ערב טוב ויטנאם: מסעדת הוטל מונטיפיורי
התפריט זקוק להגהה נוספת והבידוד התרמי לא מושלם, אבל למה להתקטנן: הוטל מונטיפיורי מציעה לעת ליל קיץ אוכל ויטנאמי מצוין
חמימות מוזרה פושה באיבריי. ברגע הראשון חשבתי שזו תגובה טבעית לאוכל הטוב, אבל לאט לאט הפכה החמימות לחום, החום ללהט, והבנתי שטוב ככל שהאוכל יהיה, לא יכול להיות שזה רק מההתלהבות.
הסתכלתי סביב: המזגן עבד, המנורה לא פלטה חום, לא היה לידי מקור אש גלוי. ואז נגעתי בקיר. הקיר להט. הזעקתי את המלצרית בבהלה. לא היה צורך: הם יודעים. מתברר שהגריל בדיוק מעברו האחר של הקיר ואיכשהו, אחרי יותר משנתיים של שיפוצים (כך לפחות סיפרו ידיעות הפתיחה וגם המלצרית המקסימה), החליטו בהוטל מונטיפיורי להתחיל לעבוד גם בלי בידוד תרמי הולם. וכל מה שיש לי להגיד בעניין הזה הוא שעם כל הכבוד, קירות לוהטים ביולי בתל אביב זה כבר לא שוס כזה גדול.
מה שקשה להגיד על שאר הדברים בהוטל מונטיפיורי. המסעדה החדשה הזו (מבית מדרשם של בעלי הבראסרי והקופי שופ) היא קודם כל ומעל הכל, עדות לתזזיתיות ולתאוות החיים התל אביבית. וזה פשוט מרהיב.
העיר הזאת חיה בקצב שגורם לך להרגיש שהפתיחה של קפה איטליה התרחשה אי שם בקרטיקון העליון, ושבפתיחת מסעדת RDB הסמוכה עוד נכח הסולטן עבדול חמיד ירום הודו. אבל קצב לבד לא מספיק, והוטל מונטיפיורי היא בהחלט - סליחה על משחק המילים, אבל יש גבול להתאפקות - המקום החם הבא. וזאת מסיבה אחת: האוכל. האוכל כאן טעים. אין פה הרבה שטיקים או ניסיון להמציא מחדש את הגלגל אלא מאמץ מכוון, מדויק ומקצועי לקלוע לטעם התל אביבי העכשווי.
תיאורטית, מסעדות שהן הדבר החם הבא, אמורות לכוון את האוכל למקום שנמצא בערך עשר דקות לפני המקום שבו נמצא כרגע הסועד. בקצב של תל
התפריט לקוח מתוך המנעד שנהוג לכנות מטבח ויט?נאמי בהשפעה צרפתית, והוא כולל בדיוק את כל המרכיבים שאנחנו אוהבים: טעמי מתוק?חריף חזקים, פריכות מודגשת וקרירות שנובעת ממגוון מנות נאות. רוב המנות הן כאלה שאתה נתקל בדומות להן במסעדות הטובות של האנוי, ועוד יותר מכך במסעדות הוויטנאמיות שברובע ה-13 של פריז.
בהבדל אחד: ברוב המסעדות האלה נעשה לפחות שימוש חלקי בחומרי גלם ויטנאמיים. וזה בולט בתחום אחד: עשבי התיבול. בו בזמן שאפשר להחליף כמעט כל רכיב באוכל הוויטנאמי (להוציא עוד שניים: הפלפל השחור ורוטב הדגים) בתחליף מקומי, מנות שמתבססות על טעם עשבי התבלין הוויטנאמיים מתקשות להתרומם עם תחליפים.
וכך, המנה המאכזבת היחידה בארוחה אכן היתה מנה שמחייבת את טעמם המורכב של עשבי התבלין הטובים בעולם: סלט שרימפס. הגרסה של הוטל מונטי?פיורי היא גרסה טובה. זו מנה עשירת טעמים, עם פלחי הדרים קלופים ועם בוטנים, ועם קצת אטריות, ובתיבול שכנראה מכיל קצת מהנוק?מאם, רוטב הדגים ששום מנה ויטנאמית אינה שלמה בלעדיו, אבל הפיקנטיות והמורכ?בות שיש למנה הזו בגרסת המקור נעלמים כאן.
ואיתן גם טענותיי. כי כל השאר היה יופי של ארוחת ליל קיץ. מנת טונה ביוזו (ולא יוז'ו, כפי שגורס התפריט, שבכלל, לא היה סובל מהגהה נוספת) היתה הפתעה רבתי: כמה מנות טונה נאה יש בקיץ הזה? ובכל זאת, כזאת עוד לא אכלתם. לא רק ההגשה היפהפייה, על פרוסות אדומות בתחמיץ, אלא התיבול שהיה ויטנאמי למהדרין: קצת חריף, קצת חמוץ, קצת מתוק, וכל כולו הרמוני והולם את טעמי הטונה להפליא. עכשיו כשאני כותב יש לי חשק לחזור, ולו בשביל המנה המצוינת הזו.
לידה הגיעה מנת אנשובי בתחמיץ. אני לא בטוח אם זו היתה כוונת השף, אבל המנה מגיעה עם סרטי חציל קלוי, שגורמים לה להיראות קצת כמו קריצה למנת ההרינג המ?סורתית, והשילוב בין האנשובי הבשרני לחציל הקרמי עובד נפלא. שוב, הרבה בזכות תיבול מדויק ובזכות כמה גבעולי עירית (בחיאת: למה לכתוב בתפריט צ'רביל, מה רע בעירית?) שנותנים למנה את נגיעת הטעם שהופכת אותה מטובה לגדולה.
מנה ראשונה נוספת נקראת בתפריט נאמס. למרבה הצער, אין מילה כזו. נאם היא הגרסה הוויטאנמית לא?גרול. גרסה שבה במקום בצק רגיל המילוי עטוף בבצק אורז שקוף, והסועד אמור לעשות לביתו: לעטוף את הנאם המטוגן בעלי ירק פריכים, לטבול ברוטב ולנגוס בהנאה.
החסה המקומית לא לגמרי מתאימה למנה הזו, מה שלא גורע ממנה כהוא זה: מנה של ארבעה נאם (כך), חלקם במילוי בשר חזיר, אחרים במילוי שרימפס קצוצים, היתה טובה כל כך כשלעצמה, שלא היתה שום סיבה לעטוף. הטבילה ברוטב, לעומת זאת, הוסיפה לנאם בדיוק את מורכבות הטעם שאתה מצפה לה ממנה ויטנאמית. שוב, מנה יוצאת מהכלל, שמן הסתם תחוקה לא מעט.
אחר כך אכלנו גם סינטה, שהיתה לא רק בשר טעים, אלא גם נצלתה בדייקנות והוגשה עם מטבל ויטנאמי אופייני: פלפל ומלח שלתוכו אתה אמור לסחוט ליים. אז הפלפל לא היה ויטנאמי ובמקום ליים היה לימון, אבל השורה התחתונה היא שהעסק, כמו רוב קודמיו, עבד להפליא ויצר עוד מנת קיץ קלילה, טעימה, עשירת טעמים פיקנטים ובכלל, הנאה צרופה. וכך, בשורה התחתונה אני יכול לומר בשקט שיצאתי מהוטל מונטיפיורי מרוצה ועשוי מדיום-וול.
הוטל מונטיפיורי. מונטיפיורי 36 תל אביב. 03-5646100
טונה נאה עם יוזו: 58 שקל
אנשובי ופלפלים כבושים: 48 שקל
סלט שרימפס עם אטריות צלופן: 48 שקל
פרוסות סינטה, פלפל סצ'ואן: 48 שקל
כרישה בוויניגרט: 28 שקל
נאם קטנים: 42 שקל
סנט אונורה (פרופיטרולים במילוי קרם פאטיסייר): 34 שקל
סן פלגרינו גדול: 22 שקל
טיפ: 42 שקל
סה"כ: 370 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
