סיפורי בדים: מלבישים את הבית
בעולם זולגים הבדים מהבגדים אל הספות, מהווילונות אל השמלות. בארץ כמהים עדיין לתעשיית הטקסטיל שהייתה פעם גאווה לאומית. ג'ורג'יו ארמאני, בראיון בלעדי, מסביר למה טבעי מבחינתו להלביש את הבית בדיוק כמו שהוא מלביש אישה. הפקה שלא מבדילה בין חי, צומח ודומם, מעצבים שהשתמשו בטקסטילים של בית לבגדים, ובבדי אופנה להלביש את הבית. והרהורים נוגים על עשייה שהייתה ונעלמה
לדבריו, מדובר בתהליך מתבקש. "כפי שאנחנו מלבישים את עצמנו כך אנחנו מלבישים את בתינו, זהו שילוב טבעי", הוא אומר.
מהו סוד הקשר בין אופנה לבין עיצוב טקסטיל?
"אני מאמין שקולקציות האופנה ועיצוב הפנים בכלל והלבשת הבית בפרט צריכות לנוע זו לצד זו בהרמוניה, ושלא יהיה צד אחד שמוביל את השני. כמעצב שעוסק הן בעיצוב בגדים והן בעיצוב פנים אני מוצא קשר משותף שחוצה את שני העולמות. האסתטיות, האלגנטיות והנצחיות מאפיינות בעיניי את כל הפריטים השונים ששייכים למותג 'ארמאני'".
בית יכול להיות אופנתי כמו ארון הבגדים שלנו?
"בניגוד לאופנה שמתחדשת ומשתנה מעונה לעונה, בבית את לא יכולה לשנות מדי עונה את פריטי המפתח שלך - ספות, שולחנות, מיטות - לכן הם מהווים את הבסיס לאישיות הבית שלך. עם זאת, את יכולה לשנות את האביזרים ואת הטקסטיל לעיתים תכופות יותר, כך שתמיד תוכלי ליצור מראה מחודש ורענן, למשל בכריות, בווילונות ובמצעים. מבחינתי, זאת בדיוק חשיבותו של הטקסטיל. חומרי הטקסטיל בעיצובים הייחודיים שלנו מבטאים בעיניי את החותם של 'ארמאני': אינטימיות יחד עם תחכום, נינוחות והרמוניה".
ארמאני מספר שחלק ניכר מההשראה של "ארמאני קאזה" מגיעה מעולם האופנה, ושקולקציית הטקסטיל שלו מתייחסת גם לאופנות מתחלפות. בקולקציה האחרונה, למשל, לצד בדים קלאסיים ומוכרים כמו קטיפה, בדי משי ארוגים ועוד, שולבו גם טרנדים עכשווים, כמו קו ספורטיבי שנשען על כותנה ופשתן, לקראת האולימפיאדה.
את הטקסטילים מייצר ארמאני בשיתוף "רובלי" (Rubelli), חברה שמנוהלת על ידי דור חמישי למשפחה שמייצרת, מעצבת ומשווקת בדים. לדבריו, החברה מייצגת אהבה לאמנות ולהיסטוריה. "הבדים של 'רובלי' מיוצרים במפעל של החברה באיטליה. לצד מכונות האריגה המודרניות המייצגות את המילה האחרונה בתחום, אפשר למצוא גם מגוון בדים המיוצרים ידנית עם נול מהמאה ה-18", מספר ארמאני בהתרגשות. "זה מאפשר לנו ליצור
הטקסטיל לבית מאפשר למעצבים להתפרע קצת מחוץ לגבולות המוכרים שלהם. בעוד האופנה של ארמאני מתאפיינת בצבעים מונוכרומטיים ומינימליסטיים, "ארמאני קאזה" מאפשר לו לשחק עם צבעים אחרים, נועזים. "יכולתי לתת דרור גם לצבעים בוהקים ונועזים כמו אדום, ירוק, טורקיז או כתום, שלא כמו הצבעים שמאפיינים אותי".
בשנים האחרונות, מסכם ארמאני, הוא מרגיש שיש ממש זליגה בין העולמות. "יש טקסטילים וצבעים שבהם אני משתמש בקולקציות האופנה, והם מוצאים ביטוי גם בקולקציות עיצוב הפנים. כל אחד מהעולמות נותן השראה לשני, וביחד יוצרים לייף סטייל. הלקוחות שלי שאוהבים ללבוש את הבגדים שלי יכולים בעצם להלביש גם את הבית שלהם בסגנון שהם אוהבים".
"טקסטיל הוא חומר הגלם מספר אחת בעולם. נקודה", מבהיר אורי צייג, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל ב"שנקר", ומחדד את דבריו של ארמאני. "הוא נקודת ההתחלה של כל מעטפת. אנחנו מלבישים איתו את בני האדם ואת הבית, אבל גם את התעשיות השונות, ממטוסים ועד רפואה. הכניסה של בתי אופנה אל הבית מחזקת את הערך המשמעותי שיש היום לאדם כלפי המושג הבסיסי - 'בית'. זאת המעטפת ששומרת עלינו, וזו גם מראה לחיים שלנו ולאישיות שלנו".
מה מושך מעצבי אופנה אל עולם הטקסטיל לבית?
"מעצב אופנה מגדיר מחדש את האדם שאותו הוא מלביש: מה יחסו לעולם, אם הוא חשוף או לא, ואותו דבר לגבי הבית. זו הגדרת חיים. בשנים האחרונות החיים שלנו השתנו. צבע, למשל, הוא לא רק 'סטיילינג', אלא הוא דבר שיש לו יכולת השפעה עלינו, על מצב רוחנו. זה ידע חדש באסתטיקה שאנחנו משתמשים בו ברמת החומר, הצבע והצורה. עיצוב נועד לעורר השראה, לא חשוב אם הוא עוסק בשמלה, בווילון או בספה. הוא נועד לפתוח לנו את הדמיון. מעצב טוב יודע לעשות את החיבור בין תחומים שונים.
"זו הסיבה שאני לא רואה פער בין עיצוב, גוף ובית. מבחינתי זה מעבר כמעט מתבקש. מה שהשתנה הוא המודעות שלנו כחברה לבית ולאורח החיים. דרך עיצוב הבית אנחנו עונים על שאלות רבות - האם עיצוב לבית הוא תפאורה או רקע להתנהלות שלנו? או אפילו לשאלה פשוטה - איפה אני חולם להיות. זה חלק מהסיבה שמעצבי־העל נכנסו לתחום הבית. הם מאפשרים לנו ליישם חלום על מקום אחר, בתוך הבית הפרטי שלנו".
אלה תהליכים שמתרחשים בעולם, אבל איך הם באים לידי ביטוי בעיצוב הישראלי?
"עברנו כברת דרך עצומה. מבתים פונקציונליים וצנועים שכל אחד חווה אותם אחרת, דרך עיירות הפיתוח ועד הקיבוץ, או אפילו הבתים בתל אביב. הגישה הסוציאליסטית ששלטה לא ניקרה עיניים ולא עודדה נהנתנות. נוסף לזה היו חוקים שלא אפשרו יבוא של מוצרים ושל חפצים לבית. הכניסה התחרותית של מותגים בינלאומיים יצרה חשיפה, וישראל הפכה לחלק מתרבות גלובלית, ואיתה נפתחה המודעות לאסתטיקת הבית. היום אנחנו נמצאים כבר בסוג של שפע שצריך לצמצם, לעדן ולהגדיר מחדש".
"יש היום מודעות מאוד מתקדמת בכל מה שקשור לעיצוב הפנים", מוסיף בני מורן, הבעלים של "רנבי". "אם בעבר בתי אופנה הציעו את החידושים והסגנונות הנועזים שלהם דרך בגדים, היום זה בא לידי ביטוי בעיצובים לבית. זו אופנה אמיתית ומתקדמת. מעצבי אופנה שמחפשים היום את הטקסטורה החדשה והמעניינת לקולקציה, באים לחפש אותה בטקסטיל הביתי. יש היום למשל טקסטילים שמשלבים מתכת, גימורים מטאליים, זהב, כסף ופשתן. לפני 12 שנה כשהתחלנו להביא את מותגי העל התגובות היו מאוד מעורבות. עובדה שבסוף זה תפס".
אבל השינוי ביחס לטקסטיל מגיע מאוחר מכדי להציל את התעשייה הישראלית, פעם מקור לגאווה לאומית. ישראל, כזכור, הייתה אימפריית טקסטיל שייצאה את חומרי הגלם המצוינים שלה לכל העולם. היום מדובר בתעשייה מדשדשת, כמעט גוועת. רוב המפעלים נסגרו, ואיתם נעלמו מהנוף מעצבי ויצרני טקסטיל רבים, לצד בעלי המלאכות שהחזיקו בידע שהולך ונעלם.
"המחלקה לעיצוב טקסטיל נבנתה במקור עבור התעשייה בתקופה שהייתה כאן תעשייה פעילה של טקסטיל, וכיד תומכת למחלקה לעיצוב אופנה", אומר צייג. "הקשר היה ברור מאוד אז, אבל בינתיים התעשייה נעלמה. ישראל, שהייתה מעצמת כותנה עם מפעלים ועם תעשייה מפותחת של אריגה, של סריגה ושל הדפסה, צמצמה את העיסוק בטקסטיל. היום אנחנו שמים דגש על חדשנות ועל עבודות יד. אלו יכולות שאנחנו מובילים בהן בעולם כולו".
צייג מספר על בוגרים רבים במחלקתו שהתקבלו לעבודה בבתי אופנה מובילים בעולם, מבית "אלכסנדר מקווין" ו"אורבן אאוטפיטרס" ועד הסטודיו של חזאית הטרנדים לי אדלקורט.
מה יש למעצבים ישראלים להציע בעולם הטקסטיל הבינלאומי?
"הרבה מאוד. ישראלים הם דעתנים. וזה חיובי מאוד ומשמעותי כשמדברים על עיצוב. אנשים מחפשים היום אמירה ברורה וישירה, ויש כאן אנשים עם רגישות פואטית וקונספטואלית לצד ידע טכני נרחב".
מעצב ישראלי יכול היום לפתח בד ולייצר ממנו מאות מטרים כדי לייצא לחו"ל?
"לצערי לא. היום לא מייצרים את חומרי הגלם כאן, והכישרונות הטובים שלנו נוסעים לעבוד בחו"ל. העובדה שהמדינה לא תומכת בתעשייה הזו מצביעה בעיניי על בעיה חברתית וכלכלית. מעולם הטקסטיל מגיעה חדשנות. זה מושג משמעותי לא רק של הדמיון, אלא גם של פונקציונליות חדשה".
צייג מציין לדוגמה עבודה של סטודנטית, שפיתחה בד שמשנה את צבעו ואת ההדפס שעליו במגע עם הגוף, כך שכורסה משנה את מראה בהתאם לצורת הגוף שיישב עליה. סטודנטית נוספת, הוא מתגאה, פיתחה וילון שההדפס שעליו משתנה בהתאם לאור השמש שהוא נחשף אליו. "אלה פיתוחים שמשנים את תפיסת הבית", הוא אומר.
"כל יצור של טקסטיל חדש יגיע בסופו של דבר אל הגוף בדרך זו או אחרת, ואחד הדגשים שאנחנו שמים היום הוא על פיתוחים טקסטיליים - חומרים חדשים, טכנולוגיות חדשות, או יישומים חדשים של טכנולוגיות חדשות על מכונות ישנות, כדי לפתח דברים רלוונטיים לשפה של היום. עיצוב טקסטיל הוא לא רק הדימוי שמודפס על הבגד - הוא סך של תרבות שלמה".
באין תעשייה מקומית, מה יכול מעצב טקסטיל ישראלי לעשות בישראל?
"אני מעודד סטודנטים לצאת לדרך עצמאית, לפתוח סטודיו לעיצוב ולעצב מוצר שלם. רוב העיצוב התעשייתי של מוצרי תלת-ממד מתבסס על תפיסות טקסטיליות. אפילו האדריכלות אימצה שיטות טקסטיליות של מתיחת חומרים; האצטדיון האולימפי בסין, למשל, מושפע מגישה טקסטילית".
כדי להחיות את תעשיית הטקסטיל הישראלית ולהשיב אותה לימי הזוהר יש צורך בזריקת עידוד של המדינה. "ישראל כמדינה יכולה ואפילו חייבת להשקיע בתעשיית הטקסטיל", דורש צייג. "תמיכה בתעשייה הזאת יכולה להניב פירות כלכליים, כמו כל תעשייה אחרת של יצירה, מקולנוע ועד אמנות. יש כאן כישרונות בקנה מידה בינלאומי, והם חדשניים ויצירתיים יותר מכל העולם".
צילום: אלון שפרנסקי, סטילינג וקונספט: כדורי אלישר, איפור: נטע סקלי ורוני מטס ל-M.A.C, שיער: אוהד דגן, ע' שיער: יוסי נחמיאס, ע' צלם: עמיר צוק, ע' סטיילינג: בועז מונוס. דוגמנים: לנה, סתיו, נועם לאלינור שחר, כריסטינה ל-MC2, פולי לדז'ה וו.
צולם בגן הזואולוגי, אוניברסיטת תל אביב. תודה מיוחדת לטל קליינבורט, דניאל וארז מהגן הזואולוגי, ללורה ואמה התינוקת, תודה לג'ניפר המהממת, ולאמיר ואנדריי לאלינור שחר.
חנויות: אביתר מייאור וכרמי בר 054-2645810; אינטרנובה, רחוב הרצל 37/39; אפרת קליג, דיזינגוף 255; ליהי הוד, רחוב אבולעפיה 22; מתחם קסטיאל, רחוב אלפסי 36; המחתרת, סמטה אלמונית 5; מריים שויר, שוק הפשפשים יפו, טל' 0528662286, אליאן סטולרו, דיזינגוף 253; פמינה בדים, נחלת בנימין 44; הולנדר בדים, השומר 6 - תל אביב; רשת: מיכל נגרין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם