הטיול הראשון שלי: נתן זהבי בשיט חסר תענוגות
"היום, אחרי ארבעים שנה, אני נזכר בטיול הראשון שלי בעולם - בסיפון המלוכלך, בפריצה לבר האונייה ובימאים המאוננים". נתן זהבי על שייט מנפץ חלומות במימי הים התיכון
היינו מזמינים צלחת גבינה לבנה עם בצל ירוק ועשר פרוסות לחם שחור, שותים קוניאק זול או ערק וחולמים. יום אחד החלטנו שצריכים לעשות משהו: בשולחן ישב תמרי המסריח, יוש המנדבוש, ראובן המאונן ואני. תמרי היה קיבוצניק מבולבל שלא ידע מה הוא רוצה, יוש היה טפיל שנורר שלא ידע מה רוצים ממנו, ראובן המאונן למד פיזיקה ונחשב עילוי, בגיל עשרים הייתה לו קרחת מרשימה שגרמה לו להיראות איש. אני הייתי עוף מוזר שכתב וצילם עבור השבועון "העולם הזה", עם חלומות לשנות את העולם. החלטנו למצוא איזו אנייה שגובה מחיר זול ולעוף מהארץ לאן שלא יהיה, רק לא להישאר כאן.
ראובן מצא איזו ספינה יוונית בשם אפירוס, שהייתה מוכנה להעביר אותנו ליוון על הסיפון תמורת כמה עשרות דולרים לראש. תמרי המסריח החליט שנסיעה כזו קשה מדי עבורו, וירד מהעניין, יוש הודיע שהוא לוקח אתו את חברתו תלמה הקטנה.
ארגנתי ילקוט גב, שק שינה, לוויתי כמה מאות דולרים מההורים, והבטחתי לשלוח להם את הכסף מחו"ל כשאתחיל לעבוד. בשק שינה שמתי את מכונת הכתיבה האהובה שלי -ה"הרמס בייבי" - ואת מצלמת המינולטה, וחלמתי שאת הנסיעה הזו אל עבר הבלתי נודע אסיים לפחות כמו ארנסט המינגווי.
האפירוס עגנה בנמל חיפה ונראתה רע. המלחים, לבושי בלויים, זירזו אותנו להתמקם בסיפון המלוכלך ולא להפריע להם בארגון האנייה לקראת
היה קר בלילה, ישבנו עטופים בשק שינה, וחיסלנו את הבקבוק הראשון, פתחנו קופסאות שימורים ואכלנו לוף, אפונה ותירס, ולקינוח היו לנו קצת פירות. קפאנו מקור, ניסינו לישון, אבל הים עלה והספינה היטלטלה, וכולנו התחלנו בפסטיבל הקאות, וקיללנו את הרגע שהחלטנו לצאת לדרך לשום מקום. כשאתה חוטף מחלת ים אתה מקלל את כל העולם ואימא שלו, מצטער על הרגע שהחלטת לעלות לאנייה, וככל שאתה סובל יותר, אתה שונא את עצמך ואת מי שסובב אותך.
היינו אמורים לשייט שלושה ימים, ולאט-לאט הים נרגע. באנייה היו כמה נוסעים שלנו בתאים, ולהפתעתנו גילינו שלספינה יש בר קטן על הסיפון שמיועד לנוסעים. בבר היו מבחר אלכוהול דליל ומוזיקה יוונית אותנטית. עשינו את הלילה השני בבר: הברמן, יווני מגעיל שכל הזמן דיבר מלוכלך באנגלית עילגת, שחט אותנו במחירים. אחרי שסגר את הבר בדיוק בחצות החלטתי לנקום בו על המחירים שדפק לנו, ובהסכמת יוש וראובן, שנכנסו לעמדות תצפית, פרצתי את הבר וגנבתי בקבוק ערק ובקבוק ורמוט בשביל תלמה הקטנה.
עשינו חגיגת לילה, השתפר לנו מצב הרוח, יוש ותלמה התרחקו קצת ועשו מה שהיוונים מכנים ניקי ניקי בתוך שק השינה. כמה מהימאים היוונים הציצו עליהם ועשו ביד תוך כדי קריאות עידוד, ויוש ותלמה היו מסטולים כל כך שלא היה אכפת להם מהקטע המביך.
בבוקר התגלתה הפריצה, הודיעו לנו שאם לא נחזיר את הסחורה או נשלם עבורה ועבור הנזק למנעול, נוסגר לידי המשטרה כשנגיע לנמל. שילמנו. היוונים סגרו אותנו על הסיפון, ולא אפשרו לנו להשתמש בשירותים. המשך ההפלגה היה סיוט.
אחרי יומיים ביוון יצאתי לדרכים. עברתי בטרמפים את יוגוסלביה, את איטליה והגעתי לפריז, המשכתי במסע טרמפים ממושך לספרד בלי שום תכנון. חזרתי לצרפת, ועבדתי בעבודות מזדמנות, בעיקר בשביל אוכל ולינה באכסניות נוער. המשכתי לצפון - לדנמרק ושוודיה, ושוב חזרתי לפריז.
נסעתי לגרמניה, וניסיתי לבצע כמה פעילויות נגד נאצים מקומיים, ללא הצלחה יתרה. מצאתי את עצמי עובד במינכן כמנהל בר בבעלות ישראלים שהעסיק מארחות שעבדו על פועלים זרים בעזרת משקאות מזויפים. שנאתי את עצמי, וחזרתי לפריז. גברת מקומית אחת העניקה לי מחסה, עשיתי כמה פרנקים מצילום, שלחתי כמה כתבות לעיתון, ציירתי קצת בעליית הגג שגרתי בה, לאט-לאט הבנתי שהמהפכות והמלחמות הגדולות שחלמתי עליהן בקפה "כסית" לא ימומשו. ראובן נסע לאמריקה, יוש ותלמה חזרו לארץ. לא נעים להודות, אבל התפרנות והייאוש גרמו לי לקחת הלוואה מהגברת שאפשרה לי ללון בעליית הגג ולטוס בחזרה.
חזרתי ל"כסית" ולחלומות, חצקל השמין, מויש'לה איש כסית גדל לממדים מפחידים, אלתרמן המשיך באותו שולחן לשתות קוניאק עם חבריו ולצעוק על פילגשו צילה שתניח לו לשתות כמה שהוא רוצה. המלצרים דב ז'אקי ומרסל נתנו לי לשתות בהקפה, המשכתי לעשות חלטורות ב"העולם הזה", ושוב התחלתי לחלום על מהפכה סוציאליסטית עולמית, בעזרת השאכטות דמיינתי את עצמי רובספייר, הרוזן ממונטה קריסטו ורובין הוד. באחד הימים קראתי בעיתון שהאפירוס טבעה במצרי הדרדנלים.
על יוש אמרו שמת ממנת יתר, תלמה התחתנה עם חיים החרדי ונהייתה רבנית, תמרי נהיה הומלס, וראובן נהיה בעל מטעי אבוקדו בקליפורניה.
היום, יותר מארבעים שנה אחרי שעליתי לאנייה אפירוס לטיול הראשון שלי בעולם, אני נזכר בערגה בחלומות, בסיפון, בפריצה לבר האנייה, בימאים היוונים המאוננים על המתרחש בשק שינה של יוש ותלמה, ובעיקר בתקוות הגדולות שהיו לי לשנות את העולם לטוב יותר וצודק יותר. בשולחן העבודה שלי מונחת מצלמת המינולטה הישנה ומכונת הכתיבה הרמס בייבי, שני חפצים עתיקים חסרי שימוש, שותפים אהובים שהיו אתי בטיול הראשון להגשמת החלומות שהתנפצו והתרסקו, בדיוק כמו האפירוס במצרי הדרדנלים.
> הכותבים של מעריב על טיולים בעולם: אמנון דנקנר בפרובאנס, עם חבר במצוקה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם