לילה בלי כוכב: מלון מתחת לאדמה
מי צריך חלונות או פרטיות כשהמלון שלכם הוא מקלט אטומי לשעבר, צבוע בצבע מרגיע? דאג מקינלי בילה 2 לילות במלון ה-1 עם דירוג אפס כוכבים, ויצא מסוחרר
המלון, שזכה לתואר "הראשון בעולם בעל אפס כוכבים", משתרע על שטח של בלוק מגורים אפרורי. מבנה הבטון המזוין והדק לתות המשוריינות, שעוביין כחצי מטר, נועדו לספוג את מלוא העוצמה של מתקפה אטומית או כימית. בעת משבר, הבונקר יכול היה להכיל כמאתיים בני אדם.
כיום, בגלגולו כמלון בעל דירוג אפס, הוא יכול לאכלס 14 בני אדם, שמונה בארבע מיטות כפולות והשאר במיטות יחיד. כחלק מהקונספט של המלון, המיטות מסודרות בשני חדרים גדולים ופתוחים, בלי מחיצות ביניהן.
"רצינו ליצור חלל של ניגודים", אמר פטריק ריקלין. "כמו סוכר ודגים. אלה שני דברים שלא מתחברים באופן טבעי, אבל כשמשדכים ביניהם זה גורם לאנשים לחשוב, לטוב ולרע. כך אנחנו רואים את נול שטרן - אפס כוכבים. השארנו את המבנה הפנימי של המקלט כמו שהיה - הבטון ומערכת האוורור, ואז הוספנו קצת חום וחמימות, עם מיטות ורהיטים עתיקים. מבחינתנו, זה מיצב אמנותי לפני שזה מלון - מקום שבו אנשים יכולים לחשוב על הסביבה שלהם".
אני לא בטוח לגבי הסוכר והדגים. מה שראיתי היה דומה יותר ל"צלילי המוזיקה" פוגש את "ד"ר סטריינג'לאב". ברגע שנכנסים, קשה שלא לשקוע בדימויי הסרטים המפחידים: כל מה שנע בטווח שבין "ברק זיל" של טרי גיליאם ועד "מטרופוליס" של פריץ לאנג.
פסקל ג'יזל, חנוט בטוקסידו, מנהל התקשורת של המלון ופקיד הקבלה הזמני, טובע בעבודה. אבל למרות זאת הוא מוצא זמן לערוך לי סיור מהיר. הנול שטרן, שנמצא בצד השני של הסקאלה ביחס ל"בורג' אל-ערב", המלון בדובאי שהעניק לעצמו שבעה כוכבים, כולל שני חדרים גדולים לשינה, איזור מקלחות/שירותים משותף, וטרקלין.
הוא קטן באופן מפתיע ביחס לייעוד שלו: אף שהוא מספיק גדול ל-14 אורחים, לא הייתי רוצה להיות כלוא בו עם עוד מאתיים איש, במקרה של מתקפה גרעינית. לדברי פרנריק קלין, זה בדיוק סוג הדברים שהתאומים רוצים שהאורחים יחשבו. סטנלי קובריק היה מת על זה.
"בשווייץ יש יותר מ-250 אלף מקלטים אטומיים, ואנחנו עדיין ממשיכים לבנות אותם", הוא אמר. "שטח המקלטים שיש לנו הוא הגדול ביותר בעולם ביחס לאוכלוסייה. זה
בלי קשר לרטוריקה, הקונספט די מדליק, ואני מודה שרעיון הניגודים קנה אותי. אחרי הלילה הראשון ומעורר החלחלה במה שהוא, בסופו של דבר, ארון קבורה מבטון, שיוועתי לאוויר צח. הרעש של מערכת האוורור, המופעלת בשעות שונות במהלך הלילה, עומק עם אך מעט על ידי פקקי האוזניים שסופקו לצד כל מיטה.
בבוקר, וידעתי שזה בוקר רק בזכות הזוהר הירקרק של השעון שלי, הייתי צריך לצאת משם. אין שם חלונות, רק טלוויזיה ישנה משנת 1973, המחוברת למצלמה חיצונית ומעניקה לאורחים הצצה מפחידה למה שקורה בחוץ.
זאת הייתה הנקודה שבה שמתי לב לניגודים. כשיצאתי מנול שטרן קידם את פניי בוקר קיצי צלול, השמש הציצה מעבר לעצים, קרניה השתברו בטל. גבעות ירוקות וזכות, המעוטרות באיזורי יער עבות, נראו למרחק, עד הפסגות הסלעיות של האלפים כמו סנטיס, הפסגה הגבוהה ברכס, שגובהה 2,500 מטר. זה אולי ניגוד מאופק, כמו להידרס על ידי משאית, אבל הוא מבהיר את הנקודה: אנשים מרגישים טוב יותר מעל לאדמה מאשר מתחתיה.
בזמן שמילאתי את ריאותיי באוויר אלפים צלול, התחילו כמה אורחים נוספים להגיח מהבונקר. אירין בק, בת 68 מציריך, מצמצה במהירות ונראתה קצת הלומה, לגמה קפה חזק כשהיא עדיין לבושה בכתונת לילה. היא ובעלה באו לנול שטרן אחרי שראו פרסומת בחינמון מקומי.
"אהבתי את הרעיון של מלון שהוא לא מלון", היא אומרת. "המחשבה על שהייה במלון שבו אורחים מכל העולם מוכרחים להתמודד זה עם זה ממש מצאה חן בעיניי. שלא כמו במלונות רגילים, שבהם כולם נעולים בחדריהם או יושבים בשולחנות נפרדים בחדר האוכל, כאן אנחנו חייבים להתערות".
ולמרות הציפיות החיוביות, לא הכל הלך חלק. "בבית יש לי בדרך כלל כמה חלונות פתוחים כל הזמן. אני יכולה לראות את ההרים במרחק, וזה מנחם אותי", היא אומרת. "כאן, במרתף הבטון, היו לי כמה רגעים של קלסטרופוביה".
אם תשאלו אותי, הדבר המוזר מכל הוא שהקונספט של המלון הוא להיט. אחרי שלושה חודשי פעילות בסך הכל, החדרים בנול שטרן מוזמנים עד שנת 2012, והמלון מועמד ל"פרס האירוח העולמי". בעקבות ההצ מ לחה, צוות ההנהלה מתכנן להתרחב למדינות נוספות.
"קונספט המקלט האטומי מתאים לשווייץ, אבל לא בהכרח למדינות אחרות", אמרה סמירה סינגווי שרבונייה, ראש צוות הפיתוח של נול שטרן בבריטניה. "אנחנו מחפשים מבנים יוצאי דופן שאינם בשימוש גם על פני הקרקע, כמו פנימיות, תחנות כיבוי, מבנים משרדיים או בנקים. אנחנו בעצם ממחזרים חללים נשכחים, כך שטביעת הרגל שאנחנו משאירים על הסביבה היא מינימלית".
אחרי יום של צעידה בריאה על הר סנטיס, חזרתי ללילה שני בנול שטרן. הפעם הייתי האורח היחיד. פרנק ופטריק השאירו את המקלט במצב המקורי ככל שיכלו. הם אפילו נמנעו מלהחליף את צבעי הכחול הפסטלי והצהוב המוסדיים.
בשעה שישבתי לבד והנחתי להשפעה המרגיעה של הצבע לשקוע, הבנתי שיש תפיסה פסיכולוגית מאחורי הצבעים השומניים במקום. זה בטח לא כל כך נעים להיות תקוע מתחת לאדמה בזמן שהעולם מעליך נהרס, וכדאי להשתמש בכל אמצעי אפשרי כדי למנוע מאנשים להתפלץ במהלך שהותם פה.
לא כולם יאהבו את נול שטרן, אבל אם אוויר צלול וצעידות שקטות בהרים, בשילוב קורטוב של אחרית הימים, הם סוף השבוע המושלם בעיניכם, נול שטרן הוא מקום אידיאלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
