תסמונת טורט: ביקור בבית הקפה המפורסם של וינה
אחרי עשרה ימים של טיפוס על האלפים בני משפחת סבר שמו נפשם בכפם והלכו לאכול את עוגת השוקולד המפורסמת ביותר בעולם, בבית קפה שממש לא נוצר למשפחות עם תינוקות, הלוא הוא קפה זאכר האגדי בווינה, מקום מושבם של שועי עולם ורוזני שוקולד
הזאכר טורט המפורסמת. צילום:cc-by ,Ville Hyvonen
רק כשעמדתי בשירותים, מנסה להטיל את מיימי לכיוון הנכון ולא לפספס את המשתנה המפוארת של מלון זאכר, קלטתי שמה שאני שומע ברקע זה ואלס הדנובה הכחולה. בלי להיכנס לפרטים, מוזר מאוד לעמוד כפי שעמדתי, אוחז את מה שאחזתי בידי, כשברקע הדנובה הכחולה.
אבל הסיפור מתחיל הרבה קודם, ליתר דיוק 177 שנה לאחור, בשנת 1832. אז פנה הנסיך מטרניך לשורה של שפים וביקש מהם לעצב לו קינוח שיתאים לאורחים רמי דרג. לרשימת השפים השתרבב עוזר שף צעיר, בסך הכל בן 16 (יהודי או לא, תלוי את מי שואלים) בשם פרנץ זאכר. השף הצעיר רקח עוגת שוקולד נפלאה, בעלת זיגוג שוקולד מריר, מרקם ספוגי וקליל המחולק לשניים, כשבאמצע ריבת משמשים טרייה. על מנת "להרטיב" את העוגה היבשה מעט, הוסיף זאכר, כדרך האוסטרים, מעט קצפת לא מומתקת (שלאגברסה) לצד חתיכת העוגה. כדי לחתום את היצירה, הוסיף השף גם מטבע שוקולד מעל העוגה.
הנסיך מטרניך טעם, אהב, ומאז הכל היסטוריה. כמה שנים מאוחר יותר פתח בנו של זאכר את מלון זאכר בוינה, בדיוק במקום בו אביו המציא את המאכל שהפך את המשפחה למפורסמת, הזאכר טורט.
היום, מרחק יריקה מהאופרה האוסטרית המפורסמת, עומד לו מלון זאכר, כשבחזיתו ניצב בית הקפה המפורסם ביותר בוינה, זאכר קפה. באמצע עוד ניטשו להם ויכוחים בין קונדיטוריות שונות בוינה, למי באמת יש את הזאכר טורט המקורי, עד שבמלון נזכרו לרשום פטנט על העוגה שלהם. אגב, המתכון הוא סודי, מה שלא מפריע לאלפי מקומות ברחבי אוסטריה להגיש זאכר טורט משלהם, במה שהופך את המילה "סודי" לזולה משהו.
אחרי שבלסנו אי אילו זאכר טורטים בטיולינו באוסטריה, טובים יותר וטובים פחות, הגענו בשעה טובה לוינה והחלטנו שחייבים להתחבר למקורות. הבעיה: כמו ישראלים ממוצעים, היינו לבושים בבגדים שספק אם היו מזכים אותנו בכניסה לפסטיבל פול מון בקופנגן. הבעיה השנייה: בנוסף אלינו וללבוש הבזוי שלנו, נוספה לנו כבודה בדמותו של תינוק בן שנה וארבעה חודשים, לא אקססורי רצוי בחברה הגבוהה בווינה.
ובכל זאת, שמנו פעמינו לעבר המלון. פעמיים כמעט הסתובבנו וברחנו. בפעם הראשונה כשראינו את השוער חבוש הצילינדר שעמד בכניסה, ובפעם השנייה כשקיבלה את פנינו המאחרת המחוייטת, ומאחוריה נגלו מלצרים בגיל של סבא שלי עטויי פפיונים וחנוטים בחליפות מבריקות.
קפה זאכר. לא ידידותי לתינוקות צילום: יעוז סבר
המארחת הפנתה אותנו לשולחן פינתי עם ספה (מצויין בשביל תינוקות) ונסה על נפשה. את העגלה המטונפת, מעשרה ימים של טיפוס על האלפים ודשדוש באגמים, החנינו לידינו. זו היתה טעות.
המלצר, שעשה כל מאמץ לשרת לקוחות אחרים, מכובדים קצת יותר, הגיע לבסוף לשולחן שלנו, והתחיל להסתובב סביב העגלה. וכדי שתסירו ספק, לא מדובר במטאפורה, הוא ממש הסתובב סביב העגלה. הסתכל בתוכה, מתחתיה, מעליה ומצדדיה, ורק כשסיים שתיים, שלוש הקפות (מעניין אם אחרי שבע העגלה היתה נופלת), כשכבר חשבנו שהוא בדרך לסלק אותנו ואת הילד שלנו שעלה על הספה (מזל שהורדנו לו את הנעליים), הוא שיחרר המהום, ספק של בוז ספק של תמהון, ונפנה לקחת מאיתנו את ההזמנה.
בחרנו כמובן בזאכר טורט המפורסם, ולצידו הצד הנשי של השולחן העדיף משהו שנראה כמו עוגת תפוזים עם פירות וקרם.
פיסת היסטוריה ב-6 יורו
הרגע הגדול הגיע, הזאכר טורט המקורי, עם מטבע השוקולד בפסגתו ועליו מוטבעות המילים "זאכר קפה", נחת על שולחננו. בשלב הזה הזאטוט פנה אל המלצר בזעקות "גה, גה". ניסינו להסביר לו שמדובר בסך הכל בקיצור הזאטוטי העברי לעוגה, אבל הוא זרק עלינו את העוגות ונמלט. ככה זה עם ילדים, במסעדה אוסטרית של שני שקל ארבעים הוא יושב כאילו חונך בארמון המלכה. ואילו בקפה זאכר האגדי, מקום מושבם של שועי עולם ורוזני שוקולד, הוא מחליט לרקוד על הספה, לצעוק "גה" ולנסות לבדוק האם התפריט המקורי של המקום, בן המי יודע כמה עשרות שנים, יכול להידחק בין המפה לשולחן.
אבל כל הזוטות האלה הפכו להבלי העולם, כשנעצנו בפעם הראשונה את המזלג בזאכר המקורי. הוואלס שברגע כאילו התחזק, ציוץ הציפורים שבחוץ התגבר והאוויר נעשה מתוק יותר כשהמזלג המוכסף עם הטורט נכנס לפי. נכון, בדיעבד, ולאחר התייעצות משפחתית מעמיקה, הזאכר טורט המקורי היה אולי השלישי הכי טוב שאכלנו באוסטריה. תאמינו או לא, אבל הזאכר טורט הפושט שאכלנו בקניון ליד זלצבורג, בעלות של כמעט חצי מעלותו בוינה, היה טוב, מתוק ועשיר הרבה יותר. העניין הוא שזאכר טורט לא מגישים לבד, ולא, אני
בקפה זאכר, הבנו מהר מאוד, לא מגישים לך את הטורטים הטובים בעולם, אלא פיסה של היסטוריה בעלות של שישה יורו. בדיעבד, וגם זה הובן אחרי התייעצות מעמיקה, הבחירה הנשית של השולחן הפכה לעוגה המנצחת של היום, והתגלתה בתור מאפה יוצא דופן. למרות זאת, התעקשתי שבשקלול התפאורה, אין תחליף לזאכר טורט.
כשסיימנו לאכול את העוגות, ונזהרנו שלא ללקק את הצלחות (בכל זאת, אולי הטורט השלישי בטיבו באוסטריה, אבל עדיין אחלה טורט), מיהרנו לבקש חשבון ולהסתלק. כשיצאנו, לא לפני שעברנו בשירותים שטופי הוואלס, יכולנו לשמוע את אנחות הרווחה של הצוות. אפשר להבין אותם, גם אנחנו הרגשנו שאנחנו קצת מקלקלים תמונה שצויירה באמנות במשך כמעט מאתיים שנה. המלצר הגבוה והמשופם (מלצר עם שפם! מתי ראיתם כזה דבר בארץ לא במסעדה ערבית...), כמעט שחרר חיוך, ואנחנו מדברים על בנאדם שחייך בפעם האחרונה כשהנסיך מטרניך אכל במקום. וגם אז, רק מתחת לשפם.
נא להמתין לטעינת התגובות
