אאוטסיידרים: מה עומד מאחורי סיפורי חטיפות החייזרים?
ג'וג'ו צ'אנג, כתבת הרשת האמריקנית איי.בי.סי, ראיינה עשרות אמריקנים הטוענים שנחטפו על ידי חייזרים. היא טוענת שכדי להבינם אולי מוטב לחקור את התודעה האנושית מאשר את הכוכבים
רשת איי.בי.סי האמריקנית מקדישה תוכנית לאנשים שטוענים שנחטפו על ידי חוצנים, "האאוטסיידרים" שמה. נראה שכפל המשמעות אינו מקרי: העב"מולוגים והנחטפים עצמם כנראה לא יאהבו את גישתה של ג'וג'ו צ'אנג, כתבת הרשת שיצאה אל השטח במטרה להבין מה עומד מאחורי סיפורי החטיפות. צ'אנג טוענת שכדי להבין את המפגשים מהסוג השלישי צריך לחקור את התודעה האנושית ולא את גלקסיית שביל החלב.
על פי סקר שערכה הרשת בשנת 2000, כמעט מחצית האמריקאים ומיליונים ברחבי העולם מאמינים שיש חיים גם מחוץ לכדור הארץ. 40 מיליון אמריקאים אומרים שראו בעצמם, או שהם מכירים מישהו שראה עב"ם ואילו העדויות על מפגשים עם חוצנים מתרבות בהתמדה.
מובן שמדובר פה בקשת רחבה של דעות. ישנם מדענים ותיאורטיקנים מיינסטרימיים לחלוטין שאינם שוללים את האפשרות של קיום חיים אחרים על פני כוכבים שבהם, למשל, יש סיכוי להימצאותם של מים במצב נוזלי. דוגמה לכך היא הכוכב Gliese 581d שהמגזין המדעי קוסמוס ארגן לאחרונה שליחת מסרים אליו באמצעות ציוד של נאס"א. בקצה האחר של הקשת נמצאים אלה שמספרים על פגישות אישיות עם דיירי אותם כוכבים, שבאו לבקר אצלנו.
צ'אנג פגשה כמה מהטוענים לחטיפה במפגשים קבוצתיים שהם עורכים בעיר קטנה בניו אינגלנד. התאומות אודרי ודבי, למשל, מספרות שמילדות הן פוגשות דמויות שאותן הן מכנות "האנשים הקרחים". על פי תיאוריהן זהו הטיפוס שבקרב העב"מולוגים מכונה "האפורים", בזכות צבע העור המאפיין את בני המין הזה.
"הייתי כנראה בת חמש או משהו כזה", מספרת אודרי. "אור כחול בהיר נכנס אל החדר והדלת נפתחה, והיה שם מין דוק של אור כחול מעורפל, שפשוט זרח דרך הבית כולו. שתי דמויות נכנסו. היה אחד גבוה, היו להם שכמיות שחורות, אבל הם היו קרחים ובעלי עיניים גדולות". התאומות מספרות שפעם אחת נחטפו ביחד, אבל מכיוון שהחוצנים "טובים מאוד במחיקת זיכרון או איך שלא תקראו לזה", נותרו להן רק רסיסי זיכרונות מהמאורע, במהלכו צפו בצוותא על ביתן מלמעלה. אודרי ודבי מעידות שהמפגשים גורמים להן סבל וכי היו מוותרות בשמחה על כל העסק.
סטן רומנק ראה עב"ם פעם אחת ומאז השתנו חייו. הוא מעין רדוף עב"מים, ולדבריו אינו יכול להביט
טרל קופלנד, בן 27, חייל מארינס לשעבר, נסע כל הדרך מווירג'יניה כדי להשתתף במפגש. הוא מספר על פגישה עם "חוצנית", שגרמה לו לתחושה של "שעות אבודות" שאין להן קשר לשינה או להתפתחות רוחנית. בהתחלה הוא חשב שמשהו לא בסדר, אבל אחרי שהבין שיש רבים כמוהו, החל להתייחס לעניין ברצינות ולתעד את החוויות שלו.
סטייס טאסל, אם חד-הורית, יועצת חינוכית ובוגרת קולג' בהצטיינות, מספרת שהתעוררה מהשינה עם צלקות שהותירו בגופה החוצנים. יכול להיות שמדובר בחלום סוער במיוחד? שאלה צ'אנג. טאסל אומרת שלא, היא לא הייתה יכולה להותיר על עצמה סימנים כאלה, דמויי סטיגמטה (תופעה שבה פצעי הצליבה של ישו מופיעים או מופיעים לכאורה על גופם של מאמינים). היא מסרבת לומר מה עשו לה החוצנים, "זה גראפי מדי," היא מסבירה.
סוזן קלאנסי וריצ'רד מק'נאלי הם פסיכולוגים שחוקרים זיכרונות שווא שרואיינו אף הם לתחקיר. השניים מציעים הסבר שונה בתכלית לתופעות החטיפות: בשיתוק שינה, שיכול להיות מבהיל למדי, מצב החלימה REM פולש למצב הערות, כך שהאדם מוצא את עצמו ללא יכולות לזוז והוא חווה הזיות מסוגים שונים, כולל תחושה של אובדן במרחב וריחוף. רבים מעדיפים לייחס את החוויה לגורם חיצוני מאשר להפרעה אצלם.
בשיחה עם קלאנסי, צ'אנג שואלת איך עונים לילדים ששואלים על חייזרים, ומה ההבדל בין סיפורי החייזרים לאגדות כמו פיית השיניים. קלאנסי, שמבחינתה לא נחתו כאן חוצנים כל עוד הדבר לא הוכח מדעית, אומרת שדמיון ופנטזיה הם דברים שרצוי לעודד אצל ילדים - עד גבול מסוים. מסבירים להם שיש אנשים שמאמינים בביקורים מהחלל, אבל היצורים האלה טרם נראו בבירור. הקבלה של העובדות האלה וגם של עובדות מצערות יותר כמו אי קיומה של פיית השיניים, הם יחלק הכרחי מההתבגרות. אולי היא מנסה לרמוז כאן משהו.
והנה עוד משהו שלא ימצא חן בעיני החטופים: מסמך של משרד ההגנה הבריטי מצא מתאם בין דיווחים על הופעת חוצנים לבין שידור הסדרה "תיקים באפילה" ויציאת הסרט "היום השלישי". ב-1996, תקופה בה הסדרה שודרה והסרט הוקרן, דווחו 609 צפיות, לעומת 117 בלבד ב-1995.
נא להמתין לטעינת התגובות
