כוח רצון: מה באמת מתרחש בהרמון של גואל רצון בת"א?
מסמך עב כרס שהגיע ל"סופשבוע" חושף מה באמת מתרחש בביתו של גואל רצון, ששולט בהרמון של עשרות נשים וכמאה ילדים בדרום תל אביב. הנשים מוחתמות על "ספר המשפחה" שבו מפורטת מערכת חוקים קשוחה הנאכפת באמצעות קנסות ועונשים
לפני כמה חודשים הסכים גואל רצון לפתוח את ביתו בדרום תל אביב בפני ערוץ 10 וחשף בפני המצלמות את נשותיו וילדיו. התמונה שהצטיירה היתה מטרידה, אבל לא מאיימת. האיש שנשקף מהמסך היה לבטח יוצא דופן, כמעט פולקלוריסטי, אבל נשותיו המרובות טענו בתוקף שהן נמצאות איתו מבחירה. יוצרי "ארץ נהדרת" מיהרו לכתוב מערכון סאטירי על הגבר התמוה, בעל המראה התנ"כי הבלתי נשכח.
מסמך שהגיע לידי "סופשבוע" חושף מה באמת מתרחש בתוך ביתו של גואל רצון. מקריאת המסמך נוצרת תמונה של כלא מודרני המפעיל מערכת חוקים משעבדת הנוגעת לכל תחומי החיים ונאכפת באמצעות קנסות, איומים ועונשים. המת סמך בן 40 העמודים, "ספר המשפחה," כולל עשרות חוקים. כל מי שרוצה להצטרף למשפחתו המורחבת מתבקשת לחת תום עליו.
אין כמעט תחום ש"ספר המשפחה" אינו נוגע בו: היחסים האינטימיים בין רצון לנשים, היחסים בין הנשים לבין עצמן, חובת הדיווח על מעשיהן בכל רגע נתון, חינוך הילדים, ניהול משק הבית. בבית של רצון אין מקום לרצון פרטי, הכל מנוהל ומונחה על ידו. המחבר, שמעוניין לשמור על אנונימיות במקרה שהמסמך ידלוף החוצה, מכנה את עצמו "אלמוני," ולנשותיו הוא קורא "נשות העיר."
חלקו השני של "ספר המשפחה" כולל 20 עמודים שבהם מסביר מחברו מדוע יצר את החוקים. ההסברים חושפים את עולמו של האיש, שבו משמשים בערבוביה ילדי אלוהים ונשות שטן - כשעל הכל מנצחת מערכת אפלה של שכר ועונש. התיאורים כתובים בשפה מאיימת, אובססיבית, המעוררת אימה ופחד.
יחד מתקבלת מהדורה מוקצנת של אוסף החרדות והאובססיות של הגבר הישראלי: מצד אחד תלות גמורה באישה; מצד אחר תחושת איום מוגברת מעצם הכוח הגלום בה. מצד אחד הצורך לשמור על תומתן של נשותיו, לראות בהן יצורים טהורים ונאמנים; מצד אחר אמונה פרימיטיבית שכל הנשים מעצם טבען הן בוגדניות, נפקניות, פגומות מוסרית, אפילו מזוהמות.
"תאוותיכן השטניות והנבזיות אינן אלא אשליות שווא ," נאמר בספר, "והן יובילו אתכן ברכבת אקספרס ישירות לבטן השטן, לשם עולמכן יוביל אתכן, ודמכן יתייבש טיפה אחר טיפה בעורקיכן וגופכן יירקב לאט לאט ועורכן יתכווץ כאת דמת המדבר ותאי מוחכן יתכלו בזה אחר זה." המסמך עצמו אמור להישאר סודי. "מי שתראה מסמך זה מות תמות ויימח שמה וגם זכר ילדיה," הוא מזהיר.
אחרי תקופה ארוכה שבה רצון קיים את ההרמון שלו על מי מנוחות, משהו התחיל לרחוש מתחת לפני השטח. למרכז הישראלי לנפגעי כתות הגיעו בשנים האחרונות עדויות על מה שמתרחש בבית. המרכז, העונה מדי שנה למאות פניות הקשורות לכתות בישראל, החליט לטפל בנושא. מנכ"לית המרכז, דנית קרן, התראיינה בעבר בתקשורת ופרסמה מאמר ב-,nrg שבו התריעה נגד ההשפעה שיש לגואל רצון על נשות תיו. השבוע סירבה קרן להגיב לממצאי התחקיר.
החוקים מקיפים את כל שגרת החיים בבית רצון - גידול הילדים, המפגשים האינטימיים עם אב הבית, יציאה לעבודה, שימוש בטלפון, ניקיון הבית, צפייה בטלוויזיה, מה לא. ליד כל סעיף מצוין גובה הקנס המיועד לקופת המשפחה, במקרה שמי מדיירות הבית לא תמלא אחר לשון החוק. ניסוח החוקים הוא חד, לקוני ולא מתפשר. על הנשים למלא אחר החוקים ככתבם וכלשונם, ללא אפשרות ערעור או משא ומתן. לפעת מים הוא לא מסתפק בהטלת הקנס, אלא מצמיד לעבריינית את הקללה "יימח שמה."
ביוץ, גניבה, בטלה
"לכל דבר יש לבקש רשות"
הפרק הפותח את "ספר המשפחה," "סעיפים בנושאים כלליים," מתמקד בתחום שהפך לנפיץ ביותר בבית: "הביוץ." לרצון יש כ-15 נשים, שכל אחת מהן רוצה להגשים את חלומו/חלומה: לשהות במיטתו כמה שיותר לילות ולהביא עוד ילד בישראל. התחרות קשה, הנשים מקנאות אחת בשנייה ויש צורך בהיררכיה ברורה. אלה החוקים:
• לא להתערב בענייני ביוץ של אחרות. כמו כן לא להפריע בביוץ של אחרת. קנס 300 שקל לקופת המשפחה.
• בשום אופן לא להוריד כיסוי ראש מחוץ לבית, אלא אם כן נמצאים עם אלמוני. ברגע שעוזבים את האלמוני, יש להחזיר את הכיסוי. מי שתיתפס ללא כיסוי תשלם קנס 1,000 שקל לקופת המשפחה (מומלץ להשאיר כיסוי ראש רזרבי בתיק למקרה הצורך).
• מי שאלמוני יתפוס אותה מפריעה לאישה אחרת (כמו ביוץ, אור, רעש וכו') צפויה לקנס של 200 שקל.
• כל מי שהיא בביוץ תשלח לאלמוני הודעה והוא יראה לנכון מה לעשות. כמובן שהביוץ לא מחייב אותו להיות עם אותה אישה, ואישה שתעשה לו צרות צפויה לקנס של 200 שקל.
• כל בעיה בבית בין הנשים או בין הילדים יש להפנות לאל־ מוני ולא לפתור לבד. 300 שקל קנס.
• לא להזמין איש מקצוע ללא רשות של אלמוני, אפילו אם א' (אחת הנשים הוותיקות ובעלות הסמכות בבית, א"ה) התקשרה. אף אחת לא תעמוד בסביבתו של איש המקצוע ותדבר איתו. הכל נעשה בכתב ולסמן לו בעט על דף או על הקיר איפה תתבצע העבודה ואיך תתבצע העבודה. 2,000 שקל קנס.
• אלמוני לא מסכים בשום אופן לאף אישה להיכנס לשום חנות או ללכת לשום מקום ולקנות שום דבר, אפילו אם זה דבר קטן כמו שתייה. לכל דבר יש לבקש רשות. רשות בהודעה זה לא נחשב, לא משנה מה דחיפות הדבר ולא משנה לשם מה, אפילו לא אם יש שתי נשים יחד, או אם אישה הולכת עם ילד. מי שתעבור
• אסור בשום אופן לשוחח בין הנשים שיחת חולין ושיחות מיותרות, אלא אם כן אלו דברים חשובים. בכל זאת יש עליהן לקצר כמה שיותר את השיחה ולא להאריך שלא לצורך. 400 שקל קנס.
• לא לסגור דלתות של חדרים בכלל, אלא אם כן החדר ריק, או אם האישה מיניקה בחדר וכו500 .' שקל קנס.
• כל מי שסובלת מדיכאון או מבעיות נפשיות וכל מיני שי־ געונות למיניהם אינה פטורה בשום אופן מחובותיה הרגילים בבית, אין לה שום זכות להזניח את הבית, ואם יש לה ילדים שלא תזניח אותם. מי שתתנער מאחריות או ממחויבות צפויה לקבל קנס של 500 שקל (מי שיש לה בעיה שתלך לפסיכיאטר ואם אין לה בעיה זה נחשב כנקם במערכת כולה ובאלמוני במיוחד.(
• אף אחת לא תשב בבית בחוסר מעש כאשר יש דברים לעשות כמו כלים, ניקיון, שמירה על ילדים, סדר וכו.' מי שתתבטל במצב כזה צפויה לקנס של 200 שקל.
• בשום אופן לא לצחקק ולהשתטות בין הנשים. 300 שקל קנס.
• לא לרכל, לא בבית, לא בטלפון ולא בהודעות. 400 שקל קנס.
• לא הולכים לשום מקום בלי רשותו של אלמוני - לא משנה כמה זה חשוב, חוץ מבית חולים. 500 שקל קנס.
• לכל אחת חייב להיות מטען של הטלפון ו/או בטרייה נו־ ספת בתיק. שאף אחת לא תישאר בלי בטרייה. מי שהטלפון שלה לא יהיה זמין, אפילו אם היא נמצאת בבית, צפויה לקנס של 700 שקל.
• אלמוני רשאי לחטט בכל חדר ולחפש חיפוש דקדקני אחר דברים שאינם שייכים לאותה אישה, ואף אחת לא תעמוד בד־ רכו. אם אלמוני מוצא דבר שאינו שייך לאותה אישה, ונתגלה כגנוב, האישה שאצלה נמצא הדבר תשלם קנס של 6,000 שקל לאותה אישה שממנה נגנב הדבר.
"אלמוני מחליט מי תהיה איתו"
להבדיל מהנשים המשועבדות לחוקים הדרקוניים האלה, הגבר מבהיר שהוא לא חייב דין וחשבון לאיש. אישה שתפר את שלוותו צפויה לעונש. הפרק "סעיפים הקשורים לאלמו־ ני" כולל הוראה מפורשת על חובת הדיווח.
• אלמוני לא חייב לתת דין וחשבון לאף אחת לגבי מעשיו או תוכניותיו. כל מי שתחטט בענייניו, אלמוני רשאי לא לענות לה ולא לדבר איתה. 600 שקל קנס.
• בשום מקרה לא לשאול את אלמוני עם מי הוא נמצא, איפה הוא נמצא, מה מעשיו ולאן הוא הולך. בכל סוג של חקירה שאינה במקום, רשאי אלמוני לנתק את הטלפון. 400 שקל קנס.
• בשום פנים ואופן לא להתווכח עם אלמוני, להתחצף, לתקוף, להרים את טון הדיבור. התנגדויות יתקבלו אך ורק בכתב. מי שעוברת על סעיף זה תשלם קנס של 700 שקל.
• כל אישה תדאג כל יום לדבר עם אלמוני בטלפון. אם לא לדבר אז לפחות לשלוח הודעה אחת פעם ביום, להודיע מה קורה איתה ואם הכל בסדר. 200 שקל קנס.
• אלמוני מחליט מי תהיה איתו או לא, לפי צרכיו. אפשר לשאול אם אפשר להצטרף, בלי לערער, להתווכח, לעשות פרצופים והצגות. 300 שקל קנס.
• לא להתקשר לאלמוני דרך טלפון חסום בכוונה. (! 7,000 שקל קנס).
• מי שבאה עם אלמוני נשארת עד הסוף אלא אם יראה אחרת לנכון. אף אחת לא תחזור לבד, אף אחת לא תפריע לו ותאיץ בו ללכת מכוון שהיא עייפה או שיש לה בעיות שמחייבות אותה לחזור. אם היא עייפה שלא תבוא מלכתחילה, ואם היא צריכה ללכת לעיסוקים אחרים שתודיע לו על כך מראש ותדע ללכת בזמן. 5,000 שקל קנס (אלמוני הוא לא הקורבן, ולא אלו שהצטרפו אליו. הן הקורבן של בעיות נפשיות או מצוקות נפשיות של אותה אחת. אם היא עוזבת באמצע זה נחשב למרד, לבגידה, להסתה, לזנות ולניסיון לחבל, להפריע לאחרים ולנקום באחרים, להציק ולהרוס את סדר הבילוי.(
• לא לבקש מאלמוני להתקלח איתו. ברגע שהוא יראה לנכון הוא כבר יציע. מי שהוא לא התקלח איתה לא תתלונן או תעשה פרצופים. 200 שקל קנס.
• כשאלמוני ישן אסור להעיר אותו, אלא אם כן הוא ביקש. גם לא לאכול ולא בשביל להתקלח. מי שתעיר את אלמוני צפויה לקנס 2,000 שקל.
• לא להעיר לאלמוני על לבוש או הנעלה (אפשר בדרכי אהבה, בנועם). מי שתעיר תהיה מחויבת לקנות לו בגד.
• לאלמוני מותר לשאול אותנו כל מה שהוא רואה לנכון וכל דבר אישי ולחקור את מה שעיניו רק רואות ואוזניו שומעות ואף אחת לא תתווכח או תריב או תתחצף. אם היא לא תענה כמו שצריך אז אלמוני יכביד עליה עוד יותר מפני שהיא נחשבת בעיניו לחשודה ומורדת, תככנית ומסיתה, ועליו להיזהר ממנה. 9,000 שקל קנס.
"שלא יבכו בקרבת החלונות"
נשותיו של רצון עובדות בניקיון בבתים אחרים. היציאה לעבודה, למרות שהיא הכרחית מבחינה כלכלית, היא פתח מסוכן בעיניו למרד ולהתאהבות בגבר אחר. בהתאם, החוקים בפרק "הסעיפים הקשורים לעבודה" מאוד ברורים ונוקשים.
• בשום אופן לא לעבוד כשיש גבר בבית, גם אם האישה נמצאת וגם אם הגבר הוא מבוגר. ההגדרה של גבר היא כל זכר מעל גיל .12 מי שעוברת על סעיף זה צפויה לקנס של 3,000 שקל.
• כל אישה שהולכת לעבוד צריכה לתת את הפרטים הבאים: היכן העבודה, מצב המשפחה של הלקוחה (נשואה, רווקה, גרושה, אלמנה), גילה של הלקוחה, מספר בית, מספר קומה, מספר דירה ומספר הטלפון של הלקוחה.
• אף אחת לא נכנסת בין העבודות או בכלל לשום מכולת או סופר או שום חנות, אפילו שהיא נמצאת בדרך שלה, ללא רשותו של אלמוני. אפילו אם היא רעבה. היא חייבת לדאוג מראש להכין לה אוכל בבית לדרך או לקבל אישור מראש לפני כן. 500 שקל קנס. לא להתקשר מהעבודות בשום אופן. אם מישהי תיתפס עושה זאת מות תמות ועולמה ייחרב עליה (אלא אם הטלפון נגנב או התקלקל).
אין תחום שרצון לא רוצה להכתיב בו מדיניות. גם על ניהול הבית, בו מתגוררות הנשים עם ילדיהם, חלים חוקים ברורים - מ"סעיפים הקשורים לחשמל" ועד ל"סעיפים הק־ שורים לניקיון הבניין."
• הטלוויזיה תבוטל אם אלמוני יראה שהיא דלוקה כל הלילה לחינם. חוץ מהקלטות של אלמוני.
• לא להדליק דוד חשמל לחינם. אלה שנמצאות בבית שיתקלחו ביום בכדי שלא ידליקו דוד ויחסכו בחשמל. זאת שתתקלח בערב והיתה במשך היום בבית תשלם קנס 300 שקל.
• שלא יהיו טיטולים מפוזרים בבית. כל טיטול חייב להיות בתוך שקית ניילון סגורה היטב. 30 שקל קנס.
• האחרונה שהולכת לישון דואגת שלא נשארים כלים בכיור. אם אלמוני יראה כלים, יעיר את כולן לנקות וייתן קנס לכל אחת 50 שקל. בנוסף, אם ימצא אלמוני כלי מלוכלך לאחר שנשטף, כל בני הבית יעשו כלים מחדש בכל הכלים, כולל הסירים.
• לזרוק פדים בפח הראשי. אם אלמוני יתפוס מישהי זורקת לפח הבית פדים, היא צפויה לקנס של 100 שקל.
נושא הילדים, יותר מכל תחום אחר, הוא החשוב ביותר בעיניו של גואל רצון. החוקים הנוקשים שלו רומזים על מצוקות שמהן סובלים כמאה הילדים החיים במסגרת הלא שגרתית בביתו. סעיפים רבים מוקדשים, למשל, לאיסור החמור להרים יד על הילד.
• בשום פנים ואופן לא להרים יד על הילדים. לא על הילדים שלה ולא על הילדים של אחרת. מי שאלמוני יתפוס אותה מכה ילד צפויה לקנס של 1,000 שקל.
• בשום אופן שלא יהיה הפקר בילדים. ילדים לא יסתובבו בלי השגחה בבניין וללא סיבה. אמם של הילדים צפויה לקבל קנס של 200 שקל.
• יש לשים לב במיוחד שלא יהיו ילדים שבוכים בצורה שכל הרחוב יכול לשמוע אותם, כלומר בקרבת חלונות וכו.' ובטח שלא לתת להם לבכות כך למשך זמן. מי שנותנת לכך יד או לא מפסיקה זאת צפויה לקנס של 500 שקל.
• אלמוני לא מסכים בשום אופן שהנשים ידברו ביניהן על הישגים או יכולות של ילדיהן אחת עם השנייה, לא להשוות אף ילד לאחר. מי שעושה זאת, יימח שמה. הילדים לא נועדו להביע את החולי הנפשי של האמהות ואינם כלי להתגרות בין הנשים. 100 שקל קנס.
• לילדים כיבוי אורות בשעה .19:00 רק ילדים שלומדים יכולים להישאר ערים אחרי השעה הזאת. 100 שקל קנס.
• למבוגרים לא לראות טלוויזיה כמו סדרות מטופשות, טלנובלות וכו.' לילדים מותר לראות רק דברים חינוכיים. אם אלמוני יתפוס מישהי רואה שטויות או את הילדים, תקבל אותה אישה שצופה או האם של אותם הילדים או האישה שהשגיחה עליהם קנס של 50 שקל.
• לא ללטף את הילדים, לנשק אותם ולא לתת להם מכות על הישבן לאות חיבה. כמו כן, לא לגעת בילדים כאילו הם מאהבים. 400 שקל קנס.
"הרבה זמן חשבתי ושקלתי אם לכתוב או לא לכתוב סעיפים אלו, ואם לנקוט באמצעים קשים אלו או לא," כותב המחבר. "הדרתי שינה מעיניי זמן רב, לא אכלתי ולא נחתי, הקרבתי את צרכי האישיים וזמן פנוי לא היה לי בכדי לנסח את דבריי אלו. את דרך עקרונותי ואת סעיפיי למען משפחתי, בכדי להציל את חייהם של עוללי, לשמור עליהם ולגונן עליהם, מפני כל אדם אשר חיפש את רעתם. התעייפתי מלעמוד כשומר ושוטר, התעייפתי לעמוד ולהתווכח ימים ושעות שלמות על דברים בטלים ושוליים."
הוא מעיד על תשישות נפשית ומחיר רגשי גבוה שנדרש ממנו בשביל לתחזק משפחה גדולה כל כך. "עיניי עייפות, גופי התחיל לקרוס מעייפות של אכזבה ודאגה גדולה מכן, נשות העיר. אין העייפות הזו קשורה כלל לגילי, אלא לשטן שבכן שבו אני צריך להילחם כל יום מחדש, אפילו כמה פעמים ביום.
השטן שבכן אשר מתעתע בכן, ומאיים להשתלט על חייכן ועל חיי ילדיכן ובעזרתו אתן מנסות להילחם בי, באחד שבחרתן בו לבלות את שארית חייכן, באחד שלו הבטחתן את אהבתכן הבל־ עדית. אהבה ללא תנאי וללא גבול. שטן זה מפריד בינינו וגורם למחלוקות ומריבות, אך לא אצלי שוכנות מחלוקות אלו, כי אם בתוך מוחכן ובנשמתכן החלוקה בין הטוב לבין הרע."
כבר בפתח המסמך הוא מסמן קו אדום: גניבה. "כל אישה שתג־ נוב או שגנבה ולא החזירה, שתחלה היא וילדיה במשך כל חייהם בקיבתם, עד יום מותם. וכל מחיר הגניבה שגנבה תוציא אותה אישה כל תרופות לה ולילדיה לכל אורך חייה. יימח שמה וזכרה. מות תמות היא וילדיה אם יהיו גם הם גנבים. גם אברהם אבינו אמר ללבן, 'מי שגנב את התרפים מות ימות,' ורחל היא זו אשר גנבה את התרפים ומתה היא בבית לחם. בדיוק כך מקלל אני את הגנב."
המחבר מבהיר כי הוא יודע היטב את נפש האישה, ואין טעם להסתיר ממנו דבר. "אני חי כה הרבה שנים עם נשים שיכול אני לחוש אותן בנקל, ויכול אני לדעת בדיוק מה עשתה אותה אישה כאשר לא היתה עמי. יודע אני על כל חטא וחטא שחוטאת אישה לבעלה, רואה אני זאת בכל יום אצל נשים אחרות ולעתים גם אצל נשות העיר. לכן אין טעם להסתיר זאת מעיניי ולנסות להצטדק בפניי. כל מעלליכן נשות העיר פרושים לפני שחור על גבי לבן כמגילה שאין לה סוף. קורא אני את נבזותכן כשם שאדם קורא בספר.
הנכן שקופות בעיניי, כוונתכן גלויות, מזי־ מותיכן צפות כזבל על פני המים העכורים, ואין אחת אשר תוכל להכחיש את מה שאני כבר יודע ושומר בתוכי ולא אומר דבר. אינכן יודעות כמה סודות אני צופן בתוכי, וכמה דברים אני יודע על שטניותכן שאינני אומר דבר. שתיקתי לא מראה על הסכ־ מתי, וחוסר תגובתי אינו מראה על חוסר ענייני. שומר אני את הכל בתוכי ליום שבו אראה לנכון להוציא את הנחש המכיש."
הנשים מתוארות כתאוותניות, בעלות יצר מיני מופרז, שקועות במזימות ובמחשבות בוגדניות. "לא כל מה שחסר לכן ולא כל מה שאתן שומעות או מפנטזות אתן צריכות להגשים," נכתב במסמך, "אינני צריך נשים בוגדניות אשר לא רק גבר אחד שוכן בלבן או במוחן או במיטתן. נשים כאלו אני יכול למצוא בשפע זרוקות ברחובות ופצועות, מסכנות ואומללות וחסרות ישע, מרדניות ורכלניות, מקומטות ובזויות, חולות ומזוהמות, רזות ומצומקות, שרויות באבל תמידי, שיכורות ומסוממות, מקוללות לנצח, נבלות מכל הבחינות, שעליהן אין לסמוך ובהן אין לב־ טוח. אינני ישן עם מפלצות בוגדניות מסריחות ומלוכלכות.
אינני מעוניין לאכול מידן, לחיות איתן ולחלוק עמן את חיי. אם בחרתי לחיות אתכן את חיי הראו לי שלא לשווא עשיתי זאת, ולא טעות היתה בידי כאשר חשבתי שתהיו שונות משאר נשות זבל העם."
"אתן שפלות וארורות"
עם כל הביטחון ביכולתו לקרוא את נשותיו, להבין מה מת־ חולל בתוכן, עדיין מתגנב לו החשש. "כמה שאני נזהר מחיבוקיה, חושש אני אם הם לא מצד השטן או מצד התחבולות. אני אינני יודע מה לחשוב על נשות העיר, מנסה אני להריחן כמו הכלב המריח את הנקבה שלו, ויודע האם כלב אחר נהג בה או לא ומגשש האם היא טהורה או לא. אני מנסה לחוש את מחשבותיהן של נשות העיר לפני כן. האם חשבו עליי ורצו בי, או שרצו וחשבו על השטן בעיניהן."
המחבר מצהיר שכל כוונותיו טהורות - למצוא נשים טובות ולהקים בית בישראל. הוא מתאר את עצמו כרומנטיקן חסר תקנה, שרק אהבה ושלום בלבו. "אני אחבק ואנשק אותה ואתן לה מכל טוב הארץ ואראה לה את כל נפלאות העו־ לם. אתן לה פרחים ושושנים ואכרע ברך לאהבתה האמיתית והטהורה. אכיר בקיומה ואשמור עליה כאוצר אמיתי וטהור. אשים עליה זר פרחים ואעניק לה את פרח האהבה. אצהל איתה לעולם של גן עדן, אחייך לה את חיוך המלאכים, אביט בה במבט אלוהי ולא במבט השטן... ארים אותה בזרועותיי האוהבות ואוביל אותה אל בית מקדשי ואערוך לה שם את חתונת אהבתי אליה. אפרוש את שמחתי על ראשה ואתן לה לשמוח שמחת האל, ואשקה אותה במלאכי האל."
בעוד לו יש את האמת, להן יש את השטן. "רק תפסיקו להתחבר עם השטן ולהסתכל עליו," הוא מבקש מהן. "הוא לא ייתן לכן דבר. אלו הם רק תעתועים ודמיונות שווא. אלו רק הבל הבלים. אך לי יש את האמת, לי יש את הגאולה, אני הוצאתי אתכן מסבלות מצרים, לי יש את מה שאתן רוצות, יש לי את הנוכחות על האדמה.
לי יש את החוכמה האלוהית אשר אלוהים חנן אותי, אלוהים חנן אותי בשפע של אהבה. יש לי כוח לאהוב את כל העולם אך לכן אין כוח לאהוב את עצמכן. לכן אין כוח להתנגד לשטן, לכן אין כוח לשמור על עיניכן, לכן אין כוח לחזות את הלא נודע. אין לכן כוח אפי־ לו להכיר בעצם קיומכן. אתן שפלות וארורות, אתן מסכנות ואומללות, אתן קבצניות לתשומת לב כמו השטן, אתן מח־ פשות את תשומת לבו של השטן, אתן מחפשות לשבת עם השטן, אתן מחפשות לאכול עם השטן, אתן שומעות בקולו של השטן."
וזה נמשך: "אולי אתן בנות השטן, אולי בנות מלאך המוות. אולי אתן אינכן יודעות היכן קיומכן. אולי גופכן כבר מת בזוהמה ובלכלוך. הוא כבר נרקב ותולעים של מלאכי חבלה אוכלות אתכן ואת גופכן. אינני יודע היכן שכלכן, היכן הגבולות שלכן. אני כל הזמן חושב וחושב שאף פעם לא נלחמתן למען האהבה. מעולם לא נלחמתן בכדי לחבק, לנשק ולאהוב וללטף את אהובכן."
מר יהיה דרכה של אישה שלא תלך בדרך הישר, בדרך הגואל. "יש מבין נשות העיר מעוותות, אך לא אצלי יהיו הן, ולא אצלי ישכון השטן. או שתשלחו את השטן או שהשטן ישלח אתכן לדרך הגיהנום. יבואו ימים וידברו כעשן השטן הבוער בתוך אשת העיר אשר תזנה ותסריח. לא אתן הייתן חכמות, היו חכמות יותר אשר נפלו בכבשן האש ונשרפו שם, והן זועקות שם עד יום זה 'אוי לי ואוי לנשמתי, איפה עולמי הטוב אשר בגד בי, איפה האושר אשר אחז אותי, איפה החיים הנפלאים אשר אבדו לי, איפה אהובי הקדוש והטהור אשר נתן לי את טעמי גן עדן, איפה אהובי אשר מילא את המראות המופלאים של גן עדן, היכן הוא הלך ועולם הגיהנום בא במקומו."'
"האם גם אתן רוצחות ילדים"
בהמשך המסמך מוסבר כי מה שחשוב לרצון יותר מכל הם ילדיו. הם ממשיכי דרכו, הם הפירות של מפעל חייו, והוא רוצה להגן ולשמור עליהם. מי שמאיים עליהם, סכנה מה־ לכת על ראשו.
"אני מבקש בזאת שלא תנסו להכות את ילדי האחרים ואת ילדיכן," הוא פוקד. "אני מאמין שלא תעשו זאת ולא תצטרכו לעשות זאת, אך מחובתי להזהירכן ולעמוד על כך שדבר זה לא יקרה ולא ישנה. אני מקלל בזאת את אותה אישה אשר תכה את אחד הילדים, לא משנה אם הוא שלה או של אחרת. אינני מעוניין בקללות אלו של מכות. בזה אני קיצוני והחלטי ביותר.
לא אוותר מעולם ולא אסלח מעולם, תמיד אשתוק ואנקום את נקמתו של הילד. אני מקלל בזאת בחזקת האל שהאישה אשר תכה את אחד מילדיי או תפגע בו בכל דרך אפ־ שרית, בין אם זה במילים או במעשים או בכל מיני תכסיסים שפלים, שלא תנום ולא תישן, אלא יכו בה השדים כפי שהיא מכה בילדים. האם גם אתן רוצחות ילדים? האם אתן גם שונאות ילדים? אם כן, אני מתפלל שאלוהים ישנא את ילדיכן כפי שאתן עושות לילדים אחרים. עין תחת עין, שן תחת שן וקללה תחת קללה."
ועוד: "לא אכפת לי לפגוע באחרים, אך לא בילד החף מפשע. מי שפגע בילדיי החפים מפשע, שהאל ינקום את נק־ מתם בכל דרך אפשרית. מתפלל אני לאל אל הפוגעים בי־ לדיי, שלא יסלח להם לעולם. אני האבא, ורשאי אני לחנכם ולהסדיר סדר בין כולם ולא אף אחד יעשה את תפקידי ואיש לא ישפוט את ילדיי משפט של שדים ושועלים ונחשים."
לפי הכותב, בניו הם ילדי האלוהים, גייסות העתיד בצבא הגואל. "ילדיי קורצו מחומר אחר, מעולם אחר, מזן אחר, זן טהור ואלוהי שלעולם לא תוכלו להבין את נפלאותיו. ילדים אלו, כאשר יראו שאינכן ראויות לגדלם, ינקמו בכן גם היום וגם בעתיד לבוא. ילדיי אינם קורבן לאנשים חסרי אנושיות ויציבות נפשית. ואין ילדיי הקורבן לצעקותיכם ולמכותיכן וללכלוך ולחוסר הסבלנות שלכן. נתתי לכן לשבוע זמן רב מתאוותנות השטן ושעשועי השטן, והחלטתי לעשות לזה קץ בלי לערב את רגשותיי, למרות כאבי אין מקום לצדקנות מצ־ דכן. היא תביא רק להרס והתעלמות, תביא לחורבן ולזאת אני מתנגד בכל תוקף. יש בינינו שהשטן אוחז בהן ומלאך המוות מוליך אותן אל השאול, ורוצות הן להקריב את ילדיי כקורבן על מזבח השטן."
"אתן תיחשבו לקבורות באדמה"
לקראת סוף המסמך מבהיר מחברו את החשיבות שבשמירה על סודיותו. "מסמך זה נועד למשפחה בלבד. אף אחת מהחתומות מטה אינה מעוניינת שאף אחת לא תראה אותו לאף אחד שאינו שייך למשפחה ולא חתם על מסמך זה. רק מי שחתם רשאי לראות ולדבר על מסמך זה. מי שידבר על מסמך זה עם אחרים מות ימות. כל מי שחתמה מחויבת לא להראות מסמך זה למשפחתה )אמא, אבא, אח, אחות של אותה אישה.) מי שתראה מסמך זה מות תמות ויימח שמה וגם זכר ילדיה. שימוש לא נכון בו עשוי לגרום ללעג ולצחוק מצד אויבים. אף אחד שאינו שייך למערכת לא יוכל להבין מסמך זה ויראה רק את הצד השלילי שבו ולא את הצד החיובי."
למשפחתו, הוא מדגיש, חוקים משלה. "אף אחד לא ינהל את חיינו בגדר המשפחה. אנחנו נחליט לעצמנו מה טוב לנו ומה רע לנו, מה שיכול להיות רע לכולם יכול להיות טוב לנו. אנחנו מנהלים את מסגרת המשפחה שלנו ואנחנו מחנכים את המשפחה."
לנשים שמאמינות כי ימצאו דרך מבטחים מחוץ למשפחת רצון, הוא מנפץ את התקווה. החברה הישראלית, הוא אומר, לעולם לא תסכים לקבל אותן. "גם אם תהיו מסכנות ואומללות איש לא יעזור לכן ויבין אתכן. אתן יכולות להאמין לאלמוני, תעשו את עצמכן מסכנות, אומללות וחסרות מזון ותראו עד כמה בני האדם יהיו רעים אליכן. הם ישנאו אתכן בכל איבריהם ובכל דמם. אתן תהפכו להיות מפלצות, תהפכו להיות האויבות הכי גדולות שלהם.
תהפכו להיות למטרד הכי גדול, להיות הכי חולות נפש. הכי שנואות, הכי מסכנות, הכי אומללות, הכי ניתנות לשליטה. הם יראו את פניכן כמסכנות ואומללות, אתן תיחשבו לקבורות באדמה, תיחשבו לחסרות השכלה, אם לא תדברו על השכלתכן. הם יתחילו לפגוע באלו שנמצאים אתכן. הם יאמרו את המילים הכי מושחתות והכי איומות, שאפילו לא אמרו על הנאצים. הם יבוזו ויתעללו גם בכן וגם באחרים. זוהי דרכו של עולם שטני ולא דרכו של עולם היושב באושר וביושר, באהבה וברצון לעזור איש לרעהו."
לאור זאת, הוא מדגיש, כל מאבק נגדו הוא חסר תוחלת. "אם כל המילים האלו הוטבעו ונכתבו זה מפני שא־ לוהים רוצה לשמור עליכן ולהנהיג את ילדיכן לחיים טו־ בים ומאושרים. אל לכן להילחם כנגד האל, אל לכן לשנוא את האל, אל לכן לחשוב שהאל אינו קיים. הוא קיים אתכן כל הזמן אבל אתן אינכן קיימות איתו. האל הוציא אתכן מהשאול, אל תשכחו זאת בנות תמותה. אל תשכחו שהוא הביא לכן ילדים אשר לא הייתם זוכות להם בלעדיו. אל תשכחו כמה בכיתן לפני שהוא עזר לכן, אל תשכחו שב־ שנתכן התגלגלתן בגחלי הגיהנום."
בסיום המסמך מצורף דף ובו שישה סעיפי התחייבות. "כל אחת תעשה לעצמה חוק לעבור כל שבוע מחדש על סעיפים אלו," הוא דורש, "כדי שלא תוכל לומר שהיא שכחה, או לא שמה לב או לא ראתה. כל מי שמקבלת קנס על דבר שהיא עשתה ולא תשלם אותו לקופת המשפ־ חה, תכפיל את הקנס פי שתיים. מי שבכל זאת לא תשלם אותו נחשבת כמורדת ואלמוני לא ידבר איתה בכלל ולא יענה לה לטלפון עד שהיא תשלם. מי שבכל זאת לא תוכל לשלם כי אין לה כסף, יכולה להמיר את הקנס שלה בני־ קיון הבית לפי חוקים שאלמוני יציב ובהתאם למעשיה, וכל שהוא יאמר לה היא תיאלץ לעשות, אפילו אם זה יהיה קשה מאוד לביצוע. אם הסעיפים והעונשים לא יעז־ רו, כולן יביאו כסף לשלם לדיינים חיצוניים שידאגו לאכוף את הסעיפים האלו".
אחת מנשותיו של גואל רצון מסרה בתגובה לנאמר בכתבה: "ברור שיש מערכת כללים בבית. יש עקרונות, יש סדר, חייב להיות סדר במשפחה כל כך גדולה, אבל זו משפחה מאוד נורמטיבית. אין תקנון רשום. קנסות? לי לא ידוע על כך. לא היה כאן דבר כזה, לא קנס, לא עונש, לא כלום. זה כמו שמישהו עושה חוזה למכירת רכב וכותב שמי שיפר את ההסכם ישלם קנס, אבל בפועל לא אוכפים את זה ולא הול־ כים לעורך דין. לא עושים מזה סיפור. יכול להיות שמישהו החליט לעשות בדיחה ולפרסם את המסמך בשמו של גואל. לא חסרים כאלה. יש הרבה המצאות עלינו שלא היו ולא נב־ ראו, באינטרנט, בתיבות דואר ובכל מיני מקומות."
את תגובתו של גואל רצון עצמו לא ניתן היה להשיג.
נא להמתין לטעינת התגובות
