בלגאן טרופי: ביקור במחוז אל פטן בגואטמלה
חבל פטן הוא אמנם אחד המחוזות הפחות מיושבים בגואטמלה, אולם השרידים העתיקים של ערי המאיה הטמונים במעבה היערות שבו מושכים אליהם שפע מבקרים הרפתקנים. שבוע גואטמלה
סייבל: העיר על גדות נהר לה פסיון
יער סבוך עם תופעות מרתקות צילום: רונן רז, אקו טיולי שטח
משני צידי הנהר לה פסיון שולט הנוף הטרופי הירוק. אנפות, עגורים, קורמורנים וצבי מים תופסים פיסת שמש על הסלעים, ואפילו תנין מזדמן או איגואנה שמכרסמת באדישות גבעול על אחד השיחים הגבוהים ניתן לראות כאן. שלט רעוע שתקוע במים סמוך לגדת הנהר הוא הרמז היחיד לכך שיש כאן משהו מלבד סבך היער.
מנקודת העגינה של הסירה, בתוך הבוץ, מתפתל השביל בתוך היער. בחלקו חצובות מדרגות ובחלקו האחר רק אדמה (בוצית) ואבנים. כיום המקום נראה שומם ולהגיע לכאן זו סוג של הרפתקה, אך בעבר הייתה סייבל (Ceibal), שנבנתה על גבעה תלולה, עיר חשובה. בני המאיה שבנו אותה חיו כבני חסות של העיר טיקל (Tikal) הגדולה יותר, אבל בשנת 771 השיגו את החופש המיוחל והפכו לעצמאיים.
כיום מכוסה המקום ביער של ממש, רק 2% משטח העיר נחפר ונחשף. צריך הרבה דמיון כדי לשער איך נראתה העיר בעבר, ובכל זאת מדובר במקום מדהים. 1,200 מטרים (רובם בעלייה) מפרידים בין הנהר לבין שרידי העיר שעל הגבעה, אך במקרה הזה השביל הוא לא רק אמצעי.
החום וריבוי המשקעים יצרו במקום יער סבוך, שגם אם אינו עונה בדיוק על ההגדרה המדעית ל"יער גשם", הרי שניתן לצפות בתופעות מרתקות המתרחשות בו. בתוך המגוון האדיר של עצים ושיחים ניתן להבחין גם במטפסים רבים שחלקם, במאבקם להגיע אל האור, עולה לגובה של עד 250 מטרים. גזעים רבים עמוסים באפיפיטים, ביניהם מיני סחלבים.
לא נשארים אדישים
גם אלה האדישים בדרך כלל לבוטניקה יעמדו נפעמים מול הגזעים האדירים של עץ הסייבה. משהו בעץ הזה, שגזעו החלק מיתמר היישר מבעד לכיפת היער, יוצר אנרגיה שגם קהי החושים מרגישים בה. קל להבין מדוע הפך עץ מרשים זה לקדוש עבור שבטי המאיה. עבורם סימל העץ את הקשר בין עולם האדמה לבין תשעת מדורי העולם התחתון ול-13 הרמות שבשמיים. לאחר מותו של אדם, כך האמינו בני המאיה, נפשו עוברת דרך שורשי הגזע אל העולם התחתון ומשם, למעלה, אל חיי הנצח שבשמיים, אותם מסמלים הענפים העליונים.
לפעמים כשעוצרים למנוחה קלה, מבחינים בדברים הקטנים: לאורך אחד הגזעים יורדת שורה של נמלים שגוזרות עלים. הנמלים חותכות את העלים בצבתותיהן ומעבירות אותם בשורה מסודרת היישר אל הקן. כאן מקבלות נמלים קטנות יותר
למעלה יותר בשרידי העיר חוצים שני עכבישי טרנטולה (Tarantula) את העשב הקצור. העכביש הזה, שנראה כל כך מפחיד בסרטים, הוא למעשה ידידותי למדי ונוהג לעקוץ רק כאשר הוא חש במצוקה אמיתית.
סייבל מפורסמת בעיקר בסְטֶלוֹת – אבני מצבה מגולפות או אבנים שתולות שבני המאיה כינו "עצים מאבן". מצבות אבן אלה מספרות את סיפור המלכים המקומיים ששלטו בעבר בעיר. לבושים בלבושם הטקסי, חלקם בעור יגואר, ועטורים בנוצות קצאל (הציפור הקדושה של המאיה) נראים פני המלכים מאיימים. בני המאיה ראו בהם אלים המתווכים בין עולם המוות בו שולט היגואר לבין עולם האור, אותו מייצגת ציפור הקצאל.
טיקל: העיר האבודה בלב יערות פטן
בני המאיה האמינו בקדושת הטבע. העיר טיקל צילום: sxc
צלילי שאגה עמומים מקבלים את פני הבאים לאתר הארכיאולוגי של טיקל. את קופי השאגן ניתן לשמוע מרחוק, הזכרים מכריזים על גבולות הטריטוריה בשאגות הנשמעות גם ממרחק קילומטרים. התיירים מוזהרים לא להביט למעלה במקרה של גשם חם - אלה הקופים. במהלך המאה השביעית בתקופת הזוהר של העיר חיו בטיקל יותר מ-100 אלף איש והוקמו בה כ-3,000 מבנים.
השאלה הגדולה שרובצת תמיד ברקע של כל הדברים שנכתבו ונאמרו על טיקל היא מה קרה בסוף המאה התשיעית שגרם לנטישתה המוחלטת של העיר? האם היה זה מרד איכרים שמאסו בשלטון כוהני הדת והאסטרונומים? אולי אויבים שתקפו את העיר, ואולי פשוט בצורת מתמשכת? כך או כך, טיקל נעזבה מאז יחד עם שאר ערי המאיה המרכזיות והיער החל לצמוח, להתפשט ולשלוט בה.
בני המאיה האמינו בקדושת הטבע. האגמים נחשבו קדושים וכך גם המעיינות, המערות וההרים. מאחר שטיקל בנויה באיזור מישורי יחסית, מצאו כוהני הדת תחליף מלאכותי: פירמידות. הפירמידה שימשה שילוב של קבר ומקדש.
כל פירמידה בטיקל (למעט פירמידה מספר שתיים) בנויה על קברו של אחד המלכים החשובים. בראש הפירמידה נקבע מקדש קטן, שפתחו היחיד מייצג את הכניסה לעולם האופל.
חוויית היער על כל היבטיו
שילוב של חווית יער וארכיאולוגיה מרשימה של פירמידות צילום: רונן רז, אקו טיולי שטח
ביקור בטיקל משלב את חוויית היער על כל היבטיו עם הארכיאולוגיה המרשימה של הפירמידות. מלבד קופי השאגן הנשמעים תדיר ניתן לפגוש מדי פעם גם בקוף העכביש, בעל הזנב המתלפף שהעניק לו את שמו; בלהקת רעשנית של תוכנים; בנשר תרנגול ההודו האמריקאי (Turkey Valture), אוכל נבלות מקומי; ולעתים אף בקוואטי – חוטמן ממשפחת הדביבון עם אף ארוך במיוחד, המסוגל להריח את הכריכים של התיירים עוד לפני שהם אפילו חושבים להכין אותם.
פטריות מעטרות כפרחים את מערכות השבילים, ואחת מהן היא פטריית גביע האש. כל הפטריות ביער אכילות, אומרים המקומיים, אך הבעיה היא שאת חלקן אפשר לאכול רק פעם אחת.
חלקה החשוב ביותר של טיקל הוא כיכר מאיור (Mayor) הגדולה שתוכננה ונבנתה במאה השביעית. בתקופה זו עלה לשלטון המלך קקאו, ובני המאיה האמינו שבגן העדן יושבים האלים בצל העצים ושותים את המשקה הקדוש צ'וקולאטל – קקאו.
טעם הקקאו, אגב, היה מעט שונה מהמקובל בימינו. המאיה נהגו להקציף את פולי הקקאו הטחונים עם מים חמים, ללא חלב (פרות הרי לא היו באמריקה) ולהוסיף פלפל.
הנוזל הקדוש
יותר מ-350 אתרים ארכיאולוגיים התגלו באיזור צילום: רונן רז, אקו טיולי שטח
מחוז פטן משתרע על שטח אדיר (35,854 קמ"ר), כשליש משטחה של גואטמלה כולה. יותר מ-350 אתרים ארכיאולוגיים התגלו עד כה באיזור, שרובו מכוסה יערות. למרות המרחבים העצומים חיים כאן רק כ-450 אלף איש, פחות מ-5% מאוכלוסיית המדינה.
היערות, הביצות, התנינים והיתושים הם שהרתיעו את רוב תושבי המדינה מלהתיישב באיזור. עם זאת, ב-15 השנים האחרונות מחוז פטן עובר שינוי. אלפי מהגרים חדשים מגיעים משאר חלקי גואטמלה, מוותרים על הסביבה ההררית הקרירה בה נולדו ובוחרים במישורים המהבילים, החמים והזולים יותר של פטן.
חלק מהמהגרים החדשים מביאים עמם בקר, ובכך פוגעים במרקם העדין של היער. לעתים נעלמים 500 קמ"ר של יער בשנה אחת. מהגרים אחרים נמשכים לעבודה בשדות הנפט הממוקמים בפטן. הנוזל הקדוש של המאה ה-21 מוזרם בצינורות דרומה אל מחוז איזבל והים הקריבי.
גיא ניומן הוא מדריך טיולים בחברת אקו טיולי שטח
נא להמתין לטעינת התגובות
