"הטבע הוא המורה שלי": אבי מוריה משוחח עם פסל הטאי צ'י ג'ו מינג
הפסל הטיוואני ג'ו מינג, שפסלי הטאי צ'י שלו מוצגים בכל רחבי העולם (גם ברחבת מוזיאון ת"א), מאמין שאמן אמיתי הוא כמו נזיר
את הפסל ג'ו מינג, כיום בן כשבעים, ראיתי לראשונה בטלוויזיה, בסדרה התיעודית של הבי.בי.סי, "דרכו של הלוחם". מי שצפה בסדרה, לא יתקשה להיזכר בפסלי הטאי צ'י רבי ההבעה שלו.
בביקורי האחרון בטאיוואן קיוויתי לערוך עם ג'ו מינג ראיון, אולם הסתבר שהדבר אינו פשוט כלל וכלל. ג'ו מינג הפך לפסל בינלאומי מפורסם ועסוק שעבודותיו מוצגות ברחבי העולם (גם ברחבת מוזיאון ת"א). לפיכך נאלצתי להסתפק בראיון כתוב עמו.
מונח מרכזי בגישתו של ג'ו מינג לאמנות הוא "טיפוח עצמי". "אמנות אינה משהו ללמוד", הוא אומר, "כשאמנות נלמדת גרידא, היא הופכת לפרי בן-כלאיים, הנראה כמו אפרסק מבחוץ, אך טעמו כשזיף. הפרי אינו יודע יותר כיצד להיות הוא עצמו: הוא איבד כבר את טבעו הפנימי.
"אמנות דורשת טיפוח עצמי. התפתחות האמנות יכולה להתממש כשאתה לומד לעקוב אחר הטבע האמיתי שלך, ודרך פתיחות עצמית לייחוד שבך. רק אז יוכל להופיע סגנון אמנותי אישי.
"טיפוח האמנות כרוך בהפיכת היצירה האמנותית לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום, עד שהדבר הופך להרגל. כשהדבר מושג, אמנות זורמת בחופשיות מהנפש, ותהיה מסוגל לפתח את ההבעה האמיתית שלך. כשתשיג את הדרגה הזו, שבה אמנות היא חלק מחיי היום יום שלך, לא תוכל להפסיק ליצור, אפילו אם חפצת בכך !
אי"ן קיצורי דרך לאמנות טובה. עליך לפשט את חייך לפני שתוכל להבין את מורכבות העולם; וכן עליך לטהר את ליבך אם רצונך להשיג טיפוח אמת".
ג'ו מינג מאמין שטיפוח הכנות והשלמות
ג'ו מינג היה תלמידו של האמן המפורסם יאנג יו-יו שנודע כמורה דרך ששם דגש מועט מאוד על טכניקות הפיסול וטמן בתלמידיו את הזרעים להתפתחותם האישית.
"הלימודים שלי עם יאנג יו-יו החלו מהקרקעית, במטלות כמו שטיפת הרצפה, הכנת תה ומענה לטלפון. הייתי כבר אב לארבעה ילדים באותה עת, כך שהייתי אחראי לצרכים של משפחתי. לאחר שהייתי מגיע הביתה בלילה עבדתי בגילוף על מנת להאכיל את משפחתי. ועם זאת חשתי בר מזל שהתאפשר לי ללמוד ממנו".
בשלב מסוים יאנג ביקש מג'ו מינג לעבור לביתו ולשמש כעוזרו האישי. זה נמשך שבע שנים עד שהמורה החליט שאין עוד צורך להיפגש על בסיס יומיומי.
"עד היום הזה הוא עדיין המורה שלי, משום שלא הפכתי למורה בעצמי", אומר ג'ו מינג. "אני זוכר שבתחילה כשבחרתי ביאנג יו-יו כמורה שלי, הוא שאל 'במשך כמה זמן ברצונך ללמוד ?'. כשעניתי 'אני רוצה ללמוד במשך שארית חיי !' הוא אמר 'נהדר ! זוהי התשובה הנכונה. טוב, עברת את המבחן !'.
יאנג הוא מורה טוב, נדיב וכנה כמו נזיר, ובנוסף הוא שמח ללמוד מאחרים. בהתחלה הוא אמר לי שהטכניקה שלי כבר טובה למדי, ומה שנחוץ לי אינו טכניקה; הייתי צריך לשים את הטכניקה בצד. לאחר מכן הוא דרש שלא אחקה את עבודתו. אני תמיד נוצר את מילותיו במחשבתי. הוא באמת מורה מיוחד, וזו תמיד הסיבה שאני אומר שהוא נזיר".
סדרת פסלי ה"טאי-צ'י" שלך ביססה את מעמדך ואת המוניטין שלך.
"הדבר לא היה מתוכנן בשום צורה שהיא. נושא הטאי צ'י עלה משום שבשעה שהייתי עם המורה יאנג, הוא אמר לי, קצת בבדיחות הדעת 'אינך חזק מספיק, אה לא נראה כמו פסל. אבל זה בסדר, אתה יכול ללמוד טאי צ'י'. תמיד כשאני שומע מישהו מציע משהו שיכול להיות לי לעזר, אני מיד עושה את זה ומשקיע כל מה שאני יכול. אני עדיין מתרגל טאי צ'י, כבר יותר מעשרים שנה. מעולם לא הפסקתי, אפילו לא פעם אחת. אני לא מסוג האנשים שעושים משהו לתקופה קצרה ואחר כך מוותרים".
אם כך הגעת לרעיון של פיסול טאי צ'י בעקבות היותך מתרגל?
"הכל צריך לבוא בטבעיות, לא דרך תכנון. הייתי שקוע כל כך בטאי צ'י, עד שכעבור מספר חודשים זה כל מה שיכולתי לחשוב אודותיו. דרך תרגול חוזר ונשנה של התנועות, חשתי רצון לעשות משהו, ואז בא רעיון הפיסול. שימוש ביד אחת לביצוע התנועה ושימוש ביד השנייה לפיסול הוא בעצם אותו הדבר, משום שהדבר הופך לחלק מהחיים. שום דבר שאני עושה אינו מתוכנן מראש. עד היום הזה, חיי ועבודתי, כולל נושא העבודה אותו אני בוחר, אינו מתוכנן. איני רגיל לעשות דברים בדרך זו".
מה זה בעצם טיפוח עצמי?
"טיפוח מתחיל בחיי היום יום. אם האמונה אינה מקושרת לחיים, אין סיכוי שתוציא משהו תחת ידיך בשעה שתגיע לסטודיו. לימוד אמנות חייב להיות דומה לדרך בה הנזיר מטפח מודעות גבוהה יותר : תרגול המחשבה הבודהיסטי חייב להיות מיושם בכל דבר בחיים, מאכילה, לבוש, שינה - כל מחשבה אחרת אסורה. אמן המצייר כמטורף רק בסטודיו ומלבד זאת אינו עושה דבר הקשור לאמנות – טועה לחלוטין. מדוע אין הנזיר הבודהיסט משנן סוטרות רק בזמן השינון, ובזמנו הפנוי יוצא לבלות? משום שהטיפוח בכל הדברים ובכל התחומים הוא שחשוב. זו הסיבה שהאמן צריך לתרגל בגישה כזו, אחרת הוא ילמד לשווא. אמן חייב לחיות בפשטות ולהיות בעל לב כשל ילד משחק. עליו לגלות מחדש את האני. לזו הכוונה בטיפוח עצמי".
הגישה שלך ש"אמנות היא טיפוח דרך תרגול" היא בהחלט יוצאת דופן בעולם האמנות של ימינו.
"הדבר נובע מהתנסויות של מספר עשורים, משום שכמעט ואיני קורא. אני בוגר בית ספר יסודי בלבד, לכן באופן טבעי איני קורא הרבה. אך אני עדיין לומד הרבה, בעיקר משום שאני מתייחס לכל הסובב אותי כאל מורה. אנשים רבים מבלים את כל חייהם בקנאה באחרים או בחיקוי אחרים; הם מאבדים את עצמם ואינם יודעים מי הם. לכן לא טוב ללמוד יותר מדי. אבל אי אפשר להימנע לחלוטין מלימוד, משום שלאנשים שלא לומדים אין מחשבות או עקרונות. אני עובד קשה מאוד, יום-יום, באמנות שלי, משום שברצוני לתרגל כמו נזיר בודהיסטי".
מי המורה שלך היום?
"הטבע הוא המורה שלי. אני מתבונן בטבע כדי לבקש הנחיה בכל דבר. כשאני חושב על דברים, איני חושב בהכרח במונחים אמנותיים אלא במונחים של הטבע. לדוגמה, אני יכול לחשוב, 'כולם אומרים שטיגריסים הם אכזריים, אך למעשה בני האדם אלימים הרבה יותר'. כשבטנו של טיגריס מלאה אתה יכול לישון לצידו והוא לא יפגע בך לרעה. יש ללמוד מהטבע ולהשליך לחיי היום יום שלנו".
אבי מוריה הוא תלמיד, אמן ומורה לאומנויות לחימה סיניות ופיליפיניות כ-25 שנה. תלמידו של המורה הונג אי-שיאנג מטיוואן. מרכז את הכשרות המטפלים והמדריכים בגונג פו וצ'י גונג במכון ווינגייט. מנגן בסנטור, כלי פרסי עתיק. לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
