מונגוליה באופניים: רגע לפני שעוזבים את בייג'ינג
יאיר (יאיא) רן ואמוץ יגב נפרדו מהקיבוץ, לקחו את זוגות האופניים שלהם ויצאו לטיול של אחרי הצבא בסין ומונגוליה. הפעם הם מסכמים את הביקור בבייג'ינג, רגע לפני שהם עולים על הרכבת למונגוליה
יאיא ואמוץ בסין: יאיא משקיע בחינוך הקומוניסטי צילום: אמוץ יגב
בעוד יומיים הרכבת תצא ב7 בבוקר לאולן בטור, בירת מונגוליה. עד אז עוד סידורים קטנים, העמסת האופניים, קניית אוכל לרכבת הטרנס-מונגולית לקראת נסיעה קצרה של 30 שעות ובעיקר להמשיך להתרגש.
האווירה טובה, ההתרגשות מתעצמת מרגע לרגע, לאט לאט אנחנו קולטים למה אנחנו נכנסים. כבר אין דרך חזרה. וגם לא רוצים. טוב לנו כאן. באי ודאות הזה. אי ודאות שהוא אולי מהות העניין. המון ציפייה. ציפייה למה אתם שואלים וטוב ששאלתם בהחלט שאלה טובה ובמקום. גם אנחנו שואלים. ציפייה לצורך ה"לצפות". אני מקווה שאני לא מבלבל אתכם, כי אני כבר מבולבל לגמרי.
אי ודאות כבר אמרנו?!
ההתאקלמות פה בעיר הייתה די מהירה. עיר שונה לחלוטין מכל מה שציפיתי. נקי, מסודר, מאורגן. נחיתה לתוך פיח, זה כן - אבל מעבר לזה שונה בהרבה מהדמיון הפורה שלי. האמת הפתעה לטובה. הסינים נהדרים. ממש כך. עוזרים מאוד, אדיבים ולא מדברים שום שפה מלבד סינית. כלומר גם כשאתה מדבר אליהם אנגלית הם בשלהם ממשיכים עם הסינית.
יותר מזה - אנחנו כבר כמה ימים מדברים איתם עברית, פשוט כי זה יותר נוח לנו הרי הם, ניחשתם נכון - בסינית שותפת להפליא. באמת שהסינית שלהם נהדרת, אני מניח. רק חבל שאני לא מבין טיפה וחצי טיפה משצף המילים המהירות הללו.
אז קצרים בתקשורת יש, אבל מעניין זה בטוח. כדי לקנות את האופניים על ציודם, וזה אומר המון סוגי מפתחות, ברגים, מעצורים והילוכים מיוחדים שאמוץ מבין בהם לקח לנו יום שלם. כל דבר צריך למצוא, להראות, להתמקח במקרה הצורך ורק אז לשלם. ואת הכל אמוץ עשה לבד, כי אני פשוט אין לי מושג בתחום המקצועי. אני בעיקר חזק בתחום של ריצה, אבל אין סיכוי שנשנה את הטיול ל"רצים במונגוליה". תשכחו מזה.
אז חרשנו את בייג'ן. רכבת עילית, תחתית, חשמליות, אוטובוסים, מוניות והרבה הליכה ברגל. וכמובן שאחרי קניית האופניים - נסענו עליהם ברחובות העיר. חוויה בפני עצמה.
דיברנו קצת על אמוץ אז בואו ונזכיר כמה מילים לכל מי שפיספס ממש בטעות את הכתבה הקודמת. אמוץ, זה הבחור הרציני מבין שנינו, קיבוץ משמר הנגב, חגג יום הולדת אתמול. אני, הבחור שמנסה לכתוב מבין שנינו, חוגג יומהולדת עוד יומיים. שנינו יחד במסע שיהיה מבעוד 3 ימים על אופני הרים במונגוליה. עד אז - הכנות. היה בארץ וכרגע בסין. הספירה לאחור בעיצומה.
אז איפה היינו שוב איבדתי את עצמי ושוב אני מנסה לחזור. אה כן. הציוד. שתבינו שטיול כזה במונגוליה הוא, וזה בניסיון אמיתי להפחית ברמת החרדה המשפחתית שלנו - עלול להיות בעייתי. אנחנו ניהיה שם לבד. לבד זה אומר לבד כמו שרק במונגוליה אתה יכול להיות לבד. הרבה מאוד ציוד עזרה ראשונה. מטיפול נמרץ ודברים דחופים ועד לאנטיביוטיקה וכל כדור או אמצעי חבישה אפשרי.
אני חובש - כך שאני דואג לתחום הזה. לבד במונגוליה על אופניים אומר כל ציוד תיקון אפשרי. כל בורג, כל מברג. כל "שפיץ" או "אוזן" או אפילו מפתח "שוט" - למביני העניין בתחום הטכני )אם אתם שואלים את עצמכם אז לי אין עדיין ממש מושג במושגים שפיזרתי פה לאוויר, אבל לאמוץ יש. עוד הוא מוסיף שקנינו אופניים מזנב קשיח, עם סבלים מסיביים ותיקיים יחודיים. בקיצור חברים - שלב ב' של המצבע בעיצומו. ההתלהבות אגב, כבר כאן! אפילו קניתי לעצמי קסדה ורודה שהמוכרת ניסתה להסביר לי שזה מיועד לילדות קטנות ואני ניסיתי להסביר לה שאני יודע את כל זאת ואני חושב שזה מצחיק. היא אגב צחקה מכל העניין מה שמוכיח את צדקתי.
בין לבין גם ניסינו לחיות קצת כמו תיירים בעיר שיש בה, איזה קטע - אולימפיאדה. אז יש כאן אנשים מכל העולם שזה מן קטע כזה של האולימפיאדה. והמון ענפי ספורט מהמוכרים יותר ומהמוכרים פחות ועוד יותר הרבה כרטיסים למשחקים בעלות מטורפת. למי שקונה אגב ברגע האחרון העלות בהחלט סבירה. אנחנו קנינו כרטיסים ליום בו אריק זאבי מתחרה בג'ודו. לגמר. כן כן אנחנו יודעים. הוא לא היה שם. אנחנו כן. האמת היה מגניב. אני אומר את זה כדי לשכנע את עצמי. אני יודע אתם לא צריכים לכתוב את זה בטוקבקים. ובכל זאת היה מגניב. מחר אולי ניסע למשהו אחר. בלי ציפיות - בלי אכזבות. יכול מאוד להיות שזה היה שיעור טוב לקראת הטיול שלנו. דיברנו על ציפיות.
מעבר לזה סין ובייג'ינג מדהימות. ביקור בחומה הסינית, סיור של חצי יום בעיר האסורה, וטאי-צ'י בבוקר באחד הפארקים. כמובן הרבה קניות בשווקים ובקיצור יש כאן הרבה דברים להעביר את הזמן בציפייה לדבר האמיתי. והדבר האמיתי יכל רק בשבת בבוקר, עם הנסיעה למונגוליה.
אז, באמת נהיה לבד. אז - באמת יהיה קשה. אז גם עלול להיות קצת קר. אז יהיה מה שרק אז יהיה. לא נותר לנו אלא לחכות, כפי שכבר הבנתם אתם וכפי שכבר הבנתי אני.
ביום ראשון, בבירת מונגליה ננסה לכתוב שוב ולשלוח קצת תמונות. עלינו עוד להעמיס את האופניים, משימה שלכאורה נראית פשוטה אבל אנחנו כבר הבנו שפשוט זה אחד הדברים שפשוט לא יהיה. הבנתם - זה "פשוט לא יהיה". מצחיק לא? כנראה שלא אה, קהל קשה אתם, אני מקווה שהמונגולאים
אגב, בתחרות של זאבי בג'ודו ניצח הנציג ממונגוליה. איזה קטע אתם אומרים לעצמכם. איזה קטע באמת. האלוף האולימפי הוא המונגולי הראשון שיצא לנו לראות בטיול שלנו. עכשיו אני באמת מקווה שהמונגולים יבינו את הבדיחות שלי.
מה שמחזיר אותי לבעיות התקשורת ולאי ודאות שממנה הכל התחיל.
הטיול נמשך. שלב ב' מסתיים בהצלחה. שלב ג', גם שלב ביניים - יוצא מיד לדרך. משם נמשיך לצלם ולכתוב. נספר על המסלול שיהיה, על הגיאוגרפיה, האקלים, האנשים ובעיקר, כל עוד זה תלוי בי, על הרגשות והחוויות שלנו.
ושוב אני מבין את מה שידעתי בעיר להגיד - הדרך, היא המטרה!
נא להמתין לטעינת התגובות
