מורה דרך: המעצב עמי דרך
עמי דרך מאמין שהמעצבים התעשייתיים של היום צריכים להיות קשובים לצורכי הסביבה, להתחבר לאינסטינקטים הראשוניים שלהם ולהיות היזמים של התהליכים במקום רק להגיב אליהם. אחרי שהנחיל את הערכים הללו לתלמידיו בארבע השנים האחרונות, במהלכן שימש כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי ב"בצלאל", הוא ממשיך בדרכו עם תערוכת גופי תאורה חדשה שיצר. ריאיון פרישה
זוהי כמובן טענה קשה ובעייתית, המטילה אחריות רבה על המעצבים, אבל עדיין, אין ספק שיש להם השפעה לא מעטה על האופן שבו נראה העולם כיום.
ג'ון טאקארה, מעצב ומארגן כנסים העוסקים בקשר שבין עיצוב, בני אדם וטכנולוגיה, מסכים כי רבים מן המצבים הבעייתיים בעולם היום נוצרו בשל החלטות עיצוביות מוטעות, אך הוא טוען שיש ביכולתם של המעצבים גם להוציא אותנו מאותם מצבים. בספרו, In The Bubble, Designing In A Complex World (הוצאת MIT Press) טוען טאקארה כי תם זמנו של המעצב הכוכב הבודד, ושמעתה מעצבים לא יהיו אחראים על מוצר או בניין אחד אלא יפעלו בשיתוף פעולה עם קבוצה גדולה של אנשים. "הם לא יעצבו עוד בשבילנו, הם יעצבו יחד איתנו", הוא טוען.
"אני לא בטוח שזה הכיוון שהעולם הולך אליו", אומר המעצב עמי דרך, שמסיים בימים אלה קדנציה של ארבע שנים כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי ב"בצלאל". "כשאני מתבונן בקבוצת האנשים שסיימה כעת את לימודי העיצוב התעשייתי ב'בצלאל', בכמות הכישרון, האינטלקט והידע שיש להם, נראה לי שהם יכולים בהחלט להיות יזמים, להיות אלה שמניעים את התהליך ולא רק מגיבים אליו".
עם זאת, דרך מאמין ברצון להעמיד את האדם במרכז, באחריות המוטלת על כתפי המעצבים, בציפיות שיש מהם לחדש, לפתור בעיות, לעשות את הדבר הנכון ולעומת זאת - באפשרויות המוגבלות שמציעה להם התעשייה.
עמי דרך, יליד 1963, נשוי ואב לשלוש בנות נולד וגדל בחיפה. הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי ב"בצלאל" (1993) ובשנת 1995 פתח יחד עם דב גנשרוא סטודיו לעיצוב, העוסק במגוון רחב של תחומים, ביניהם עיצוב לחברות המייצרות מכשירים רפואיים.
עולם העיצוב השתנה מאוד מאז שסיים דרך את לימודיו ב"בצלאל". מה שהיה בשבילו בגדר חלום או תשוקה, מהווה היום קוריוז. "החלום שלי עם סיום הלימודים היה לעצב שלט רחוק", הוא מודה, "השילוב של ארגונומיה, ההיררכייה בין הכפתורים והטכנולוגיה המתקדמת, הלהיבו אותי. היום לכי תגידי לסטודנט לעצב שלט, הוא יביט עלייך במיאוס כי יש כבר יותר מדי. אנחנו
שאלות מן הסוג הזה אינן חדלות להעסיק את דרך. "אחד הדברים שאנחנו עושים בשנה א' ב'בצלאל' הוא לגרד את הסטודנטים ולחשוף אותם לאינסטינקטים שלהם. ללמד אותם לשאול שאלות ולהתבונן בתהליך. כשסטודנט אומר שהיה לו נעים בסיטואציה מסוימת, אנחנו מבקשים ממנו לנסות להבין מה בדיוק היה שם שגרם לו להרגיש כך. רק כך הוא יכול לבנות את הדברים מחדש, לשחזר את החוויה".
נאמן להבנה שהמעצבים של היום צריכים ליצור יוזמות חדשות, החדיר דרך לתוכנית הלימודים של
הסטודנטים שיעור בנושא "לימודי יזמות", שאותו מלמד עודד פרידלנד מ"מונקי ביזנס", שהצליח לבנות חברת עיצוב משגשגת המייצאת מוצרים לאירופה ולארצות-הברית. "היום", אומר דרך, "יזמות היא כבר לא מילה גסה ב'בצלאל'".
ומה עוד השתנה בפרק הזמן שבו כיהן כראש מחלקה? עמי דרך, למי שזוכר את ראשית ימיו כראש מחלקה, היסס מאוד לפני שקיבל את התפקיד. חוסר רצון לקחת חלק ב"פוליטיקה" שסביב התפקיד, לצד רצונו להתמקד בסטודיו שלו ושל שותפו גנשרוא, גרמו לו לתהות אם הוא עושה את הדבר הנכון. היום הוא מביט לאחור בסיפוק לא קטן.
מסיבת החוף רבת המשתתפים שערכו לו הסטודנטים לפני כמה ימים, והחום והאהבה שהרעיפו עליו שם, גורמים לו לחשוב שאנשים בתפקידי מפתח יכולים לפעול בדרכם וליצור שינוי מבלי שייאלצו להשתנות. העובדה שהוא איש חם, חייכן ויודע להרגיע ולהעמיד דברים בפרופורציה אפשרה לסטודנטים להבין שיש מקום גם לכישלונות, שמותר להם לנסות וליפול.
תקופתו של דרך בתפקיד גם מאופיינת ברגישות מיוחדת ובהקשבה לצרכיה של הסביבה ובניסיון להיענות להם באופן יותר מדויק. שבוע אירועי ים המלח, שאותו יזם דרך לפני כמה שנים ובמהלכו סטודנטים ומרצים מדרימים לים המלח לכמה ימים ולוקחים חלק בסדנאות לואו-טק ובשחזור טכנולוגיות פרימיטיביות עתיקות - מהווה עדות לכך.
"עוד דבר שהשתנה זה החלוקה בין חומרים לטכנולוגיה", אומר דרך. "החלוקה הזו היתה שרירותית -
טכנולוגיות של עץ, מתכת, פלסטיק. היום התחומים האלה זולגים זה לתוך זה ואנחנו מתקשים למדר אותם. אתה קונה חולצה מחנות ושכחו להוריד את הזמזם. מישהו יודע איך הוא פועל ולאיזו טכנולוגיה זה שייך - לעץ, מתכת או פלסטיק? לכן שילבנו לימודים שקשורים לטכנולוגיות חדשות. מישהו אמר לי פעם שחייו של הפסל הם פשוטים: יש לו גוש של חומר והוא יודע שעליו לפסל ממנו פסל. המעצב התעשייתי, לעומת זאת, מחפש כל הזמן תירוץ לפסל".
הצורך לפסל עומד כנראה בבסיס התערוכה החדשה של דרך ושותפו גנשרוא, שתיפתח ב31- ביולי בבית האמנים בתל אביב. התערוכה, "אורות חנייה" שמה, עוסקת בפנסים של מכוניות ותציג סדרה של גופי תאורה מהפנטים, המפרקים ומרכיבים מחדש מושגים מוכרים. "רק לאחר שהיינו שקועים לגמרי בתוך התהליך, הרמנו את הראש לרגע והבנו ששוב אנחנו עוסקים ברדי-מייד, גם אם הוא אחר".
דרך ימשיך להרצות ב"בצלאל" לאחר סיום הקדנציה הנוכחית, יטייל קצת בעולם עם המשפחה, אך בעיקר ישוב וישקע בשמחה בעבודתו בסטודיו - פעילות שהידלדלה מדי לטעמו בשנים האחרונות ושכשהוא מדבר עליה, אפשר לראות בעיניו תשוקה.
ביקשתי מעמי דרך להציג פרויקט אחד שלדעתו מייצג היטב את הערכים שהוא מדבר עליהם והוא בחר
בEcoTreeCity- של דורון הדר. "כמו פרויקטים רבים אחרים שהוצגו השנה, גם הפרויקט הזה הוא 'צודק', אבל יש לו גם ערכים אסתטיים מובהקים: השימוש בלדים במקום מנורות ליבון, האפשרות לוורסטיליות - העץ יכול להוציא עלה אחד או יותר לפי הצורך וגם האופן שבו הוא 'מתכתב' עם הטבע, בכך שיש לו פאנל סולרי המנצל את אנרגיית השמש. כל אלה עושים אותו לפרויקט שבהחלט יכול להיות יזמי, היי טקי".
נא להמתין לטעינת התגובות
