קשה? אולי קפדן - עזרא קדם במטבח
עזרא קדם לא מתרגש מהדימוי הקשוח שנוצר לו בתוכנית "המטבח", שמגיעה הערב לקו הגמר בקשת. ההפך: הוא מרוצה מהחשיפה, מאמין שהחמלה שהפגין ניכרת על המסך, ובטוח שאף אחד לא נעלב באמת. בכלל, הוא היה שמח להתמודד בתוכנית בעצמו אילו הייתה מאתגרת יותר: "אילו הייתי בגילם, הייתי מסתער בסכין בין השיניים"
ביום שישי בבוקר מצא השף עזרא קדם בכניסה למסעדה תור ארוך ומשתרך של 100 איש עם סלים, שחזרו מקניות בשוק. הם הודיעו שהם לא מתכוונים לזוז מהמקום עד שיוגש להם כיבוד. ואז מה קרה? 1. קדם חבט באנשים עד שנמלטו. 2. קדם ביקש בנימוס מהצובאים לעזוב את המקום לפני שיתעצבן. 3. קדם הגיש אוכל לכולם עד לחיסול החומרים במטבח.
הפתרון: תשובה מספר שלוש. משונה? אולי. התדמית שדבקה בקדם, השף-טאלנט שגויס לתוכנית הריאליטי "המטבח", שהגמר שלה ישודר הערב בקשת, לא מתיישבת לגמרי עם הרוח הספורטיבית העולה מהסיפור הזה. אלא שקדם עשוי להפתיע. בזמן שאנחנו יושבים תחת העץ בחצר הירושלמית של ארקדיה, הנייד שלו - מדגם שנעלם מן המפה עוד במלחמת העולם השנייה - לא מפסיק לצלצל. האח האבוד של סרג'יו קונסטנצה מציץ מבעד לשער ושואל במבטא כבד מה מגישים פה היום. מההפקה של התוכנית מבקשים את המדים חזרה. והצלם מאחר. קדם עדיין רגוע.
אין לו טלוויזיה בבית (בפרקי "המטבח" צפה אצל שכנו מר וינקלר, המוכר מהתוכנית כמנהל המסעדה), ואל תשאלו אותו על מה לוחצים כדי להפעיל מחשב. אינטרנט? הרשו לו לגחך. הוא גר בבית אבן בעין כרם, וממאן להצטרף לשאון הישראלי. דווקא כשהפך לפנים מוכרות בכל בית, החליט לצמצם את שעות הפעילות של המסעדה. איך שלא נהפוך את זה, ולמרות הכוכבים המצטברים במדריך "גומיו", מדובר בבחור בן 43 שהתייצב בפסגה מהר יחסית.
פתאום כולם מכירים אותו "זה נחמד, לפעמים טיפה מעיק", אומר קדם, "אבל זה חלק מהעניין. אתה לא יכול לצפות גם להצליח בתוכנית טלוויזיה עם רייטינג גבוה, וגם לשמור על הפרטיות. לישראלים תמיד יש מה להגיד".
קדם נטול הרהורי חרטה על השתתפותו בתוכנית: "אחרי שנתיים בארקדיה כמעט עזבתי ללמוד משחק בלונדון. הצעתי לתמר בליי, שותפתי דאז, לקנות את החלק שלי, אבל ירדתי מזה. יש לי יכולות טובות מאד כפרפורמר. רות דייכס, המורה למשחק, אמרה: 'תנו לו להיות הוא עצמו'. צדקה. מה שרואים על המסך זה מה שיש. לא הייתי צריך לשחק, כי זה אני".
כולל המתח והכעסים?
"כולל הכל. סרוויס של ארבע-חמש שעות נחתך בעריכה ל-15 דקות. ברור שיעצימו קטע שבו התרתחתי על מישהו, אבל לא כל הסרוויס הוא דארבות ונאגחות. מה הייתה הציפייה? שאני אלטף את המתמודדים כל היום מתוך גישה הוליסטית שהכל בסדר? זה לא עובד ככה. כל עוד הקשיחות לא פוגעת בכבוד האדם, זה בסדר. כולם מוזמנים לבדוק את זה שהלשון שלי הייתה נקייה לאורך כל הצילומים".
מה באמת יצא לך מזה?
"קודם כל, זה היה משעשע ומהנה מאד, אבל הצלחתי לתת לכל אחד מהמתמודדים משהו. גם מי שנשלח הביתה ניהל איתי שיחות מאחורי הקלעים והודה לי על הערכים המוספים. גם הצלחתי למתוח ביקורת על כל אותם זבי חוטם שמכריזים אחרי זמן קצר שהם שפים. ללמד זה דבר מלמד מאד. המיון היה מקצועי, אמיתי ונקי משיקולים זרים. זה היה התנאי שלי לפני שנכנסתי להפקה, ואני שמח שיכולתי להוביל את התוכנית כפי שאני מוביל את ארקדיה, עם כל השגעת שלי".
כמה כנות יש בהנאה מכך שהתלמיד עולה על רבו?
"ברגע שאתה מחפש ממשיכי דרך, חובתך לעשות אותם טובים יותר ממך. ענווה היא מצרך נדיר, לצערי. בניתי מטבח חזק מספיק שיוציא שפים טובים, ושילחתי אותם לדרכם".
מה היית עושה אחרת בתוכנית?
"הייתי מקצין עוד קצת. אפשר היה להערים על המתמודדים עוד קשיים. זה שיעור טוב בקבלת מרות. גם אני עשיתי טעויות, כך שלבוא אליהם ולהגיד שהם לא מבשלים כמוני, זו לא חוכמה גדולה. אילו הייתי בגילם, הייתי מסתער על התוכנית הזאת בסכין בין השיניים".
לא בחיל וברעדה?
"כן, אבל מסתער".
היו מי שזיהו בך, למרות האימה, גם חמלה.
"ודאי שיש בי חמלה. אז מה אם לא כולם ראו את זה? זה עושה לי טוב ברחוב, זה מפנה לי את הדרך".
בשלב האודישנים נשאל קדם אם ביכולתו לקחת קבוצת אנשים זרים ולגרום להם לבשל. קדם שלף תשובה אקזוטית מנצחת. הוא הסביר כי המילה "שף" גזורה מהמילה "צ'יף", שממנו נדרשת יכולת מנהיגות
אגב, מה לא תכניס לפה שלך?
"נחשים".
"המסורת היא מה שמרכיב את המסגרת שקרויה מסעדה", הוא מסביר, "כל הקלישאות עובדות אצלי: אני ירושלמי שסופג את הריחות ואת הטעמים, מבשל את נוף ילדותו, הכל נכון. לא המצאתי כלום, אבל אני ראש הקנונייה של מה שנקרא המטבח הישראלי. אפשר לבדוק ולראות שמאז ומעולם משכתי לכיוון של מטבח מקומי".
יש דבר כזה, חך ישראלי?
"כמובן. החך המקומי אוהב פשטות, טעמים חזקים, לימון, חריף, עוקץ בתום האוכל. מסורת היא מילה שישראלים מפחדים ממנה. יש להם צורך להתחדש, אבל הם לא מבינים מה זה באמת. החיים פה מאופיינים בטלטלות, ובאוכל אני חושב שלא יכולה להיות טלטלה. עובדה שהמסעדה שלי מצליחה. זה מה שהשאיר אותה בתקופות הלא פשוטות שירושלים עברה".
כמה פעמים שאלו אותך אתה עדיין בירושלים כאילו זו תחנת מעבר?
"אני יכול להתקיים כארקדיה רק באיזור הזה. בפרמטרים אירופיים, אני רואה במסעדה שלי מסעדה צעירה, אם כי במדינה שקיימת 60 שנה, 14 שנה זה לא מעט זמן. מסעדה טובה היא כזו שמבצעת את האידיאולוגיה שלה ולא סתם מקשקשת. אם כתוב בתפריט מרוות בר שיהיה מרווה ולא תימין. הקפדנות של אנשי המסעדה, השף, הטבחים והעוזרים היא מה שעושה את ההבדל".
מה ההבדל בין קשה לקפדן?
"בנאדם קשה הוא סתם קשה. קפדן הוא מי שלא מתפשר על איכות, ומסתכל על הפרטים הקטנים בדיוק כמו על הגדולים. אם דברים נאמרים בלהט במטבח, זה לא שונה ממאמן קבוצה שאומר הכל בזמן משחק".
וכשזה גולש לעלבונות?
"אני לא מכריח אף אחד לעבוד איתי או לאכול פה. מי שנמצא פה, בא מרצונו החופשי. המטבח של ארקדיה הוא כמו מועדון פאר שמפעם לפעם מחליף את השחקנים שלו. אני לא חושב שאי פעם העלבתי מישהו".
נא להמתין לטעינת התגובות
