קרב איגרוף: מאחורי יקבי ברקן
שמואל בוקסר שידרג את יקבי ברקן והקים יקב מודרני ומשוכלל, המפיק יינות משובחים. לאחר שמכר את העסק לטמפו, נראה שלבוקסר נמאס להיות מספר 2 נצחי. כרמל מזרחי, מאחוריך
שמואל בוקסר ואירית בוקסר שנק צילום: איל קרן
היקב בחולדה לא רק גדול, הוא גם מודרני ומשוכלל, כמעט מגלומני בשאיפותיו. מה שעדיין קשה לומר על היקבים העתיקים של כרמל, שאמנם שודרגו פלאים בעשור האחרון, אבל עדיין לא מסוגלים להתחרות במפלצת מחולדה.
היסטוריה של מיזוגים
הסיפור של יקבי ברקן ארוך, מפותל ומרתק, וכולל כמות מרשימה של יצרים ודרמה. בשנת 1899 ייסד שמואל פרידמן בפתח תקווה את יקב פרידמן ההיסטורי, שייצר בעיקר יינות קידוש. בשנת 1964 רכשה תנובה את יקב פרידמן ושינתה את שמו לפרידמן תנובה. ב1971- החליטה תנובה למכור את היקב לחברת סטוק האיטלקית, שייצרה בו בעיקר משקאות אלכוהוליים, כולל הלהיטים וודקה קגלביץ‘ וברנדי סטוק ,84 שעדיין מיוצרים בברקן. בהמשך שונה שמו של היקב ליקב המרתף והחלו לייצר בו יינות אדומים מזן הקברנה סוביניון ויינות לבנים מזן הסוביניון בלאן.
יותם שרון צילום: יחסי ציבור
ההערכות בענף היו שאנשי ברקן יפרקו את היקב, אבל הם שמרו עליו מכל משמר ואף העניקו ליינן שלו, אבי פלדשטיין, חופש יצירתי כמעט בלתי מוגבל. ב2008- הפכו יקבי ברקן מרוכש לנרכש. ענקית הבירה והמשקאות הקלים טמפו רכשה את השליטה ביקב, ושוב החלו להישמע הערכות על רוחות חדשות שינשבו ביקב. אולם בטמפו חזרו על הדפוס שאפיין את יקבי ברקן בעבר ושמרו על צביון המותג.
שגרירות צרפת בישראל
אד זלצברג צילום: איל קרן
היינות של ברקן הוגדרו, קצת בדוחק לפעמים, כסוג של עולם ישן: יינות קצת פחות אקספרסיביים, פירותיים ומתפרצים, וקצת יותר מאופקים, מרוסנים ולפעמים אולי גם אלגנטיים. הכוונה תמיד היתה טובה, אבל כוונות טובות לא מספיקות. בשנים האחרונות
שודרגו היינות של היקב והפכו ליינות מצוינים. נדמה לי שאנשי ברקן לא יחלקו על כך שרוב השינוי חל ביינות האדומים. בפרסומות שלהם הם מציגים את עצמם בתור "האמנים ביצירת יין אדום.“
בשנים האחרונות הפכו האדומים של ברקן לסמן הימני, החיובי והאירופאי של היינות האדומים בישראל. אם מתעלמים לרגע מיינות קסטל של אלי בן זקן, שהם לטעמי היינות המרגשים ביותר שמישהו ייצר אי פעם בישראל, התעלמות שמתקבלת על הדעת בשל גודלו הקטן של היקב ומחיריו הגבוהים, הרי ברקן הוא למעשה שגרירות אירופאית, כמעט צרפתית, בישראל. זו שגרירות ענקית, כוחנית, כמעט דורסנית לפעמים במהלכיה השיווקיים, אבל בכל הקשור ביינות - שגרירות לגיטימית ומכובדת עד מאוד.
הקברנה והמרלו של היינן הוותיק אד זלצברג הם אולי לא בורדולזיים פר אקסלנס כמו אלה של בן זקן מקסטל, אבל יש להם בהחלט ארשת פנים ורצינות אירופאיות, שונות מאוד מהסטנדרט הקליפורני-אוסטרלי השרירני שמפגינים רוב ואולי כל שאר היקבים בארץ, גדולים כקטנים. עם יותם שרון הצעיר, בוגר אוניברסיטת מונפלייה שבצרפת, ועירית בוקסר-שנק, בתו של שמואל בוקסר ובוגרת לימודי ייננות באוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה - מקום שבו לומדים כיום אפילו ייננים צרפתים מכובדים - מייצר זלצברג עבור בוקסר יינות המפגינים לא רק איכות מצוינת אלא גם נותנים תמורה מצוינת עבור הכסף.
קברנה רזרב צילום: יחסי ציבור
בגיל 60 יכול בוקסר להשקיף בשביעות רצון על מפעל חייו, אבל הוא לא עוצר ולא נח לרגע. במסיבת עיתונאים שקיים לרגל השקת הבציר של סדרת אלטיטיוד, סיפר בוקסר שהוא כבר לא בטוח שמתאים לו להישאר מספר 2 נצחי. האם בכרמל מזרחי צריכים להתחיל לחשוש? ימים יגידו.
נא להמתין לטעינת התגובות
