ואלס על הדנובה: ביקור חורפי בוינה
גם במינוס שמונה מעלות תענוג להסתובב בוינה המושלגת, לנשום את המוזיאונים שלה, לראות את נהר הדנובה הקפוא והצחור ולהתחמם עם נקניקיות, תפוחי אדמה ובירה
זה הזמן לצאת לשיטוט בגן, שם הפיח של עשן המכוניות לא זיהם את השלג. נעטפנו היטב לקראת היציאה מן החדר שבמלון. מצנפת צמר, צעיף, סוודר עבה ושני זוגות גרביים. על הכפפות ויתרנו, למען שיתוף הפעולה עם המצלמה. מדהים עד כמה מתרגלים במהירות לטמפרטורות המינוס ובתוך דקות מתחילים ליהנות. איך אפשר שלא, כאשר במרחק חמש דקות הליכה מבית המלון, לאורך רנווג ( Rennweg) לכיוון מרכז העיר, שער מלכותי מזמין להיכנס לגנו של ארמון בלוודר(Belvedere).
בעבר ביקרנו בגן הזה בקיץ, והתפעמנו מהסדר והשבילים, המדשאות, הבריכות, המזרקות והפסלים. עכשיו גילינו שיפי הגן לא נפגם בחורף מושלג. המזרקות, אמנם, קפאו באמצע מחול המים, ירוק המדשאות לבן עכשיו והפסלים עטופים בשלג, אך בכל אלה יש הדר עצום. זה לא חזיון של יום יום.
בקצה המרוחק של הגן ניצב ארמון בלוודר העליון (יש גם תחתון), וגם הוא לבן, וברקע יש לו שמים תכולים לגמרי. היופי התעצם כשקרני השמש השוקעת נחו על הארמון. הוא נבנה כבית קיץ למען הנסיך יוג'ין לבית סבוי, בראשית המאה ה-18, וכיום הוא מארח - בחלקו העליון והמרשים מבין השניים -מוזיאון המציג מיצירות צייריה המפורסמים של אוסטריה.
וינה היא פנינה תיירותית בכל עונות השנה. בירתה של אוסטריה, העיר שהייתה בירתה של האימפריה ההבסבורגית, מציעה את מכמני העבר הקיסריים לצד אטרקציות שנוספו לה בשנים האחרונות. כיום היא מונה יותר מ-1.5 מיליון תושבים ו-23 רבעים. הרובע ה-1, שהוא המרכז ההיסטורי שלה, הוכרז זה לא מכבר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. במאות ה-18 ובעיקר בזו ה-19, כשעל הקיסרות משלו מריה תרזה ופרנץ יוזף, היא ידעה פריחה כלכלית, אדריכלית ותרבותית כאחד. ההישגים של אז מוצאים כיום ביטוי במסלולי התיירות של העיר. המרכז ממוקם בין הדנובה (למעשה, מדובר בתעלה המסתעפת מן הדנובה) ומוקף ברינג (Ring), כביש הטבעת הפנימי, שנסלל במקום החומה שהקיפה את מרכז העיר.
את מרבית האתרים אפשר לראות תוך כדי הליכה. ממילא חלק נכבד מהרחובות בלב העיר אסור לכניסת כלי רכב. נזכיר רק שארמון שנברון (Schanbrunn) מרוחק
כדי לענג את מי שעשה איתנו את מסע הקיץ לוינה והפעם נשאר בבית, צעדנו את מרבית הרינג כדי להנציח את המבנים המרשימים הפזורים לאורכו גם בעונה הלבנה. המצלמה, שנועדה להביא את רשמי החורף מאותן נקודות תצפית, תפקדה באינטנסיביות. המבנה הבולט ביותר הוא הארמון הקיסרי, ההופבורג (Hofburg). זהו אתר מרשים, שמארח תיירים בכל ימות השנה, עם גנים והיצע מוזיאוני כבית הספר הספרדי לרכיבת סוסים והמופעים שהוא מציע. אתרים מוכרים נוספים הנושקים לרינג הם בית האופרה, הפרלמנט, בית העירייה המדהים, שלמרגלותיו הוקמה בחורף זירת החלקה על הקרח, כנסיית סנט קרל, מוזיאון אלברטינה המקסים והמוזיאון לתולדות האמנויות היפות.
קרוב למוזיאון לאמנויות היפות שכנו בעבר האורוות המלכותיות. כל המתחם הזה היה נתון בשלהי המאה ה-20 בשיפוצים. עם סיום העבודות הוא נפתח לקהל תחת השם המחייב "רובע המוזיאונים". כשנכנסים לחצר המרכזית מגלים בתוכה שני מבנים שהוספו למבנים הוותיקים: קובייה שחורה, שמארחת את המוזיאון לאמנות מודרנית וקובייה לבנה שנקראת "מוזיאון ליאופולד" שמציג את יצירותיהם של בכירי הציירים המקומיים.
כיכר קרל שעל הרינג, בקרבת המוזיאון, היא צומת תחבורה ציבורית ושלושה משישה קווי התחתית חולפים תחתיה, בנוסף לקווי הטראם המתנקזים אליה. אנחנו אוהבים לשרטט את דרכנו על המפה לפני שיוצאים לנתב"ג. כך למדנו מבעוד מועד שמשדה התעופה של וינה אפשר להגיע ברכבת המהירה CAT לתחנת מיטה (Mitte), שגם היא על הרינג, ב-16 דקות ובעלות של שישה אירו. לעומת זאת, בקו הרכבת S7 אפשר לרדת בתחנות נוספות לאורך מסלול זהה. בקו זה יידרשו 21 דקות כדי להגיע לתחנת מיטה והעלות-3.60 אירו . כדאי לדעת שאת הכרטיסים יש לקנות במכשירי כרטוס אוטומטיים המתכתבים עמכם גם באנגלית. תרגול קצר וכבר תבינו את השיטה ואת סוגי הכרטיסים (נסיעה בודדת בעיר - 1.80 אירו , כרטיס יומי - 5.70 אירו).
כדי לממש את משימתנו העיתונאית ב"אוסטריה סנטר", שם התקיים יריד תיירות, נדרשנו לחצות את העיר. כבר רמזנו למעלה שהדנובה אינה הירקון. ישנה תעלת הדנובה, שבינה לדנובה החדשה מצוי אי שגלגל הענק המוצב בו נראה למרחוק. במקביל לתעלת הדנובה זורם הדנובה, הנהר עצמו. מעבר לו הוקמה עיר של מגדלים, בסגנון לה-דפנס של פריז, ושם ממוקם מרכז הוועידות של העיר. אחת התחנות של קו U1 ממוקמת על גשר שעל הנהר. עצרנו באמצע מסענו כדי להתרשם מן הנהר הקפוא. זכרנו שבקיץ השתרע שם חוף רחצה. נסיעה של דקות אחדות מן היריד החזירה אותנו ללבה של וינה, לכנסיית סנט סטפן. לכנסייה, "סטפי" בפי המקומיים, מגדל פעמונים הבולט על רקע העיר, האוסרת בנייה לגובה במרכזה. מול הכנסייה ניצב בניין מודרני, האס-האוס, שנבנה - לא בהצלחה רבה - כתחליף לבניין שנהרס מתוך מטרה לייצר קומפוזיציה עם הישן.
כיכר הכנסייה נושקת לשני מדרחובים חשובים: קרטנר, שהוא המדרחוב הסואן ביותר המגיע עד בית האופרה, והגראבן, שהיה בעבר הרחוב האלגנטי של העיר. מדרחוב זה פוגש את הקוהלמרקט, המדרחוב השלישי. בשלושתם ניצבים בניינים מרשימים המיוחסים לעידן הבארוק, עם טפטופים של בניינים בסגנון ארט נובו, הנפוצים יותר באזורים שמעבר לרינג. לצד המדרחובים הרחבים יחסית, משופע הרובע הישן ברחובות צרים יותר, המשויכים לימי הביניים. כך תגיעו לכיכר היהודים(יודנפלאץ), שהייתה חלק מן הרובע היהודי.
מתחת לכיכר נתגלו שרידי בית כנסת שנהרס במאה ה-15. לאחר שנמצא תקציב מכובד שופץ המבנה שממעל ונפתחו חדרי תצוגה. בכיכר הוקם גלעד לזכר 65 אלף הקורבנות היהודים יוצאי אוסטריה שנספו בשואה. מכיכר היהודים אפשר להמשיך בסטרנג'סה וליד המדרגות תבחינו בשלט המציין ששם היה ביתו של תאודור הרצל. רחוב סטרן פוגש ברחוב היהודים ושם יש היצע של מוסדות אוכל כשרים. צעידה קצרה נוספת לכיוון התעלה תביא אתכם לכיכר שוודיה (שוודנפ-לאץ) ולרינג, למקום שבו היה הנמל הישן של העיר. היום הוא זוכה לרנסנס של מועדונים ומסעדות. בלילות הקיץ מוציאים שם שולחנות למדרכות וההמולה רבה.
ערב אוסטרי טיפוסי כדאי לבלות בכפר גרינציג, למרות מסחורו. הכפר נבלע אל תוך וינה (קו טראם מוליך אליו) ועם זאת שמר על יחוד מסוים, ולכן רבים באים אליו לצורכי בילוי. בגרינציג עשרות פונדקי יין עם שולחנות עץ ארוכים והם מציעים יין, בירה ומוזיקה שמפיקות תזמורות עממיות. נהוג ללוות את המשקה בארוחה אוסטרית טיפוסית עם הרבה בשר, נקניקים, כרוב חמוץ ותפוחי אדמה.
אנחנו בחרנו לא להרחיק נסוע. ליד שער הכניסה לארמון בלוודר, על רנווג 8, הבחנו בשלט מזמין לבית בירה. התברר לנו שנכנסנו ל-Salm Braeu, אחת ממבשלות הבירה המפורסמות של העיר. במבוך אולמותיה ומרתפיה אפשר למצוא בירה איכותית, תפריט אוסטרי עשיר, 250 סועדים מלהגים, לוגמים ומעשנים ועם זאת - שירות יעיל. מקום ראוי לקינוח ביקור חורפי קצר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם