המבוכה לא מתבקשת: תערוכת מין בדרום סין
אחרי שפארק הסקס הראשון מסוגו בסין הספיק לקום וגם ליפול, מסתבר שלמרות הכול הסינים לא מוותרים. גל פרחי ביקר בתערוכת מין בקונמינג וראה בעיקר פנסיונרים
סוגיית המין כמעט בגדר טאבו. פריט מתערוכת המין בקונמינג צילום: גל פרחי
אחד מהם הוא נושא המין, ובפרט החינוך המיני. סוגיית המין בסין היא כמעט בגדר טאבו, וכך למשל, ברשת האינטרנט הסינית אין הרשאה להיכנס לאתרים העוסקים בעניין. לא מן הנמנע, אם כך, שגם על הסרטים יש פיקוח מחמיר על הנושא. ולא בכדי ביטלו הרשויות בסין את הקמתו של פארק הסקס הראשון מסוגו במדינה בגלל הדיווחים עליו בתקשורת בתחילת השבוע.
מצד שני, בכל עיר ברחבי המדינה הזו אפשר למצוא חנויות רבות שעליהן מתנוסס בגאון השלט "חנויות למבוגרים". שם ניתן למצוא את כל העולה על הדעת בהקשר לנושא המיני: סרטים, תכשירים למיניהם וכמובן חוברות הדרכה.
תערוכת המין הראשונה
השבוע נפתחה בקונמינג תערוכת המין הראשונה בעיר, ומכורח הדברים וההיכרות שלי עם תערוכות דומות באירופה, ציפיתי לראות חדרים חשוכים עם תאורה מינימלית, שטיחים אדומים ובדי קטיפה מקיר לקיר וכמובן – קהל מבקרים בגילאי 20-30.
אבל בסין, כמו בסין, שום דבר לא דומה. כשהגעתי אל התערוכה בשעות צהריים, שעה שבה רבים מהסינים נחים את מנוחת הצהריים שלהם (כן, כאן מקובל לא לעבוד
בין השעות 12:00-13:30, מעין סייסטה סינית שכזו), הייתה התערוכה עמוסה במבקרים – והקהל מפתיע.
רוב המבקרים היו גברים, שהעדיפו להגיע אל התערוכה עם האישה דווקא. כך, נעצרו זוגות זוגות ליד המיצגים, בחנו את האביזרים ובדרך הביתה אפילו רכשו מזכרת בחנות המזכרות. בנוסף להם, זכיתי לראות כמה פנסיונרים שגילו עניין רב ואף השתתפו בסדנאות ובהרצאות לגבי הגברת ההנאה.
המבוכה מתבקשת
בכלל, המבוכה המתבקשת במקומות מסוג זה פשוט לא קיימת כאן. ברור לחלוטין מדוע אנשים מגיעים, ואף אחד לא עושה מזה עניין גדול. וכאן נמצאה האבסורד הגדול ביותר: מצד אחד, קיימת הגבלה על חופש הגלישה (באתרי מין); מצד שני, הקבלה שמדובר בצורך אנושי מובהק ופרטי, וההבנה שצריך לתת לו להתקיים בצורה מסודרת ומפוקחת, עם הדרכות לגבי מין בטוח.
תולדות המין לאורך ההיסטוריה הסינית. חנות המזכרות בתערוכת המין צילום: גל פרחי
פן אחר של התערוכה מציג את תולדות המין לאורך ההיסטוריה הסינית, וכולל כמה מוצגים עתיקים עם רישומים, ציורים ופסלים העוסקים בנושא. מקובל לייחס אצלנו את המילים טנטרה וקמה סוטרה להודו, אך גם בסין היו רעיונות דומים בזרם הדאואיסטי וכמובן בזרם הבודהיסטי.
מעניין היה לראות שרוב המבקרים נמשכו דווקא לחלק הזה ופחות למוצרים שהוצגו בתערוכה. שיחות קצרות עם כמה אנשים הזכירו לי שהסינים פשוט גאים בתרבות ובהיסטוריה שלהם, על כל רבדיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
