ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

בבית זה גרים: גפן רפאלי וניב פרחי

גפן, בת 27, מאיירת; ניב, בן 31, איש תוכן ושותף בסטודיו rsvp. נפרדים מדירת שלושה חדרים במרכז תל אביב

דקת הליכה מהמקום בו שכנו עד לא מזמן אוהלי שדרות רוטשילד, ישבו ניב פרחי וגפן רפאלי בסלונם וביקשו לקיים טקס אשכבה לביתם בשנתיים האחרונות. “אפשר להרגיש בבית. ואז כשמגיע המתווך מבינים שהכול ארעי”, קונן פרחי. לשם כך הגענו אני ומצלמתי לתעד את רגעיהם האחרונים בדירתם, בטרם זו תימכר למרבה במחיר, והם ייאלצו לנדוד בחיפושם אחר בית חדש.

“אני עברתי לכאן מדירת חדר וחצי בירושלים”, מספרת גפן. “ניב עבר מדירה פצפונת ונוראית. זו הייתה הדירה השנייה שראינו בתל אביב”.

“כשבאנו לראות אותה, עוד לא הספקנו לעשות סיבוב בחדרים, וגפן כבר דפקה לי מבט ‘זה שלנו’”, מוסיף ניב. “כבר שנתיים שאני מדמיין שאני בסנטוריני, עם תריסי עץ כחולים כמו ביוון”.

גפן: “זה לא כמו ביוון”.

ניב: “אני עיוור צבעים”.

גפן: “קשה לי להאמין שנעזוב. זו הדירה שהרגשתי בה הכי בבית”.

ניב: “זה זמן שאול. החרב על הצוואר. ברור שנשלם יותר ונקבל פחות. נצטרך שוב הרבה מזל. אבל למרות הכול, כשאתה מדמיין את עצמך בזקנתך, אתה לא מדמיין את עצמך בדירה שכורה”.

גפן: “יש לי אוסף די גדול של צנצנות ובקבוקים, ואזות מקרמיקה ישראלית ישנה וכמה צנצנות זכוכית גדולות של מעבדה ששמרתי מפרויקט

הגמר שלי לפני שנה. באחת מהן ‏(במטבח‏) יש פסטה צבעונית שהבאתי מאיטליה ובאחרת ‏(בסלון‏) יש עיניים מכדורי פינג-פונג“.

ניב: “הייתה תקופה ששנינו עבדנו מהבית, אבל זה היה קשה אז שכרתי משרד שהפך להיות הסטודיו של הקולקטיב שבו אני שותף. גפן נשארה לעבוד כאן. מעולם לא הייתה לי סיבה אמיתית לעזוב את תל אביב. אני לא מכיר מקום אחר. זה בעוכריי, אבל אני לא מרגיש תחושת החמצה אמיתית“.

גפן: “מה זהבה בן הייתה אומרת על זה? מה שכונה ד‘ בבאר שבע תגיד? זה נורא יהיר!“.

ניב: “כל החברים שלי כאן. ההורים, העבודה. אני בסך הכול חי ברדיוס די צר. אלה גבולות הגזרה שלי. אני שותה עם חברים בכרם התימנים, ההורים שלי גרים בנחלת יצחק, והמשרד שלי באלנבי“.

גפן: “הסלון מורכב מרהיטים ישנים שקנינו מיד שנייה בשוק או שאספתי מהרחוב. את עגלת התה לקחתי מדירה שראיתי שמפנים - ביקשתי לעלות לראות מה יש ובין הדברים שנשארו הייתה העגלה וסט כוסות זכוכית כתומות. את הכורסה קניתי בחנות עתיקות וריפדתי מחדש ברחוב הרצל בבד ריפוד ישן. היא הייתה הכורסה של ניב, אבל היום החתולים השתלטו עליה“.

ניב: “הכיסאות בסלון הם של סבתא שלי. יש ממנה גם כל מיני ואזות. את התקליטים, לפחות חצי מהם, מצאתי ברחוב במכה אחת. על חלק מהם היו הקדשות לצדי צרפתי. הייתה גם הקדשה ממירי אלוני, אז אנחנו חושדים שזה היה שלו“.

ניב: “את השידה עם הבר גפן קנתה לי ליום הולדת 30. יום אחד נכנסתי לסלון והיא פשוט הייתה שם. גפן דאגה למלא את הבר בכמה בקבוקים שהפכו מאז להמון. יש כאלה שנלגמים הרבה ומוחלפים ויש כאלה שכנראה לא ייפתחו לעולם. כשמביאים לי מתנות, בדרך כלל מביאים לי בקבוקי משקה, זה כנראה אומר שהזדקנתי, אבל אני מבסוט מזה מאוד. בקרוב נצטרך בר נוסף. בתוך הוויטרינה שבשידה, גפן שמה כוסות משקה של סבתא שושנה, (סבתא שלי), ספרים אהובים במיוחד ותמונה של גולדה מאיר בת 20. לאי בודד הייתי מעמיס את השידה הזו כמו שהיא“. 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-