בגד יש, יא גולש? אופנת הגולשים שוב כאן
אליפות אירופה בגלישת רוח, שנפתחת היום בתל אביב, היא הזדמנות למסע נוסטלגי מהביץ' בויז ועד משינה, מגזוז ועד קוויקסילבר. הקז'ואל שנולד מן הים כבש את המיינסטרים
בשנים האחרונות אופנת הגלישה מתכתבת עם טרנדים עולמיים של אופנת רחוב, ולפיכך פונה לקהל רחב יותר של אנשים-רבים מהם כלל לא יודעים שהם קונים מותגים שנולדו מהים. היום אתה ממש לא צריך לדעת מה גובה הגלים כדי לקנות מכנסי ברמודה צבעוניים שיועדו במקור לגולשים.
אליפות אירופה בגלישת רוח (קטגוריה RSX) שתיפתח מחר תהיה ללא ספק אטרקציה גדולה בחופי תל אביב. גלישת רוח היא ספורט אולימפי, ואולם אם תשאלו על כך גולש גלים, הוא בוודאי יאמר לכם שהוא לא רואה בעיסוק הזה ספורט תחרותי.
בעבורו הגלישה נתפסת יותר כפעילות, תחביב או סגנון חיים. גולשי הגלים ייסעו עד לאיים המלדיביים או להוואי כדי לתפוס את הגל הגדול הבא, ולרובם התחרות היא רק הבונוס. על החוף, לפני ואחרי התחרות, גם גולשי הגלים וגם גולשי הרוח יתאבזרו בדיוק באותם מותגים.
הם שמעו שירים של ה"ביץ' בויז" וחלמו על הים. מעניין לציין שחברי הלקה עצמה, שכל כך מזוהה עם תרבות הגלישה, מעולם לא גלשו. ההחלטה לחבר את השירים שלהם לגלישה הייתה צעד שיווקי בלבד.
בישראל נהוג לציין את שנות ה-80 כשנות השיא בסצינת הגלישה המקומית (שהתפתחה כבר בשנות ה-50).
התקופה מתוארת בסרט המרתק "רוח דרומית בחוף הילטון", שבו כיכבה הברנז'ה
סצינת הגלישה הישראלית ידעה עליות ומורדות במשך השנים, אבל יש סברות סותרות באשר לסיבה לכך. חלק מצביעים על שנים חלשות בגלים שווים, אחרים טוענים לחוסר ארגון בענף. הבעיות הללו אולי השפיעו על רמת הגלישה עצמה ועל מעמדו של הגולש הישראלי בעולם, אבל אופנת הגלישה לא ממש הושפעה מכך.
שנות ה-90 סימנו את סופה של אופנת "גזוז" ואת השקת המותג "זרקא". "אומנם אין פה את הגלים הכי טובים, אבל אנחנו כן מדינה עם רצועת חוף ארוכה, ובכלל תרבות של ים וקז'ואל", מסביר כנען קירשנבאום, בעל המותג ובנו של העיתונאי ואיש הטלוויזיה והרדיו, מוטי קירשנבאום.
"האופנה הזאת היא בדיוק מה שמחפשים כאן, זה קוד הלבוש שלנו, ולכן לא מפתיע שלמרות תקופה מנומנמת יחסית בענף עצמו, היא מתאפיינת בכניסה של מותגי גלישה רבים מחו"ל, כמו OP
(Ocean Pacific), 'קוויקסילבר', 'ריף' ורבים אחרים, שהציפו את השוק".
אין ספק כי כיום כל התעשייה שהתפתחה סביב גלישת הגלים, ובראשה האופנה, השתנתה לבלי הכר. רבים אפילו מצרים על כך. יחד עם זאת, אותם מותגי גלישה משקיעים היום הרבה כסף בענף, גם בארץ, כנותני חסויות לתחרויות וכספונסרים של כישרונות צעירים.
תרבות הגלישה, שנחשבה בעבר לתרבות שוליים, מתקרבת כיום למיינסטרים העור למי. הסיבה המרכזית לכך היא הפוטוגניות הגדולה של הסצינה: הבנים בלי חולצה, הבנות בביקיני, וכולם שזופים ושריריים. בנוסף, לאחר עידן ה"ביץ' בויז" התפתח ז'אנר ה"סרף רוק" - מוזיקה אינסטרומנטלית המבוססת על גיטרות חשמליות מהירות.
כמובן, גם תעשיית הקולנוע תרמה לפופולריות של הענף, עם מגוון סרטי גלישה. "מדובר בז'אנר שנחשב נחות וצמח בסיקסטיז, כמו סרטי האופנוענים וסרטי הוואי של אלביס", אומר מבקר הקולנוע יונתן גל. "הוא זכה להתייחסות רצינית יותר אחרי שהצרפתים, בראשות טריפו וגודאר, גילו מחדש את הקולנוע האמריקאי והסבירו לעולם שהוא מגניב".
אחד מסרטי הגולשים המפורסמים ביותר הוא "יום רביעי הגדול" (1978), שחיבר בין תרבות הגלישה למלחמת וייטנאם."' יום רביעי הגדול' עשה לז'אנר סרטי הגלישה מה ש'אדם בעקבות גורלו' (Easy Rider, 1969) עשה לז' אנר סרטי האופנוענים", מסכם גל.
ומכיוון שהסצינה הפכה לכה פופולרית - הגולשים המובילים בעולם זוכים כיום למעמד של סלבס מן המניין. הבולט שבהם הוא קלי סלייטר, שאף יצא עם כוכבות, כמו קמרון דיאז, פמלה אנדרסון ודוגמנית-העל ג'יזל בונדשן.
זה לקח כמעט 40 שנה עד שנשים החלו לככב בסרטי גולשים, ולא בתפקיד תפאורה בלבד. בסרטים כמו Crush Blue ב-2002 או "המלאכיות של צ'רלי" הן כבר גולשות של ממש. הדבר מסמל ללא ספק גם את המהפכה בעשורים האחרונים בפופולריות של הענף בקרב נערות צעירות.
את אחד ההסברים לכך מספקת עומר קצנלנבוגן, גולשת גלים בת 19: "אף פעם לא התייחסתי לגלישה כאל ספורט, זה פשוט ממכר. אני עוסקת בגלישה כבר חמש שנים ולא זוכרת יום אחד שהיו בו גלים טובים ולא הייתי בים. אני כמובן נהנית גם מהקטע החברתי, אבל בסופו של דבר זה אני, הגלשן והים".
רגע לפני שדקות התהילה חולפות, אפשר גם להיזכר בגולשת נטע-לי זלצרמן, שהגיעה לגמר "הישרדות". אי אפשר היה שלא להבחין בפער העצום בין הופעתה החיצונית בתוכנית לבין זו שהפגינה במשדר הגמר.
היא וחברותיה ישמחו לדעת על ימי גלישה וכיף שמארגן מותג הגלישה "בילבונג", המעודדים את החיבור בין נערות צעירות לענף (הקרוב שבהם יערך ב-13 בחודש בחוף פולג בנתניה).
עוד בשורה משמחת לגולשות הצעירות היא ה-Surfkini, הביקיני הראשון שמיועד לגולשות. אנשי תעשיית האופנה יודעים לזהות את הפוטנציאל בקרב קהל היעד החדש, וכיום כל המותגים הגדולים מעצבים קולקציות המכוונות לגולשות, וכמובן גם לכאלה שלא.
גם ב"זרקא" עיצבו העונה לראשונה קולקציית נשים. "אנחנו משדרים לנשים אותו מסר מבחינת הבגר דים", אומר קירשנבאום, "רק עושים את השינויים וההתאמות בגזרות".
קירשנבאום צופה כי אופנת הגלישה תמשיך לצמוח, לאור העובדה שהיא כל כך מחוברת למגמות העולמיות. הוא אף מצביע על השינויים באקלים כגורם שיהפוך אותה לרלוונטית יותר ויותר: "העולם שלנו ממשיך כל הזמן להתחמם, ויותר אנשים מחפשים בגדים קלילים, קיציים ונוחים - וזאת בדיוק האופנה שאנחנו עושים".
בד בבד, עם השאיפה להתפתח במותג "זרקא" מעדיפים לשדר מסר של "עסק בוטיק", ובין השורות מועברת גם ביקורת על התמסחרות אופנת הגלישה. יש שיאמרו שהשקת הגלשן של "שאנל" היוותה את סופה של אופנת הגלישה המקורית.
הסטריאוטיפ של הגולש הוא לרוב של אדם שמעריך פשטות ושלוקח דברים בקלות - בטח לא מישהו שישקיע בגלשן של מותג-על צרפתי. אם חושבים על זה, הגולשים מייצגים גם את החיבור בין האדם לטבע.
תקראו לזה זן בודהיזם או בכל שם אחר שתרצו, אבל יש משהו בלשבת על החוף או על הגלשן ולחכות לגל המושלם.
אז עם כל הכבוד לאופנה, בגלישה יש הרבה נאיביות ואפילו התרפקות על נוסטלגיה. הגולשים שלומי ברכה ויובל בנאי מלהקת "משינה" עשו מזה שיר מפורסם: "איך היינו גולשים על הגלים והים היה כל כך כחול.
בזריחה הפראית, כשרוח דרומית והשמש כדור ענק עגול, והמים עשויים קריסטל שקופים, אפשר את הסלעים לראות. והשקיעה. . . ואחר כך יוצאים לבלות ".
נא להמתין לטעינת התגובות
