סמים הם צורך אוניברסלי: זווית אחרת על צריכת סמים
רוב הממשלות בעולם מפיצות תעמולה שקרית על סמים, אבל העובדה היא שבכל תרבות ובכל תקופה אנשים נעזרו בחומרים כימיים כמו קפה, טבק, עלי קוקה או סירופ שיעול - כדי לשנות את התודעה שלהם. עידו הרטוגזון על ספרו של ד"ר אנדרו וייל "משוקולד למורפיום" - מקור נדיר למידע מקיף, אמין ובלתי מוטה לכל מה שרצית לקחת ולא העזת לשאול
הבעיה ש-Rasputin העלה בתגובה שלו היא בעיה שמטרידה אנשים רבים מדי בחברה שלנו. המדיניות הממשלתית הנהוגה ברוב חלקי העולם במאה ה-21 היא של דיסיאינפורמציה שמטרתה להפיץ מידע בלתי מדויק ולעתים שקרי ממש על סמים בלתי חוקיים ועל ידי כך להרתיע אנשים משימוש בהם. העמדות הקיצוניות והמסולפות שמפיצות הרשויות למלחמה בסמים דוחפות את משתמשי ותומכי הסמים הבלתי חוקיים לקיצוניות השנייה: שימוש בסמים מתוך בורות ולעתים עידוד חד צדדי של סמים ללא לקיחה בחשבון של הסכנות השונות שלהם.
וכך נמצא לו משתמש הסמים הממוצע (רובה המכריע של החברה שלנו משתמש בסמים, חוקיים או לא חוקיים, בין אם הם מודעים לכך או לא) בבלבול רב ובחוסר אונים בניסיון להשיג מידע מקיף, אמין ומדויק לגבי ההשפעות, היתרונות והסכנות של סמים שונים.
על הצורך הדחוף הזה בדיוק בא לענות הספר "From Chocolate to Morphine: everything you need to know about mind-altering drugs". שכתב ד"ר אנדרו וייל.
הספר, שפורסם לראשונה ב-1983 ויצא במהדורה מעודכנת ב-2004, נחשב כמקור נדיר למידע אמין, מקיף ובלתי מוטה בנוגע לסמים. וייל, שנחשב כמייסד תחום הרפואה האינטגרטיבית (הרפואה שמאחדת בין הידע של הרפואה הקונבנציונלית לחוכמת הרפואה האלטרנטיבית) הוא דוקטור לרפואה בהכשרתו ומחזיק גם בידע רב בתורות רוחניות ורפואות אלטרנטיביות, מה שנותן לו זווית מעניינת על נושא הסמים החוקיים והבלתי חוקיים.
בראשית דבריו מצביע וייל על עובדה אחת שהיא בלתי ניתנת לערעור. סמים הם כאן והם לא עומדים להיעלם לשום מקום. סמים הם דבר אוניברסלי. כל חברה, בכל שלב בהיסטוריה האנושית, השתמשה בסמים פסיכואקטיביים כאלה או אחרים, בין אם מדובר בסמים פסיכדליים, בקפה, באלכוהול, בטבק, בעלי קוקה, בתה או בכל סוג אחר של סם.
שינוי תודעה הוא צורך אנושי בסיסי ואוניברסלי שמתחיל כבר אצל ילדים (שמשיגים זאת בשיטות כמו בסיבובים מהירים סביב עצמם או והיפר-ונטילציה). ההיסטוריה מראה שכל ניסיון להילחם בשימוש בסמים נידון לכישלון. יותר אנשים משתמשים היום בסמים מאי פעם בהיסטוריה. את השימוש בסמים אי אפשר לעצור, אבל הדבר שכן אפשר להילחם בו, הוא השימוש בהם לרעה.
וזה מוביל אותנו אל העיקרון הראשון והחשוב ביותר שמתווה וייל ביחס לסמים והוא שאין סמים טובים וסמים רעים. יש שימוש בסמים (drug use) ויש שימוש לרעה בסמים (drug abuse). בכל סם אפשר להשתמש בצורה חיובית ובכל סם אפשר לעשות abuse ולהשתמש בו בצורה שלילית וקטלנית.
הגישה הזו עומדת אמנם בניגוד מוחלט לעמדת רשויות המלחמה בסמים שמנסות לומר לנו שיש הפרדה גמורה בין סמים "טובים" או "נסבלים" (ובחלק מהמקרים סמים שהחברה כלל אינה מתייחסת אליהם כסמים) כמו קפאין, ניקוטין, אלכוהול, שוקולד, פרוזק, ואליום, רטלין ואפילו אנטי-היסטמינים [נוגדי אלרגיה], לבין סמים "רעים" (drugs of abuse) כמו מריחואנה, פטריות קסם, LSD, אופיום, קוקאין וכו'.
אלא שהשאלה מהו סם רע ומהו סם טוב היא, כפי שמראה וייל, בעיקר שאלה תלויית תרבות. בזמן שברוב התרבויות המערביות מסביב לעולם אלכוהול הוא הסם המקובל וסמים פסיכדליים נחשבים סמים מסוכנים, הרי שבחברה האינדיאנית השימוש בפיוטה הפסיכדלי הוא מקובל בקונטקסט דתי ואילו אלכוהול נחשב לסם שטני ומשחית. קבוצות מוסלמיות מסוימות לעומת זאת עודדו את השימוש בקפה לצרכים מיסטיים ואסרו בחומרה את צריכת
התפיסה של מהו סם טוב ומהו סם רע משתנה אפילו בתרבות נתונה כשחולף הזמן. כשהטבק הגיע לראשונה לעולם הישן ונעשה בו שימוש כסם משנה תודעה התנגדו לכך הרשויות עד כדי כך שבמדינות מסוימות הוטל עונש מוות על עישון סיגריות. גם הקפה זכה לאופוזיציה חזקה בתחילת דרכו. הוא זכה להתקבל רק לאחר שקבוצות גדולות מהאוכלוסייה הפכו מכורות אליו ללא תקנה. אלכוהול היה סם אסור ברבות ממדינות העולם בתחילת המאה העשרים בעוד מריחואנה הייתה עדיין באותה תקופה חוקית ברבות ממדינות אלו ונאסרה מאוחר יותר מסיבות שונות ומשונות.
בקיצור, אם אתם סומכים על הרשויות בנוגע לשאלה איזה סמים מסוכנים בשבילכם ואיזה לא, מצבכם רע. לרשויות אין מושג, זה לא מעניין אותן ואם זה מעניין, זה בעיקר בהקשר של איך לעשות מכם כסף ולהפוך אתכם לאזרחים צייתנים שעובדים הרבה ולא שואלים שאלות. החוקיות או אי החוקיות של כל סם בחברה שלנו היא עניין כמעט אקראי שברוב המקרים אין לו דבר או חצי דבר עם הסכנות או ההשפעות החיוביות שעשויות להיות לאותו סם.
היה לי השנה תענוג קצת מפוקפק לבקר בקורס בנושא סמים ממכרים שהתקיים באחת מהאוניברסיטאות בארץ ולחזות באופן אישי באינדוקטרינציה ממשלתית בחסות של קורס אקדמי בנושא סמים. כך לדוגמה למרות שהקורס עסק בסמים ממכרים הוא התייחס בהרחבה לסמים פסיכדליים, שעל פי כל העדויות הקיימות והמקובלות אינם ממכרים בשום צורה. לעומת זאת הוא התעלם כמעט לחלוטין מהסמים החוקיים שלהם מכורים הרוב המכריע של המכורים במערב: טבק, קפה ואלכוהול.
בין השאר למדנו חצאי עובדות לא בדיוק מבושלות שהייתי מכנה אותן יותר סטריאוטיפים על משתמשי סמים (גראס הורס את המוח, LSD יעשה אותך משוגע); רכשנו הרבה התנשאות ודעות קדומות על משתמשי סמים (מעשני גראס ירביצו לאמא שלהם מכות רצח, מי שלוקח אמפטמינים [ספידים] יאנוס את הסבתא שלו ויאבד את הזיכרון, משתמשי סמים חיים בג'יפה ובזבל ומי שמכור הוא "פצצה מתקתקת, עדיף כבר שימות") וגם צחקנו צחוק גדול לקול הבדיחות שסיפר המרצה על חשבונן של החולדות שמזריקים להן מנות יתר של קוקאין והירואין.
בקיצור, השיעור הזכיר לי בעיקר את הוועידה המשטרתית לסמים מוכת הפאניקה והדיסאינפורמציה שבה משתתף האנטר תופמסון בספר פחד ותיעוב בלאס וגאס.
הספר של וייל לעומת זאת מספק זווית אחרת ורעננה לנושא. מתוך ניסיון להציג גישה בלתי מוטה לנושא סוקר וייל מאות חומרים שונים ממגוון תחומים: סטימולנטים ודפרסנטים, פסיכדליים ופסיכיאטריים, סמים רפואיים וסמי בילוי ומציג את ממצאי המחקר המדעי בנושא לצד עדויות אישיות של משתמשים.
וייל לא חרד להציג את היתרונות שבשימוש בקפה ואת החסרונות של LSD אבל גם לא לעשות את ההפך. הוא מעודד חינוך לסמים שמציג באופן גלוי את האינפורמציה: למה אפשר לצפות, למה לא לצפות וממה צריך להיזהר. הוא מרגיע לדוגמה לגבי רבות מהאשמות הממסד לגבי הגראס, אבל כן מתריע שגראס הוא חומר שאפשר בקלות לגלוש איתו לדפוסים של התמכרות, ושיש לאתר את הדפוסים הללו לפני שהם מתפתחים. העצה הפשוטה הזו שלו הייתה יכולה לעזור לכל כך הרבה אנשים בחברה שלנו, הרבה יותר מכל מסעות הפרסום ההיסטריים של האגודה למלחמה בסמים.
על הדרך נותן וייל גם חוקים בסיסיים כיצד לשמור על מערכת יחסים נבונה עם משפחות הסמים השונות וכיצד להימנע ממערכות יחסים רעות.
למרות שהכללים והדגשים משתנים בין סם לסם, אפשר להצביע על כמה עקרונות בסיסיים שתקפים בנוגע לכל סם שבו אתם משתמשים, בין אם זה קפה, גראס, אלכוהול או הירואין:
1. האדם שמשתמש בחומר יודע ומבין שמדובר בסם משנה תודעה ומבין את השפעתו על הגוף.
2. החוויה של השימוש בסם היא שימושית וחיובית לאורך זמן, ולא כפי שקורה למשתמשים רבים (בין אם בקפה, סיגריות, הירואין או גראס) שמפתחים תלות וחסינות אל הסם וסופגים כמויות אדירות ממנו מבלי לקבל את ההשפעה החיובית שממנה נהנו בתחילת הדרך.
3. היכולת להתנתק מהסם ללא בעיה. מערכות יחסים רעות עם סמים מאופיינות בתלות. אנשים במערכת יחסים טובה יכולים להתנתק מסם בכל שלב ללא כל בעיה.
4. חופש מהשפעות שליליות על הבריאות או ההתנהגות. משתמש המצוי במערכת יחסים טובה עם סם לא יגיע למצב שבו השימוש משפיע באופן שלילי על התפקוד הנפשי, החברתי או הכלכלי שלו.
וייל מציג גם כמה עקרונות חשובים לשימוש בסמים. כך לדוגמה ככל שהסם נכנס לגוף שלכם באופן מהיר וישיר יותר כך הוא חזק יותר אך גם ממכר וקטלני יותר, בין השאר בגלל ההתמכרות להשפעה מהירה ומיידית. עישון, הסנפה והזרקה הם לצורך העניין הדרכים הממכרות ביותר לקחת סם. לעומת זאת צריכה אורלית של סם, כפי שהשתמשו תרבויות עתיקות בסמים לאורך רוב ההיסטוריה, היא הבטוחה ביותר משום שהסם עובר באופן איטי ומבוקר יותר דרך מערכת העיכול.
לכן דפוסי השימוש של מי שלועסים טבק או עלי קוקה שונים לחלוטין מאלו של מי מעשנים טבק או מסניפים קוקאין, הם נוטים הרבה פחות להתמכרות ומשתמשים בכמויות קטנות בהרבה של החומרים הללו.
סמים, אומר וייל, הם מה שאתם עושים מהם. מי שבא לסם מתוך ציפייה לקבל ממנו חוויה רוחנית, צפוי להשיג ממנו חוויה רוחנית. לעומת זאת מי שניגש לסם על מנת לברוח מהמציאות, צפוי לפתח איתו מערכת יחסים שלילית.
אחד החלקים המרשימים בספר הוא סיומו הכולל 50 עמודים של ראיונות עם משתמשים של עשרות סוגי סמים שונים. וייל מציג כאן עדויות חיוביות ושליליות על סמים שונים, משוקולד ומריחואנה, דרך סירופ לשיעול וואליום, ועד אלכוהול, הירואין והתמכרות לריצה. העדויות השונות שוברות את הסטריאוטיפים על הסמים השונים ומדגימות בצורה בהירה את המסר הכללי של הספר: כל סם יכול לעורר באדם תוצאות חיוביות וכל סם יכול לגרום נזקים.
תוספת יפה וחשובה לספר היא הפרק הלפני אחרון שבו מציג וייל את היתרונות של טכניקות לא נרקוטיות אלטרנטיביות המעניקות "היי" ללא תלות בגורמים חיצוניים, כמו ריקוד, שירה, תפילה, מדיטציה, יצירה ועוד. הטכניקות הללו אמנם משיגות תוצאות איטיות יותר לעומת סמים אך הן לא נשחקות, נוטות להשיג תוצאות משתפרות עם הזמן והן לרוב בריאות יותר, למרות שאפילו התמכרות לריצה יכולה לגרום נזקים גופניים כבדים לא פחות מהתמכרות לסמים.
הספר של וייל מעלה את התקווה כי יבוא יום ובו ההתנסות בחומרים משני תודעה תחדל להיות טאבו בחברה שלנו, ואפשר יהיה לקיים דיון מושכל ורציני בנושא של סמים משני תודעה על כל משפחותיהם.
הספר מומלץ בחום לכל מי שמשתמש בסמים. ממעשנים כבדים, דרך סטלני גראס, מחובבי הקפה ועד לצרכני האל.אס.די, מאלכוהוליסטיים סדרתיים ועד למסניפי המועדונים.
לאתר של ד"ר אנדרו וייל
נא להמתין לטעינת התגובות
