ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בארץ

אדרנלין זורם בירדן: רפטינג אמיתי בישראל

יש רפטינג אמיתי בישראל, והוא קורה בירדן ההררי הזורם לכנרת. זה לא קייאקים, זה לא משפחתי, זה לא רגוע אבל זה כיף גדול. זיו ארדמן לקח קסדה ומשוט ומדווח מבין האשדים

"אני נוסע לרפטינג בירדן". את המשפט הזה אמרתי לחמישה אנשים שונים ביום שלפני, וזכיתי לחמישה זוגות של גבות מורמות. "אה, קייאקים?" אמר האחד, "תיזהר לא למות משיעמום" אמרה אחרת. "כן כן, גם אני עשיתי את זה על החצבני, זה נחמד", אמר השלישי ללא חדווה.

"וואו, אתמול עשיתי רפטינג בירדן!", אמרתי ביום שאחרי, והגבות אפילו לא התרוממו. ואז הבנתי - מדובר בעצם בסוד. כמעט כל ישראלי מצא עצמו חותר להנאתו בקייאק מנופח באחד מנחלי הצפון השלווים, אבל על הרפטינג האמיתי והסוער שמציע נהר הירדן, השוצף בדרכו התלולה אל הכנרת, שמעו רק מעטים.

נהר הירדן ההררי הוא אחד מהמקומות היפים והלא נגועים ובישראל - 12 קילומטרים של נהר סוער וגועש הזורם במהירות ונופל יותר מ-200 מטר עד מוצאו בבקעת בית צידה של שפת הכינרת. הירדן ההררי זורם בשיאו בחודשי החורף והאביב ומאפשר לחובבי הריגוש שיט של כארבע שעות שכולו אקסטרים. אשדים סוערים, גלים, נפילות, מעברים צרים - חגיגת מים לבנים מושלמת.

אך מלבד חוויית השיט עצמה, מציע הירדן ההררי גם נוף ציורי ונדיר למדי בארץ - קניון עמוק ומצוקי, מצודות ותחנות קמח עתיקות, מרבדי פרחים צבעוניים וציפורים - כל אלה שוכנים באחד האזורים הפחות נגישים בגליל, שבהם הטבע חי ופועם באין מפריע.

זה מתחיל באתר "רפטינג נהר הירדן" הסמוך לקיבוץ גדות, לא רחוק מראש פינה. בעוד שקבוצות המטיילים הגדולות מופנות אל השיט ה"רגיל", אנחנו, קבוצת האמיצים, מגיעים אל הסככה בה מודדים את ציוד הרפטינג - קסדה, חגורת ציפה, משוט וחליפת צלילה לחוששים מהמים הקרים. מדריכי הרפטינג נותנים לנו אז תדרוך קרבי למדי על המשימה שלפנינו, ואנו יוצאים אל נקודת ההתחלה בסמוך לגשר בנות יעקב.

אנחנו קבוצה של כעשרים ומשהו איש, המחולקים לחמש סירות שעל כל אחת מהן מדריך. את הדקות הראשונות של השיט, באזור שקט ונינוח של הנהר, מעבירים בתדרוך ותרגול לקראת האקשן הצפוי לנו. רפטינג, מתברר, דורש עבודת

צוות ומשמעת, כאשר המדריך משמש ראש הצוות וגם כ"הגה" של הסירה, אך אנחנו, התיירים המפונקים, משמשים כמנוע. חוסר תיאום ותשומת לב, או חתירה עצלה מדי, ואנו עלולים למצוא את עצמנו תקועים על סלע באמצע הנהר, או גרוע מכך - שטים בתוכו, כשעכוזנו משמש סירה וזרועותינו המתנופפות בהיסטריה - משוטים.

"נפילה למים אינה מקרה נפוץ, אך היא אפשרית", אומר המדריך שלנו, "ועכשיו נתרגל את זה. ניפגש בתוך המים עוד דקה". אנחנו מביטים באימה במים הקפואים, ותוהים אם הוא רציני. כן, הוא רציני, ואחרי דקות ספורות אנו משכשכים במי הירדן, מתרגלים ציפה על הגב וניווט אל גדות הנהר במקרה של נפילה.

ואז מתחיל השיט עצמו. שיט "מים לבנים" ("whitewater") בירדן ההררי נמשך לאורך 12 קילומטרים בכ-4 שעות. האלמנט המרכזי שהופך את חוויית הרפטינג לממכרת הוא האשדים – צירוף של תופעות זרימה של מים לבנים, זרמים שנעים בכיוונים מנוגדים ומטורפים. הסירה נעה בזרמים האלה, שיוצרים את הגלים ואת אפקט המים השוצפים-קוצפים.

ייחודיות הרפטינג בירדן ההררי בהשוואה לנהרות אחרים בעולם היא ברציפות האשדים. בקולורדו למשל, כמו ברוב הנהרות בעולם, הנהר מאד רחב אך השיט לא רציף, והשיט בו מתואר כ-drop and pool – חוצים אשד אחד גדול ויוצאים ממנו לשני קילומטרים של מים רגועים יותר, בהם מתאוששים וממשיכים אל הקטע הסוער הבא. הירדן, לעומת זאת, הוא "אשד אחד ארוך של מים לבנים" - 4 שעות של מכות אדרנלין כמעט ללא הפסקה. רוחבו הצר יחסית של הירדן וגודש הסלעיה הופכים אותו למאוד טכני, ומכך נגזרת המיומנות הגבוהה והערנות המתמדת שהמדריכים נדרשים להפגין.

"לחתור קדימה", עכשיו "אחורה", צועקים המדריכים, ואנחנו - בעיניים פעורות אל מול האשדים הסוערים שלפנינו, ובגוף הרועד מנחשולי המים הקרים הניתזים לכל עבר - חותרים. כאשר נכנסת הסירה אל הנתיב הרצוי בין האשדים ומתחילה לשעוט ולהיטלטל נשמעת הצעקה "לתפוס חזק", ואנו מניחים את המשוט ואוחזים בחבלים הפנימיים שבסירה. אז הרפטינג פשוט "קורה". ללא מאמץ, ללא שליטה, אתה נתון לחסדי הנהר הסוער, מסביב - הטבע השקט, והיופי רב. 

ההרפתקה האמיתית של השיט מתחילה ב"טורבינה" - סכר דרכו עוברים מי הירדן ושאותו יש לעקוף בהליכה רגלית. הטורבינה, מתברר, יכולה לשחרר כמויות מים על פי החלטת מפעיליה, וכאשר היא עושה זאת, משתחרר גל מים היוצר זרימה חזקה ביותר בירדן, ואשדים הידועים כ"רמה 4" בדירוג הרפטינג. גולת הכותרת של קטע זה הוא המעבר ב"הישרדות" - קטע שיט טכני סוער ומהנה.

מדי פעם, כאשר יש צורך להמתין לסירות אחרות הצולחות אזור מסוכן, או לצורך צילומים, אנו עוצרים את הסירה על גדות הנחל, ושוהים מספר דקות בין העצים והשיחים הרבים, שביניהם מתגלים מדי פעם החרקים, הציפורים וגם כמה פרות שיצאו לטיול בנהר. זהו גם הזמן להתייבש מעט ולהתחמם בשמש, רק כדי לחזור ולהיספג במים כמה דקות אחר כך.

את השיט המפעים, אחת החוויות הכיפיות ביותר שיש לגליל להציע, מסיימים בנסיעה נינוחה באוטובוס בחזרה אל נקודת המוצא. ארבע שעות הפעילות הגופנית עשו את שלהן, והרעב מוליך אותנן למסעדת איסקנדר שבמקום - מסעדת גריל ים תיכוני טורקי, השוכנת על גדות הנהר ומשקיפה אל החרמון. המסעדה מציעה מגוון מטעמים טורקיים, לחמים הנאפים בטאבון מיוחד, קדרות, נזידים, ובשרים.

"יש דבר כזה רפטינג בירדן", אני מקדים ומסביר לחברי מתוחי הגבות. "זה לא קייאקים, זה לא 'משפחתי', אין סיכוי שזה משעמם, ושרדתי את זה אתמול".


איפה: "רפטינג נהר הירדן" ליד קיבוץ גדות.
מתי: עד חודש יולי, אז נחלשת זרימת המים
מחיר: 345 שקל לאדם.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...