דופקת חשבון: הגיע הרגע לחשבון משותף עם בן הזוג
מהמשקאות של הדייטים הראשונים ועד לאחרון הגרגרים בחול המצחין של החתולה - כמעט תמיד נשלפים שני כרטיסי האשראי שלנו בסינכרון מושלם. אז למה אפילו החברים הקרובים שלי בטוחים שבן זוגי הוא המממן שלי?
אינני זוכרת מה בדיוק עשיתי בסוף השבוע ההוא, אבל הכיוון הכללי היה פרעות נחמה בכרטיס האשראי שלי, וקרוב לוודאי שהוא כלל פריטי טקסטיל, סינגל מאלטים ומזון שמוגש עם שפצלי.
"תאמיני לי, את חיה כמו פריס הילטון,“ הכריז בטון ביקורתי ג“ל, חבר טוב ולוחם זכויות נשים ידוע. לרגע חשבתי שהוא מתכוון לבקר את הנטייה האסטרוגנית שלי, לפצות על חסכי הנפשיים באמצעות תענוגות חומריים מרשתות אופנה ספרדיות. אבל פתאום זה יצא ממנו: "איזה כיף לך, איך החבר שלך מפנק אותך.“
"מפנק אותי,“!? התרעמתי, "אתה רומז שעברתי לחיות על חשבונו.“?
"רגע, את לא,“!? פער ג“ל את פיו כך שמספר חרקים חידשו את הבנייה במזרח הלוע שלו. "את באמת רוצה להגיד לי שאת מוציאה כסף כשאת איתו.“? גם ממנו יצא בסוף הבבון.
כנצר לשושלת פולנית מפוארת, מגיל צעיר ניטעו בי שתי הנחות יסוד איתנות. האחת, שעל כסף - פשוט לא מדברים. עד היום, למעשה, אין לי מושג כמה ההורים שלי מרוויחים או מוציאים, ואני משוכנעת שהבנק הלאומי של פולין שוכן בתוך מנזר שתקנים על צלע הר בורשה, ומי שמעז לומר את המילה "זלוטי“ נענש ב50- הצלפות ובגפילטע בלי גזר. הנחת היסוד השנייה היא שתמיד, לא משנה מי מעורב ומהן הנסיבות - תמיד לא נעים לך. הצירוף הקטלני הזה הוביל אותנו עוד בשלביה הראשונים של מערכת היחסים למצב שבו לא נעים לי שבן הזוג יוציא עלי כסף - אבל אני לא מוכנה להגיד לו למה.
אינני בטוחה באיזה שלב של היחסים נהוג כיום שבת הזוג תתחיל לשאת בנטל ההוצאות המשותפות, אבל אצלנו זה הגיע הרבה קודם. מהמשקאות של הדייטים הראשונים, דרך חדר השינה כשעברנו לגור יחד ועד לאחרון הגרגרים בחול המצחין של החתולה - כמעט תמיד נשלפים שני כרטיסי האשראי שלנו בסינכרון מושלם. כשהחליט להפתיע אותי ולדאוג לחשבון בעצמו, הקפדתי להפתיע אותו גם אני בשלל תופינים בטווח הזמן הקרוב. הכל כדי להרגיע את הפחד שמא יום אחד יחשוד במניעי כלפיו.
אבל הוא לא חשד. עד כדי כך, למעשה, שבחודשים האחרונים אף הציע שנאחד את חשבונות הבנק שלנו, גם כדי שנוכל להפסיק עם נוהג ה“חצי בכרטיס הזה וחצי בשני“ שקופאיות המרכולים מתעבות, אבל בעיקר כדי לעשות עוד צעד במערכת היחסים. אך במקום להתלהב מכוונותיו הרציניות כלפי, שהרי אין כמו איחוד חשבונות כדי לומר "אני לא מתכנן להיפרד ממך בזמן הקרוב, זה לא שווה את הביורוקרטיה“ - נתקפתי מיד בחרדה. מה אם ייוודע הדבר ברבים, ואלו יגחכו וילחשו זה לזה שהצלחתי סופסוף להשיג את מטרתי הנכלולית?
• • •
ככה זה, מהיום שבו עברנו לגור יחד אין זה לגיטימי עבורי עוד לשוחח על נושאים שאינם הישרדותיים גרידא, כמו שכר דירה, ועד בית וארנונה. אולי זה הכל רק בראש שלי, אבל אני כבר לא מרגישה בנוח לזלוג לנושאים כמו "פדיקור,“ "טייק אווי,“ "אורגני“ או אפילו ,“AM:PM" שמא מישהו מהנוכחים יחשוב שאני מתפלשת כל היום במותרות שאני בכלל לא יכולה להרשות לעצמי.
וזה באמת לא משנה שיש לי משכורת משלי, עליה אני דואגת להיאבק בציפורניים כשצריך, או שאני משתכרת בנוסף מכתיבת טורים במגזין. והכי מצחיק, זה שבן הזוג שלי בכלל לא עשיר מופלג כפי שכולם נהנים נורא לחשוב, אלא שכיר כמו כולנו - רק מוכשר יותר.
אבל כולם ממשיכים ליפול לשם כמו זבובים. אחד המנהלים שמתלוצץ איתי תכופות על אודות "בעלי העשיר“ הפרסומאי ששלח בתפוצת נאט“ו מייל כמיטב ניסוחי שנות ה:50- "שהר, בקשי מבן זוגך שיקנה לך אייפאד;“ המלצריות שתמיד מניחות שהוא זה שצריך לחתום על ספח האשראי, גם אם אני שילמתי.
כנראה שאם התברכת בגבר מצליח, מהזן שאינו מבלה את ימיו בגידול תלתלי כתפיים, טפטוף חרדל על גופיית סבא וכריית נזלת - תמיד יהיה מי שיתלה את קיומך הכלכלי בהצלחתו שלו. בין אם את קופירייטרית, עורכת דין, מנכ“לית חברת תקשורת גדולה, זוכת תוכנית ריאליטי או דוגמנית על בינלאומית שבגיל 25 נמנית עם הידוענים המרוויחים ביותר בארץ. קיבלת משכורת, נקבה? כל הכבוד, באמת. עכשיו קחי את דמי הכיס שלך ותקני לך משהו יפה לשים בארון שהגבר שלך קנה.
אבל ביום שבו החבר ג“ל אמר את מה שאמר, משהו בתוכי התהפך. אני מניחה שזה היה הרגע שבו הבנתי שלא משנה מה אעשה, כמה כסף ארוויח או מהי מידת התפיחה של הפק“מ שלי - אנשים ימשיכו לחשוב את מה שהם חושבים. אפילו חברים קרובים. ואם זה המצב - לפחות שייצא לי מזה משהו.
"זהו,“ הודעתי לבן הזוג, "אני מוכנה. בוא ונפתח חשבון משותף.“
"את בטוחה,“? הוא שאל בחשש, "את שלמה עם זה לגמרי.“? "בטח,“! צהלתי, "לעזאזל עם מה שכולם חושבים, הגיע הזמן שנעשה את הצעד הזה.“! "טוב, אז אני חושב בזמן האחרון לשדרג את המחשב למקינטוש, ואולי להחליף ספה,“ הוא אמר לי. "אבל רק אם את יכולה. נראה לי הגיוני שנתייעץ על כל ההוצאות הגדולות שאנחנו רוצים לעשות.“
באחת חלפו חיי לנגד עיני. שמלת הווינטג‘ שרציתי להזמין באי.ביי. הנעליים שתכננתי לקנות כדי שיתאימו לה. והתיק! הרשימה שהכנתי לאמא שלי לדיוטי פרי. התספורת שזממתי לבצע בחודש הבא, ואביזרי השיער שיבואו אחריה. הלייזר. הקורס שהתחלתי ללמוד וזה שתכננתי להתחיל אחריו. אם לא מספיקה ההלקאה העצמית שאני עוברת יום יום, שעה שעה - עכשיו איאלץ גם להתייעץ איתו לפני כל פוגרום שכזה!? אולי באמת הייתי צריכה למצוא אוליגרך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם