לישון עם האויב: כשבן הזוג עובד במשרד מתחרה
הוא בוגד בי. אולי לא עם אשה אחרת, אבל עם בנק אחר, מפעיל סלולרי, או מסטיק בטעם פירות. וזה לא פחות גרוע. לעבוד באותו משרד עם בן הזוג היה דווקא כיף. הבעיה התחילה כשהוא עבר למשרד המתחרה
"רק עכשיו חזרת,“!? קפצתי בחרדה. כמישהי שזה שנים שבה הביתה באישון לילה, אפילו לי זה נראה קצת מוגזם. "כן,“ הוא נאנח בעייפות ושקע אל הכר. "איפה היית עד עכשיו,“? חלק מסוים בי מקווה לגלות שהוא יצא מהעבודה בשעה סבירה דווקא, ואז נגרר על ידי ידידו בעל ההשפעה הרעה וייס לערב של משקאות חריפים ונשים חריפות-מעט-פחות, באחד ממועדוני קרליבך הצואתיים. "סתם,“ גמגם בעייפות, "יש לנו מכרז ענק, והיינו חייבים לתפור מצגת.“ "אה, כן,“? נשמע לי מוזר שמשרד גדול מתמודד עם מכרז חשוב כל כך ולא קראתי על זה בשום מקום.
"מכרז לאיזה לקוח,“? אני מקשה. "סתם, מותג מחו“ל,“ הוא מתהפך. "הם מייצרים... קונוסים כתומים לכביש.“ "הא.“!? "עזבי, זה מותג נורבגי,“ הוא לוחש מתחת לפוך ועובר למוד נחירות. ואז ידעתי. הוא בוגד בי. אולי לא עם אשה אחרת, אבל עם רשת מרכולים אחרת, או עם בנק אחר, מפעיל סלולרי, גבינה צהובה, סוכנות ביטוח, משקה מוגז, ספק אינטרנט או מסטיק בטעם פירות. וזה לא פחות גרוע.
במשך השנה וחצי שבהן עבדנו באותו משרד פרסום, כל מכרינו דאגו לטפטף לראשי המושפע בקלות כמה לא בריא לזוג לעבוד יחד. הם רק לא הביאו בחשבון שגם לא הכי בריא לעבוד בשני משרדים מתחרים, שמחזיקים בלא מעט לקוחות שהיו שמחים לצפות זה במפלתו של זה.
בתחילה גם לי נראתה כל התחרותיות הזאת כמו משחק מקדים מהזן הסוטה שהייתי שמחה לאמץ. בדמיוני שנינו עומדים בפואייה של טקס קקטוס הזהב ועולבים זה בזה, כמו שאוהבים כל הפרסומאים שניזונו מכאפות בילדותם. קצת "אנחנו נרסק אתכם,“ "המשרד שלכם הפך לבדיחה“ ו“שימו דיאודורנט, הקריאייטיב שלכם מזיע“ - ותוך שניות שנינו מתגלגלים על הבופה, כשלגופנו טחינה גולמית בלבד.
בפועל זה נראה קצת אחרת. אם פעם היינו מבקרים זה את זו במהלך היום במשרד, חולקים חיוכים בישיבות ומשוחחים בבית על רעיונות - מהיום שבו עבר למשרד המתחרה, זה נגמר. לא רק שאסור לנו לומר מילה על רעיונות שחשבנו עליהם, בריפים שקיבלנו, מוצרים חדשים או מבצעים, מה שמצמצם את שיחותינו לכדי: "איך היה היום בעבודה- “? "בסדר“ - "אחלה. נגמר הלחם הקל.“ הו, לא. זה כבר לא נגמר כאן. כי עכשיו גם נכפה על כל אחד מאיתנו לקוות בסתר שהקמפיינים של השני ייכשלו ולקוחותיו יתרסקו. תם עידן הפרגון ההדדי ברגע שבו
הבטיחו לי שמערכת היחסים שלנו רק תשתפר, שלא להביא את העבודה הביתה יעשה לנו רק טוב. אף אחד לא אמר לי שבזמן ששאר הזוגות פוסעים בכרמים, מחככים אפים דולפים ולוחשים זה באוזניו של זה מילות זימה - נשב על הספה איש איש ומחשבו הנייד. אני מנסה לחשוב על קמפיין יזום שיסעיר את מנהלי, ואילו הוא רוקח את מהלך האינטרנט שיגרום לאותם מנהלים בדיוק להכריז על משבר ולהשאיר אותי עד מאוחר בעבודה כדי לצאת בקמפיין נגד.
למחרת גיליתי להפתעתי שלא באמת היה מכרז למעצמת הקונוסים מסקנדינביה. כבר בבוקר עודכנתי שהמשרד המתחרה, ובראשו בן זוג מסוים מאוד, העלה בלילה קמפיין בזק שמנגח את אחד מלקוחותינו, כתגובה לניגוח שלו את אחד מלקוחותיהם - ולכן כדאי שנבטל את התוכניות להמשך הלילה, כי צריך על הבוקר לנגח אותם עוד קצת, וכדאי להתכונן גם לפינוי סוף השבוע, למקרה שהם יחליטו להגיב שוב.
כטיפוס חיובי ואוהב בריות, אני מאוד אוהבת ריבים ובמיוחד כאלה שמסתיימים במיון, אבל לא כשהם גורמים לבן הזוג שלי לחזור הביתה בארבע, לשקר לי לגבי הסיבה ועוד לתקוע אותי במשרד על קמפיין נגד בלילה שאחרי. ואחרי שבוע שלם של התקוטטות שיווקית, עדיין לא ברור לי איזה משני הלקוחות ניצח בקרב הזה. אני רק יודעת מי הפסיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם