ותודה שטסת גורמה: הארוחה הכי טעימה שאכלתי באוויר
טרפתי את הניוקי הנימוחים, טבלתי ברוטב שמנתי עשיר וקינחתי בחצאי פטריות מטוגנות עם שבבי עגבניות מיובשות. תאמינו או לא, אוכל מטוסים יכול להיות גם טעים, צריך רק לדעת עם מי לטוס
התקשיתי להתמודד. לוינה-שטוקהולם עליתי ברגשות מעורבים, כמו בחורה שהרגע יצאה מדייט חלומי ומשתעשעת במחשבה שכל העסק היה מתיחה עם מצלמה נסתרת, סטייל ניינטיז. אבל כשחילקו את הסלט, התברר שזה לא חלום. בתוך קופסת הפלסטיק התמימה הסתתרו פיסות טריות ומתובלות של חזה עוף, חסה פריכה וטרייה ועדשים מבושלות בטעם ים תיכוני שלא היה מבייש את הקפה השכונתי הכי נחמד בשכונה. אחרי שחיסלתי את עלה החסה האחרון הבנתי - לראשונה בחיי נתקלתי באוכל טיסות שהיה לו טעם של אוכל. ועוד של אוכל טעים. איך ממשיכים מכאן?
כי ביומיום, לא משנה מה אנחנו אוהבים או שונאים באוכל, עם כניסתנו למטוס כולם שווים בפני אלוהי העגלה הריחנית. כולנו מתפללים שיהיה אכיל, שנוכל לפחות לזהות את הרכיבים. גם אם נטוס באותה טיסת אל-על כל חיינו, לנצח נקלף את נייר הכסף בתקווה לגלות משהו שינעים את זמננו בזמן שאנחנו דחוסים בין גבר עב בשר ששותק בחשדנות לבין אישה רזה שלא מפסיקה להתעניין במסך הלפטופ שלנו. לנצח נגלה שם, בתוך הכלי המלבני העגום, עיסה בלתי מזוהה העונה לשם הכוללני "עוף או בקר", לצד תוספת חיוורת בטעם מונוסודיום גלוטומט. ואז יתחיל משחק הניצחונות הקטן, ששם בכיס את ההתלבטות בין סלט לקיש על הקרקע הרחוקה והבטוחה.
יופי, הלחמנייה לא קשיחה כאבן. היי, אפילו יש עליה סימני סומסום. יופי, יש גם חמאה! עוד לא נוצר בעולם מקום בו ללחמנייה עם חמאה יהיה כוח מאגי כזה כמו במטוס. אם מדובר ביום ממוזל במיוחד, לצד הפחמימה יתגלו בקונטיינרים הקטנים והמטופשים עוד פינוקים מדהימים שזוכים לסטאטוס כוכבות ממש על רקע תאורת הניאון והמאוורר המייבש. כאן כוס ענבים עסיסיות, שם פרוסת סלמון ורדרדה, לפעמים קינוח מתוק בדיוק במידה הנכונה, ופעם בעשור גם איש חביב שמוכן לוותר על הקינוח שלו למען שכנות טובה לשעתיים הקרובות.
ואז, אחרי שנתייחד לחצי שעה עד שעה עם שאריות הארוחה הנפלאה שלנו בהמתנה לדליית, ואחרי שהדיילת סוף סוף תעבור לאסוף אותן ותגאל אותנו מייסורינו, נביט אל עבר הווילונות הדקיקים שחוסמים את המעבר למחלקת עסקים. זה מין נושא טריקי שכזה שאני תמיד חושבת עליו, מבעד לענן העייפות והיובש והסמי-שובע, תוך ספירת הדקות
פעם, בדרכי החוצה מהמטוס אחרי טיסה טראנס-אטלנטית מתישה ומלאת צווחות בריח קיא, הרמתי מרצפת מחלקת העסקים תפריט נייר נעים למגע. בממצא הנדיר הזה, לצד רשימת יינות מרשימה, כיכב מתאבן מולים, בעיקריות - סטייק עם גרטאן תפוחי אדמה ואלוהים יודע מה עוד – דעתי התערפלה בשלב הקינוחים בשל התשישות. אכן, אין כמו טיסה כדי להמחיש שכאן, באוויר, לא משנה כמה את אנינה, מתוחכמת או לבושה יפה לטיסה, לך ולחבריך קשי היום במחלקת התיירים מייעדים רק קומבינות אבקה דלוחות עם סכו"ם פלסטיק, וזהו. ובכל זאת, פעם בכמה זמן חברה אחת מחליטה להראות לך שזה בסדר, שאפשר לסדר גם למחלקת התיירים איזו מנה מוצלחת בטעם של עוד, ועושה את זה בקלות ובאלגנטיות שמוציאה את שאר החברות פארשיות להכעיס. תרשמו לפניכם – Austrian. בשביל זה שווה אפילו לטוס לשוודיה בשיא החורף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם