבה ככה שאני לא זוכרת אם ומה כרמל שרה אבל מה שכן, אבנר קנר האגדי (מחלוצי הפרוגרסיב הישראלי) שלא הופיע בפני קהל למעלה מעשר שנים, כיבד את הנוכחים בשירה של "דמעות של מלאכים" - שאותו ביצע במקור - ובעיני כולם עלו דמעות. מזל טוב מותק!
ואם כבר כרמל, ללוטוס הגיעה שמועה שייתכן והרבנית תחזור לסיבוב נוסף של כתיבת פרשות השבוע. הפעם מזווית מפתיעה במיוחד.
כדי לפשט את העניינים החלטתי לדרג את 12 האייטמים שהכי ריגשו או עניינו אותי החודש, בסדר יורד:
1. מילדרד ליזט נורמן ההורסת: צליינית השלום חוגגת 100. ויש לה גם משנה רוחנית.
2. הרשו לי לדבר איתכם על מוות: בארי לונג. מתה על בארי לונג. ולו היה אובסס רציני ביותר עם מוות.
3. אחד המאמרים היפים של החודש הוא של זיטקלה-סה, אינדיאנית בת שבט הלקוטה.
4. אוהבים את מיכאל אומרם איבנהוב? נראה כאילו התיאוסוף המיושן השתלט על המדור. אבל מה? הוא עושה לי את זה. המאמר שלו על חיפוש הנשמה המשלימה נגע בנשמתי.
6. אביתר שולמן הפתיע לטובה במאמר חריף, בלי בודהיזם בכלל, וכתוב היטב.
7. לא יודעת למה קברו כל כך מהר את שני השירים היפים של האב תומס מרטון.
8. בעיקרון לא סובלת טורים אישיים בנושא חתולים, אבל המאמר של ראובן רייכמן מבריק ומקסים.
9. את המאמר של דניאל פינצ'בק היה קל לפספס, בגלל שהוא נראה היה כמו גבב-חייזרים סטנדרטי מבית גילי וחנן, אבל יש בו כמה רעיונות עמוקים ומעניינים עד מאוד.
10. תומר פרסיקו החמוד כתב מאמר טוב המבדיל בין הינדואיסטים לבודהיסטים. אבל מהטקסט הזה נראה שהוא בכלל חושב שהוא טאואיסט
11. האישה הזו מוצאת חן בעיני.
12. ולקינוח: ישו בפיתה או לחם הקודש? על התגלויות דתיות בפריטי מזון.
זה הכל להפעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
