שגרירים של טעם טוב: שפים ישראלים בשליחות פטריוטית
בימים קשים של הסברה, יש מי שחושב שהדיפלומטיה הכי מוצלחת עוברת דרך הצלחת. שפים ישראלים בכירים מפיצים בעולם את בשורת המטבח המקומי. אנחנו על מפת השולחן

ובכן, מתברר שהגופים הרשמיים הגיעו למסקנה שמי שייצג אותנו בכבוד וירים את קרננו בעולם הוא לא אחר מאשר המטבח הישראלי המשובח, והשפים הבכירים שיהפכו למעין שגרירים של רצון טוב - וכמובן טעם טוב. שאלנו את השגרירים החדשים כיצד עשו את המהפך והפכו לדיפלומטים שמייצגים את הקולינריה המקומית.
שף דניאל זיסנבך רוצה לראות תיירות אוכל בישראל
"אלי פנו דרך הפרויקט השנתי 'נשים מבשלות' במטה יואב-יהודה, בשיתוף פרויקט 2000 של הסוכנות היהודית," מסביר השף זיסנבך, "השנה יהדות דרום אפריקה מאמצת את פסטיבל יואב-יהודה, והחליטו לצרף גם שף לסיפור הזה. בהתחלה סירבתי, אבל אמרו לי שזה קשור לחגיגות 60 שנה למדינת ישראל, וכמה חשוב לעזור לקהילה לחזק את הקשר עם הארץ.

בסופו של דבר הסכמתי, יצאתי עם קבוצה של בשלניות, כולן סבתות לנכדים שמבשלות בסגנונות שונים - כורדי, עיראקי, מרוקאי (לא מצאנו נציגות אשכנזית, חוץ ממני.(... צירפתי גם את עמוס ציון, השף של 'הלנה' מנמל קיסריה, וזה היה
כשהצגת את האוכל הישראלי, איזה מסר רצית להעביר?
"קודם כל העובדה שיש פה חיים, ומסעדות, שטוב אצלנו," אומר זיסנבך, "שיש כאן קולינריה ברמה גבוהה. משרד החוץ מארח אצלי המון ב'כרמלה' וב'הלנה,' ובכל המפגשים אני מנסה לשכנע את כולם שלהביא צליינים לישראל זה נחמד, אבל שהם באים לראות את מצדה וירושלים, בעוד שיש אטרקציות גם בתל-אביב. אני שמח לציין שיש פידבק, וכיום בכל כתבה על ישראל - בעיתונים צרפתיים ואחרים - מציינים שיש כאן תיירות אוכל של ממש."
ונתקלתם שם בקשיים או שהכל תקתק?
"המליצו לנו שם על דג שנקרא 'קינג קליף,' שזה סוג של דג שאין בים התיכון, וכשסוף סוף קיבלנו אותו, הדגים היו קפואים. דרמה גדולה. בסוף שלחו שליחים והביאו דגי סלמון קנדיים, הכי טובים שטעמתי בחיים שלי. ברמה החווייתית, אני כבר עשיתי אירועים בחיים שלי, אבל עוד לא ראיתי דבר כזה כמו הסבתות הבשלניות, שקמות בארבע בבוקר ומכינות קוסקוס וקובות, ולא עושות שום פשרה במתכונים גם בכמויות ענקיות, זה היה תענוג."
שאול בן אדרת שלח תבלינים בדואר דיפלומטי

איך הצגת שם את המטבח הישראלי?
"האנשים באורוגוואי נחמדים, אבל זו מדינה מיושנת מבחינת הקולינריה. אוכלים שם רק בשר ובשר. בנאדם נכנס למסעדה, מקבל מנה ראשונה נקניקייה, מנה שנייה אסאדו ואחרי זה הוא ייקח פילה בקר. אם היו כמה צמחונים - זרקו אותם מהמדינה... גם דגים אין להם כמעט, וזה מדהים, כי הם על חופים של אוקיינוס ונהרות. הם אנשים מאוד נחמדים, אבל בקולינריה - ממש כלום אחד גדול. אבל בשר - משובח שבמשובחים.

השגרירות דאגה לקשט את הכל בדגלים של ישראל ואורוגוואי, עם מוזיקה ישראלית, ועשיתי חמישה ערבים ישראליים, זו הייתה הצלחה גדולה. ומנהל המלון ביקש מהקונסול לארגן שאני אבוא לשם לחודש בעוד חצי שנה, ואולי לעשות פסטיבל עם אוכל ישראלי ואוכל ערבי, הייתה לו מין פנטזיה לעשות שלום. אחר כך עשינו פסטיבל אוכל ישראלי במונטווידיאו, והם היו בהלם מהקטע הזה שאנשים צלצלו והזמינו מקומות מראש."

"היו 30 סוגים של סלטים ומנות ראשונות - חומוס עם צנוברים, פלאפל ירוק עם מלא עשבי תיבול, חצילים שרופים בטחינה - שתביני, אין שם טחינה בכלל, והם לא אוכלים חצילים - כרוביות מתובלות בבלילת בירה, אפילו סלט ערבי חתוך דק, מתובל - אצלנו זה אולי דברים פשוטים, אבל שם הם לא ראו דבר כזה. את מזמינה שם סלט, מקבלים חסה מעפנה עם עגבנייה חתוכה, ושבור את הראש בעצמך עם חומץ ושמן. או למשל שקדי עגל בתפוזים ועראק.
התבלינים היו בעיה - ידעתי מראש, אז שלחתי לשם בדואר דיפלומטי זעתר וכמון וחוואייג' ובהרט וקימל וכורכום ועוד. הבאתי מהארץ שערות חלבה - הם התעלפו. השגריר יכול לדבר ולדבר, אבל ארוחה טובה, כוס יין טוב ואיזו בדיחה - בשעה אחת עושים חודש ימים של עבודה דיפלומטית. בדרך כלל כשמדברים על ישראל, מדברים על מלחמות או על צרות, וכאן דיברנו על מסעדנות, על אוכל וכמה כיף בארץ."
השפים אדוני וקומרובסקי עשו שלום עם לבנון
השפים מאיר אדוני מ"כתית" וארז קומרובסקי מ"לחם ארז" הוזמנו כדי לייצג את המטבח הישראלי בוועידה יוקרתית של שפים המציגים מטבח ים תיכוני בעמק נאפה בקליפורניה שבארצות-הברית, לצד שמות ידועים כמו תומס קלר ופראן אדריה. הכנס נקרא WORLD OF FLAVORS ונערך בסניף CIA (קולינרי אינסטיטיוט אוף אמריקה, בית הספר לבישול המוביל בארצות-הברית ובעולם.(
מדובר באירוע מקצועי לשפים, ייננים, כתבי אוכל וחובבי אוכל שמוכנים לשלם כאלף דולר עבור כרטיס כניסה לכנס ולטעימות. "הגענו לקולינרי אינסטיטיוט לוועידה של שלושה ימים, והיו שם שפים מטוניס, לבנון, קפריסין, יוון, דרום צרפת, טורקיה, ספרד ועוד," מספר השף אדוני. "בית הספר עצמו סיפק מטבחים סופר מקצועיים, והיו שם בריגדות של תלמידי בישול. כל יום עשינו 'הצגת תכלית' לאחת המנות, 350 יחידות מאותה מנה, ובסוף היום נערך שוק אוכל ענק של כל המוזמנים.

אז הקמתם מזרח תיכון חדש.
"לגמרי. במפגשים כאלה, נטולי מניירות, מתיידדים מהר. אני וארז, עם השמחת חיים שלנו, ישר ניגשנו ודיברנו איתם, ואחרי הימים האינטנסיביים האלה שהיינו כל היום באותם מטבחים, הפכנו לחברים טובים, טעמנו אחד מהסירים של השני, היה מאוד מרגש. באחד הערבים הביאו להקה טורקית, ומצאתי את עצמי רוקד שם עם תרבוש על הראש, וכל השפים מסביב מוחאים לי כפיים. מבחינתי גם לבשל ליד ארז זו חוויה, הוא אישיות מיוחדת."

"היה וואו על קולי. ארז הלך על ירקות בטאבון צלויים, הכל בייבי, ירקות שאנחנו רק חולמים עליהם בארץ. אני הלכתי יותר על דגים, אז הכנתי לוקוס אפוי במרווה, על קרם סלק וכמון עם רביולי של סיינט מור. הם רצו ממני השפעות מרוקאיות כי אבא שלי ממרוקו, אז הלכתי על גלד של בצל במילוי קבב דגים יושב על חציל מעושן, טחינה גולמית, דבש תמרים, זעתר ושמן זית.
לדעתי, עכשיו אחרי 60 שנה יש למטבח הישראלי אמירה קולינרית ברורה ומשובחת, שיצאה מכור ההיתוך שנוצר פה. המטבח הישראלי אומנם ניזון מהשפעות קולינריות בינלאומיות, אבל המטבח הישראלי היום מאוד ייחודי, ולא רק מחקים פה מטבחים מהעולם כל היום."