גלידה עם קורליאונה: פינוקים ואימה בסיציליה
מנזרים עתיקים, סמטאות אפילות, הרי געש וגם מקומות מסתור של המאפיה האיטלקית מעניקים לסיציליה את ניחוחה המיוחד. ליאורה רוזנמן יצאה להרפתקה והתעלפה מטעמה של הגלידה
הדרך למעלה ההר התלול דווקא התפתלה לה בנעימות בין עצים סבוכי צמרת, ועדר קטן של עזים עטורות זקן שחצה מדי פעם את דרכנו רק הוסיף לפסטורליות היפה. כאשר הגענו לעיירה, המונחת באופן מסוכן למדי בקצהו של הר גבוה ומחודד בסיציליה, כבר חנו בחניה הקטנה של העיירה מספר אוטובוסים של תיירים. התיירים טיפסו בעליזות בסמטאותיה המרוצפים בחלוקי נחל, ביקרו בחנות גבינות והתעניינו מאוד בכמה מנזרים עתיקים שהשתמרו מאות שנים.
אנחנו, לעומת זאת, התענגנו בכיכר (היחידה) על כוס קפה מהביל שהוגש בבית הקפה (היחיד) על ידי המלצר האדיב (כמובן, היחיד, שהוא גם הבעלים). בעצלתיים התקרב אלינו בחור סיציליאני מטורזן ונמרץ והוביל אותנו במבוך של סמטאות פתלתלות ותלולות אל הדירה שתשמש אותנו לסוף השבוע הקרוב.
לא הוא לא מכאן, הוא מפלרמו. אמו התגוררה כאן פעם. באדיבות אין קץ דאג להסביר הכול ונעלם. כאשר ניסינו לאתר את הכיכר ממנה באנו היה זה כמעט בלתי אפשרי. כאשר הגענו לכיכר השמש כבר שקעה והאפלה הגיחה מכל סמטה. רק צלילי הפעמונים נשמעו. כל התיירים נעלמו מזמן, וגם בעל בית הקפה כבר סגר (נסע לפלרמו?) ואנו עמדנו לבדנו, בלב עיירה שוממת.
דלת אחד המנזרים הישנים והנטושים נפתחה בחוזקה על צירה והרעש הדהד בין הגגות. כל המנזרים שהיו גאוותה של עיירה זו בעבר נטושים היום. הכנסיות - גם. בין הבתים המגובבים ללא סדר או חן מסתובבים רק חתולים רזים ומרי נפש. פה ושם צעדה בעקביה המרעישים אלמנה שחורה או נזירה. הרוח שרקה עת שיחקה בתריסי המבנים העזובים עד שטרקה בכוח את אחד החלונות מעל ראשנו. דימיתי את רוחות הרפאים של הנזירים והנזירות משוטטים בין בתי האבן הישנים והקפואים.
מחזה צפוי למדי, בהתחשב בסיפורים ששמענו על העונשים שהוטלו על נזירים שפשעו או על נזירות שסרחו. ככל שהתעבתה האפלה סביבנו והצינה הקפיאה את עורקינו כך הבנו שגם מעט הדיירים שעוד נותרו בעיירה הסתגרו בבתיהם, ושעלינו לשוב לשמיכות.
במוצאי שבת גילינו שלעיירה יש גם צדדים מתוקים. ועוד איך. בערב קיבלו את פנינו מספר קונדיטוריות ובכולן הוצגה המומחיות של סיציליה: המרציפנים והקאנולי. גבירותי ורבותי. לקאנולי יש לייחד מאמר נפרד. רק למענו עליכם לנסוע לסיציליה. נסעתם כבר? שובו לשם ואכלו קאנולי. זהו גליל של ופל פריך הטבול בחלקו באגוזים ובחלקו בשוקולד, וממולא בקרם קצפת וניל. לכאורה משהו שכבר אכלתם - אך למעשה מעדן שראוי
אנו יורדים במורד הסמטאות באריצ'ה, מגיעים לקצה העיירה, ומשם ,עקב מיקומה המטורף, נשקפים כל מראות עמק טראפאני, החופים והמצוקים שסביבו, מגובה של מטוס. חובה לראות. בהמשך שווה לטייל לרחוב ויטוריו אמנואלה ולרח' ג'ודאיקה, שם כפי הנראה שכן הגטו היהודי.
ההחלטה להגיע לסיציליה נבעה, כרגיל, משילוב של אילוצים והמלצות. התגברנו על הפחד העמום מהיתקלות אפשרית עם קורליאונה וחבריו ויצאנו לחקור את הלא נודע. הבחירה לצאת לאחר הפסח, במאי, התגלתה כבחירה נכונה. היה חמים ונעים ולא לוהט כבקיץ. למי שנוסע לבקר בהר הגעש אתנה זוהי ברכה כפולה - ההר הכהה, שראשו מעוטר בשלג לבן, נראה ממרחק של עשרות ומאות קילומטרים. בזכות גובהו גם בחודש מאי עדיין כל פסגתו מושלגת. אל דאגה - אין צורך לטפס ברגל. אתם נוסעים בנוחות בקרוניות הרכבל המביא אתכם לפסגה. השילוב הציורי היפהפה של הר שחור ועליו כתמים ענקיים של שלג צחור, ומעליו שמי תכלת עזה, מרטיט בכל אחד את לב האמן שבו. בעת התפרצות המלווה במטחי לאבה מסתערים צלמים מכל העולם לתעד אותו.
מאוד מומלץ לשכור רכב קטנטן ובייחוד צר. בזאת נוכחנו מאוחר יותר כאשר נאלצנו להידחק נטולי מראות בסמטאות אריצ'ה ועיירות נוספות שמתכנניהן סללו את כבישיהן כשבילי עיזים. סמוך לחופו של הים, בקרבת האתנה, מעל פסגת הר המשקיף על הים ועל המצוקים המסתערים עליו, בנויה לתפארה העיירה טאורמינה (Taormina). לעיירה נוהרים תיירים מכל העולם, ובצדק רב. נופים מרהיבים, מצודה של ארמון מפואר, סמטאות גדושות במסעדות קטנות וחנויות מכולת הנראות כמו קופסת תופינים, חנויות מרציפנים וכל מה שתייר צריך כדי להרגיש בעננים.
הרחוב המרכזי, שלאורכו החנויות האופנתיות ביותרהוא Vitorio Emanuele. האמת היא שלא הקדשנו לכך כל חשיבות עד ששמנו לב שהתופעה הזו חזרה על עצמה בכל עיר, עיירה או כפר נידח בסיציליה ובכל איטליה: "ויטוריו אמנואלה" הוא תמיד הרחוב המרכזי. חפשו את ויטוריו והוא לא יאכזב אתכם. הנחנו שויטוריו היה כנראה המקביל להרצל אצלנו. האמת הייתה קרובה למדי: אמנואלה היה "אב המולדת" - מלכה של איטליה המאוחדת.
לאחר סיור לאורך הדרך המתפתלת בין הצוקים ובין הים, הגענו למילאצו (Milazzo). עיר שהדבר החשוב היחידי בה הוא הנמל בו לוקחים ספינות אל שרשרת האיים הליפארים. אתם עולים על רחפת אשר נראית כרכבת אולטרה-מודרנית המצויידת בסרטים מוקרנים בפלאזמה, בר, ועוד. תוך שעה אתם יכולים לבחור לרדת באי הרי הגעש וולקאנו, או באי סטרומבולי או בליפארי.
אנחנו בחרנו להתמקם למספר שעות בליפארי. זהו אי שניתן לסרוק אותו רגלית תוך 40 דקות, ובו הר גבוה במרכזו, סמטאות, מזכרות, נמל, חנויות לתיירים ו... אטרקציה מורבידית קמעה: בית הקברות. מתברר שגם לאחר שניטלת מהאדם נשמתו הוא עדיין סר למרות חוקי המעמדות והממון. בעל ממון והשפעה ידור למנוחת עולמים במיני ארמון מפואר משיש ופסיפסים, יחד עם כל קרובי משפחתו ובני דודם. בעל ממון ממוצע וקצת פחות מקושר ישכון לו לבטח בקבר מצועצע המשתרע על שטח סביר, בעוד ששאר בני התמותה מאופסנים במעין מגירות בדיור עולמים רב-שכבתי, ורק לוחית שיש ואגרטל נותר להם לפליטה.
פאלרמו היא עיר הבירה של סיציליה, יש לבקר בה קצרות ולברוח מהר. זוהי עיר עשנה ומפוייחת, שרבים בה הרוכלים ואין בה כל יופי. בקרו את הכיכר שכל ארבעת הבניינים סביבה הם ארמונות זהים בתכלית ומפוסלים בפסלי רנסאנס מפוארים של קדושי כנסיה, מלכים אצילים וסוסיהם והכול משיש קרארה מפואר. זוהי ככר Cuatro Canti. שווה ביקור. כמובן שככל עיר בירה יש בה מוסדות שלטון, אוניברסיטאות וכיוצא באלה..
במונריאלה (Monreale) גילינו (שוב?!) מנזר שהחצר הגדולה שלו בנויה ממאות עמודי שיש מפוסלים יפהפיים שכל אחד שונה מקודמו. בעיר שיאקה (Sciacca) טיילנו הלוך ושוב על המזח בו כל התושבים מטיילים עם ילדיהם לעת ערב. בכיכר התאספו כמה מאות אנשים, ואדם צעיר שסוודר ורוד כרוך על צווארו נשא בלהיטות ובפאתוס נאום מרשים. סביבו בחצי גורן ישבו נשים הדורות ומפורכסות ובסוף כל פיסקה מחאו כפיים בהתלהבות ואחריהן, מתוך נימוס משועמם, מחא גם הקהל. התברר שזוהי אסיפת בחירות לקראת הבחירות העירוניות שהתקיימו כשבועיים לאחר מכן. הנואם הנלהב בסך הכל דיבר על כך שהגיע הזמן להכניס דם צעיר למערכת החינוך העירונית, והסוודר הורוד לצווארו אכן הוכיח שהוא צעיר. לגבי הדם הצעיר - שמחנו להיווכח שהמאפיה כבר לא פועלת באזורים אלו ולכן אין לחשוש מהקזת דם מיותרת.
שימו לב כל שוחרי ה"קוזה נוסטרה" ומר קורליאונה - בלב סיציליה אכן קיימת עיירה נידחת ושמה קורליאונה ולמעוניינים יש סיורי מאפיה מאורגנים בהם זוכים חובבי "הסנדק" לחוויות וסיפורים מסמרי שיער. שימו לב: אין כל מתח בעיירה זו, אך בעבר הייתה מקום המגורים והמחבוא של כל הבוסים של משפחות הפשע המאורגן. באמצע המאה הקודמת הוקרבו בה 402 אנשים על מזבחה של המאפיה.
בהמשך הגענו לאגריג'נטו ופיאצה ארמרינה ובה ארמון הקיץ של מלכי רומי- Villa romana del Casale בו נשתמרו באורח פלא אוסף רצפות הפסיפס הגדול ביותר בעולם. תוכלו לצפות בנימפות ובנפטון, בציידים ודייגים והכל בפסיפסים צבעוניים מעוררי התפעמות שבהם ניתן לחוות את אמנות המאות הראשונות לספירה ולהבין את הפאר העצום בו חיו המלכים דאז. מדובר באחד האתרים המרשימים ביותר באיטליה, אשר זכה לאות אתר מורשת עולמית של אונסקו.
וטרם סיפרנו על עיר 1000 המדרגות המעוטרות קאלטהג'רונה (Caltagirone) ועל עיר הנמל סיראקוזה Siracuza ובה מעיין הנעורים שממשיך לנבוע, ועל עוד ועוד ערים והרים ונופים שסיציליה מלאה בהם. אלא שיש משהו שאם נשמיט לא נסלח לעצמנו לעולם. הגלידה של סיציליה.
סיציליה ידועה בגלידות הטעימות ביותר בעולם. אבל את הטעימה ביותר בעולם זכינו למצוא באמצע הדרך לאגריג'נטו. על הקילומטר ה-101 (טוב, אולי 130) ראינו בית קפה. השלט הגדול הראה: Café ואנחנו, נכנעים להתמכרות לקפאין, עצרנו את הרכב. לך תבין סיציליאנים. יושבים על ערימת הגלידה הטובה בעולם ועל השלט כתוב "קפה".
בדרכנו פנימה, קלטנו בזוית העין מקררים גדולים ובהם מגשי ענק של גלידות. בתוך הקפטריה שכנה חנות לממכר גלידות ובה הבטיחה המוכרת, נוכח מבטינו החשדניים, שהם מייצרים בעצמם את הגלידות. "כאן בית החרושת", היא אמרה. התיישבנו לטעום גלידת אגוזים. עינינו נפערו ודרשנו גם גלידת וניל-שוקולד. החך סירב להאמין, ולכן מיהרנו והזמנו גלידת תות וגלידת מוקה. האמנו ששתי טעימות מכל גלידה יספיקו כדי להבין את הטעמים הסיציליאנים. לשם מה להתפטם? ומה על הקלוריות?
רבע שעה מאוחר יותר התפרקדו שני יצורים מפוטמים על כסאות הפלסטיק ומולם חמש צלוחיות גלידה ריקות ובטן מתפקעת. "עוד", "עוד", הם לחשו למוכרת שהביטה בהם בעיניים שטרם ראו תופעות כגון אלה. "ומה עם הקפה?" היא לחשה.
הכותבת היא אמנית ומקימת "סטודיו פלורנטין".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם