פוקימונים אוכלים פטריות?
האם ילדי העולם שוחרי הפוקימונים זוכים לקבל חניכה שמאנית סמויה? עידו הרטוגזון סבור שיהיה קצת מופרז להציג את זה ככה, ובכל זאת הוא מוצא זיקה עמוקה בין היצורים העגלגלים הצבעוניים לבין טקסים מסורתיים שמתחילים עם סמי הזיה
התרבות הפופולרית מלאה בהתייחסויות לתורות מיסטיות עתיקות. במלחמת הכוכבים אפשר למצוא שפע פסיכולוגיה יוניגאנית ואפילו רעיונות קבליים; במטריקס גרים יחדיו בכיף קבלה, דאואיזם, ניאופלטוניזם ועוד תורות איזוטריות מכאן ומכאן, ואילו "סיפורי נרניה" משופע בתיאולוגיה נוצרית.
לאחרונה, כשקראתי במאמר של האנתרופולוג מייקל הארנר בספר המאמרים הקלאסי שערך, "חומרים הלוצינוגניים ושמאניזם" (Hallucinogens and Shamanism), הופתעתי לגלות קשרים די מעניינים בין התפיסה השמאניסטית לבין הפוקימון, אותה סדרת טלוויזיה ומשחקי מחשב שממשיכה מאז שנות התשעים להיות אחד המותגים המצליחים בעולם.
מאמר של הארנר, "צליל המים המאיצים" (The Sound of Rushing Water), מתאר את תפיסת העולם השמאניסטית של בני שבט הג'יבארו (Jivaro), במחיצתם חי הארנר במשך תקופה ארוכה. לג'יבארו כשבט הפועל תחת ראיית עולם שמאניסטית יש תפיסה די מעניינת של המציאות, שהיא, מיותר לציין, שונה לחלוטין מתפיסות המציאות המקובלות בחברה המודרנית. בעיני הג'יבארו העולם הנגלה הוא עולם אשליה. העולם האמיתי מנוהל על ידי כוחות נסתרים מעין, אותם יכולים לראות רק מומחים (השמאנים), וגם זה רק כאשר הם תחת ההשפעה של חומרים הלוצינוגניים.
שמאנים מתחלקים לשני סוגים. שמאנים מכשפים (התקפיים) ושמאנים מרפאים. בן שבט שרוצה להפוך לשמאן נדרש לרכוש "צנצאק", מעין רוח מסייעת משמאן בכיר יותר. "כדי לתת לחניך צנצאק השמאן פולט מעצמו דבר מה, שנראה בעיניהם של מי ששתו נאטם [איוואסקה בשפת הג'יבארו
במשך הימים הבאים, השמאן הבכיר יעסה מדי פעם את גופו של השמאן החניך, וינשוף עליו עשן על מנת להגביר את כוחה של ההעברה. מצדו של החניך נדרשת התנזרות מפעילות מינית במשך שלושה חודשים לפחות (על מנת להפוך לשמאן באמת רב עוצמה נדרשת התנזרות מינית של שנה שלמה, דבר שרבים אינם עומדים בו). בסוף החודש הראשון יצא מגרונו של השמאן צנצאק והשמאן יחוש חשק עז לכשף. אם יממש את תשוקתו ויטיל את החץ המכושף שברשותו יהפוך לשמאן מכשף, שמטיל צנצאקים על אנשים וגורם להם מחלות ואף מוות. לעומת זאת, אם יצליח לשלוט ביצרו ויבלע מחדש את הצנצאק יהפוך לשמאן מרפא.
כעת, במהלך תקופת ההתנזרות המינית, אוסף השמאן החדש כל מיני סוגים של חרקים, צמחים ואובייקטים אותם הוא יכול להפוך לצנצאקים. "כמעט כל אובייקט, כולל חרקים חיים ותולעים יכול להפוך לצנצאק אם הוא קטן מספיק כדי שהשמאן יבלע אותו", כותב הארנר. "סוגים שונים של צנצאקים משמשים כדי ליצור דרגות שונות של מחלה. ככל שגדול יותר מספר האובייקטים שיש לשמאן בגוף, כן גדולה יכולתו".
תזכרו את הפרט האחרון הזה, עוד מעט כשנעבור לדבר על פוקימון והשמאניזם. בינתיים נמשיך עוד קצת עם שבט הג'יבארו. על פי הג'יבארו, לכל אובייקט וחפץ בעולם יש שני מצבים: הטבעי והעל-טבעי. כך, לדוגמה, גם לחץ המכושף של השמאן יש צורה רגילה כלשהי בעולם הטבעי שאותה יכול לראות כל אחד, אלא שכדי לראותו בהתגלמותו העל טבעית יש לשתות נאטם.
צנצאקים יכולים להתגלם במגוון רחב של צורות, כמו פרפרי ענק, יגוארים או קופים שמסייעים לשמאן במלאכתו. סוג מיוחד של של צנצאק נקרא "פאסוק", וביכולתו לסייע לשמאן מכשף על ידי כך שהוא עוקב אחר קורבן הכישוף כשהוא מתחזה לחרק או חיית יער.
כך, לדוגמה, אם קורבן הכישוף חושד שהוטל עליו כישוף והוא הולך לשמאן מרפא שמצליח לחלץ ממנו את הצנצאק (אופרציה מורכבת שלא כאן המקום לפרטה), ישליך עליו הפאסוק צנצאקים משלו. שמאן מכשף גם יכול ליצור ווקאן, מעין ציפורי ענק שיחוגו מעל בית הקורבן וימיטו עליו קדחת וטירוף, או אף ישלחו צנצאקים נוספים שקיבלו מאת השמאן המכשף.
עד כאן עם שבט הג'יבארו (הארנר ממשיך שם עם פרטים נוספים, למעוניינים). מה שמעניין לציין כאן הוא שרבים מבין האלמנטים שעסקתי בהם כאן מזכירים מוטיבים מהתרבות הפופולרית בת ימינו. החצים המכושפים לדוגמה מזכירים משחקי D&D, הפאסוק שאותו הזכרנו הזכיר לי את הטופו,
יצור מכושף שאתה יכול לברוא ושתוקף עבורך יריבים במשחק דופוס (Dofus).
אני בטוח שיש עוד אינספור דוגמאות ליצור שכזה, ואני משתמש כאן בדוגמה הזו רק מפאת הידע המצומצם שלי בתחום הפנטזיה. אני גם בטוח שיש עוד אינספור יצירות פנטזיה שהמנהגים של הג'יבארו מזכירים אותן מאוד, ואשמח לשמוע על עוד כאלה. אבל מבין שלל היצירות המוכרות לי, אף אחת לא הזכירה לי את השמאניזם של הג'יבארו יותר מהפוקימון.
וויקיפדיה מציינת שמקורו של הקונספט של הפוקימון בתחביב איסור החרקים של סאטושי טאג'ירי-אוניווה, יוצר הפוקימון. כמו השמאנים של הג'יבארו שיוצאים ליער כדי לתפוס שם חרקים ולהפוך אותם לצנצאקים, גם גיבורי הפוקימון מסיירים בעולם הטבע בחיפוש אחר חרקים וחיות קסומות שונות, שאותם יהפכו לסוג של צנצאקים, רוחות שנמצאות ברשותם ושאותן יטילו כנגד אויביהם.
הם אמנם לא בולעים אותם, כי יש גבול למה שאפשר להראות לילדים בלי שההורים יתערבו. הלא אף תאגיד בינלאומי לא רוצה שכל מיני זאטוטים שמחקים כל מה שהם רואים בטלוויזיה יתחילו לבלוע חרקים: זה מרשם בטוח לתביעה ולחרם הורים. אבל הם לוכדים אותם בתוך פוקהבולים (Pokeball) טכנולוגיים וסטריליים: כשהיצורים נשאבים לתוכם, הם הופכים לחומר זוהר ובהיר שמזכיר את תיאורו של הארנר למראהו של הצנצאק שמוציא השמאן מגופו.
כמו אצל הג'יבארו, על ידי בליעתו של היצור הופכים הצנצאקים של הפוקימון לכלי מכושף שתחת שליטתו של המאמן שמאן, הפוקימון מאסטר, שמתגלה כלא אחר מסוג טלוויזיוני של שמאן. כמו אצל הג'יבארו, אצלם מקבל השמאן החניך את הצנצאק הראשון משמאן בכיר. כל חניך מקבל את הפוקימון הראשון שלו ממומחה פוקימון (פרופסור אווק, המומחה הגדול לפוקימונים) וכמו אצל שבט הג'יבארו, ככל שהפוקימון מאסטר אוסף יותר פוקימונים, כך הוא רב עוצמה יותר. זוכרים את הסיסמה האלמותית של הפוקימון “Gotta Catch Them All” ("חייב לאכול את כולם")? – זו, כנראה, הסיסמה שגם השמאנים המתלמדים של שבט הג'יבארו גדלים איתה.
אז האם ילדי העולם צופי הפוקימון מתאמנים להיות שמאנים? סביר יותר להניח שמרבית המוטיבים הפוקימונים לקוחים דווקא מהשינטו, הדת המסורתית והאנימיסטית של יפן, שיש המשווים את הפוקימונים ל"קאמי", האלים שלה (צריך לציין שגם לשינטו יש מאפיינים שמאנים). ובכל זאת, חיפוש מהיר של Pokeomon + Religion בגוגל העלה שני מאמרים (לראשון; לשני) של נוצרים אדוקים ונזעמים, שמתריעים על כך שהסדרה פוקימון צופנת בחובה מיסטיקה, דאואיזם, הינדואיזם, ספר המתים הטיבטי ושלל השפעות שטניות אחרות של הסדר העולמי החדש. אחד הנוצרים המודאגים אף מציין שצפה בילדים תמימים בני שלוש שמשחקים עם פוקימונים, משליכים אותם על הקרקע וקוראים בשמותיהם.
לדבריו, הילדים התמימים הללו מתאמנים למעשה בלחישת לחשים ומאגיה שחורה. למרות שהמבקרים הללו היסטריים, יש משהו בדבריהם (אם כי אני לא מסכים עם השיפוט הערכי). דווקא הוותיקן, שכנראה שכח את הלימודים המפורטים של כתבי ההרסיולוגיה (מדעי המינות) של אבות הכנסיה הראשונים, נתן את ברכתו למשחק המחשב של הפוקימון והכריז עליו כשעשוע לא מזיק ברוח הנצרות (איפה הם חיים???).
תימות שמאניות נפוצות, אגב, לא רק בפוקימון. נוכחותה התכופה של פטריית האמניטה מוסקריה ההלוצינוגנית באגדות-עם, מיוחסת לשימוש השמאני הנרחב בה לאורך ההיסטוריה. כך, לדוגמה, על פי החוקר וולפגאנג באואר, הסיפור כיפה אדומה נקרא על שם אותה פטריית אמניטה מוסקריה עם הכיפה אדומה (בגרמנית היא מכונה גם "כיפה אדומה" – Rot Köpfchen).
על פי באואר, הזאב המקיא מכיפה אדומה הוא סמל לאדם שאוכל בתאווה חזירית מהאמינטה מוסקריה ולבסוף מקיא אותה – כך שכיפה אדומה בוקעת שוב מבטנו, כמו בסיפור. באואר מוצא מוטיבים שמאניים באגדות רבות, בהן תודעת הגיבורים משתנה לאחר שאכלו מאכל בלתי רגיל כמו לדוגמה ביפהפיה הנרדמת או בעמי ותמי. מי שחקר את הנושא לעומק הוא הקלאסיקן קארל רוק שהקדיש ספר שלם למחקר המוטיבים השמאניסטים באגדות עם אירופאיות.
לא ברור מה פרופ' רוק היה אומר על הפוקימון, אבל דבר אחד בטוח. מאז שקראתי בהארנר, אני אוהב הרבה יותר את פיקאצ'ו.
נא להמתין לטעינת התגובות
