אני והסנדל נשנה את העולם: ג'יזל בונדשן בראיון

אחרי שהיתה לדוגמנית העל הגדולה בעולם, צברה 150 מיליון דולר והקימה משפחה עם כוכב הפוטבול טום בריידי, ג'יזל בונדשן פונה להצלת הנהרות והיערות. רק אל תגידו ליידה "בר רפאלי"

איתי יעקב | 30/4/2010 17:21

יש צמידים אדומים של קבלה ויש צמידים צהובים שמביעים הזדהות עם לאנס ארמסטרונג ומאבקו בסרטן. ככל שזה תלוי בדוגמנית העל ג'יזל בונדשן, הדבר החם הבא הם צמידי חוט בצבע טורקיז, ובהם תליוני צבי ים זעירים העשויים מתכת זולה, אותם זכו לקבל במתנה קומץ העיתונאים שהתכנסו בתחילת אפריל להשקת קו הסנדלים בעיצובה למותג הנעליים הברזילאי "איפנמה". "ג'יזל - הנערה מאיפנמה", קרא הכרוז טרם כניסתה של הג'יזל לאולם "אופרה" באינטר קונטיננטל גרנד הוטל בפריז, מתעלם במובהק מהעובדה שבין הביוגרפיה הרשמית של בונדשן ללהיט של וינישיוס דה מוראס ואנטוניו קרלוס ז'ובים, "נערה מאיפנמה", אין קשר אמיתי. רק פרט אחד משותף להן: שתיהן שברו את הלב ללא מעט גברים.

זו הופעתה הציבורית הראשונה של בונדשן מאז ילדה בדצמבר האחרון את בנה הבכור בנג'מין ריין בריידי, פרי אהבתה לכוכב הפוטבול האמריקאי טום בריידי. בשמלת מיני סגולה והדוקה, שיער עשוי בקפידה וסנדלי עור כסופות ללא עקבים, הפציעה ג'יזל במרכז האולם, לאחר שעה ארוכה שמהלכה זכו הנוכחים לפרומו מתיש: סרטוני וידאו על תהליך יצירת קמפיין הסנדלים, סרטוני וידאו על צבי ים, ומצגות על ניקוי נהר האמזונס ושימור האוקיינוסים.

אחרי הסרטים התייצבה להקה בת חמש רקדניות שחוללה לכוריאוגרפיה שנראה כי אומצה ממתנ"ס אור עקיבא אי שם בשנות השמונים, ואז היא הופיעה: מלאת חיים וגבעולית מתמיד, מטשטשת כל זכר להריון שהסתיים אך לפני ארבעה חודשים. נו, ככה זה כשאת פותחת את הבוקר בשעה של יוגה, ומתרגלת קונג פו עד שבועיים לפני הלידה.

''מטרתי היא להפנות תשומת לב לנושאים שחשובים לי'' ג'יזל בונדשן צילום: גטי אימג'ס

אבל אל תיתנו לתדמית קלת הדעת של הדוגמנית השדופה להטעות אתכם. על פי מגזין העסקים "פורבס", מחזיקה בונדשן בתואר הדוגמנית הרווחית ביותר בשנת 2009, עם הכנסות של 25 מיליון דולר (שנה קודם הכנסותיה הסתכמו ב-35 מיליון דולר), נתון שממקם אותה במקום ה-72 ברשימת 100 הסלבריטאים העשירים ביותר בעולם, עם הון כולל של 150 מיליון דולר. ג'יזל משאירה מאחור קולגות מפורסמות לא פחות, כמו מנחת "פרויקט מסלול" היידי קלום וקייט מוס הבלתי נלאית, שגרפה רק שבעה מיליון וחצי דולר בשנה האחרונה. ב"פורבס" מסבירים כי אף על פי שבונדשן סיימה את החוזה עם ויקטוריה'ס סיקרט, היא המשיכה לככב בכ-20 קמפיינים שונים, לצד שיתוף הפעולה עם "איפנמה", שמשלשל לכיסה שישה מיליון דולר בשנה.

בראיון ראשון לעיתון ישראלי מסבירה בונדשן כי שיתוף הפעולה הנוכחי הוא יותר מעסק כלכלי, הוא
פלטפורמה

להחדרת האג'נדה האקולוגית בה היא אוחזת, הנמצאת בראש סדר העדיפויות שלה.

"המטרה שלי היא להפנות את תשומת הלב לנושאים שאני מוצאת לנכון, שחשובים לי וקרובים ללבי", היא אומרת בשיחה שכולה עטופה בסיסמאות ניו אייג' מתישות. "גדלתי באזור כפרי בברזיל, וכל חיי הייתי מוקפת טבע. סבי וסבתי היו איכרים, ואני זוכרת את עצמי מבלה איתם כילדה, מלקטת ביצים בלול וחולבת את הפרות. כשאתה גדל בברזיל, אם אתה רוצה איזה פרי - תפוח או תפוז למשל - אתה פשוט קוטף ישירות מהעץ. הנהרות היו נקיים, ויכולנו לשחות בהם כילדים.

"המצב כיום שונה לחלוטין: חלק גדול מהנהרות בברזיל מזוהמים, יערות העד נכחדים, והתחממות כדור הארץ פוגעת בבריאות של חלק גדול מהתושבים. לכן חשוב לי לתת קדימות לנושאים כמו ניקוי הנהרות ושמירה על יערות העד. זה העולם שלנו. החיים שלנו. העתיד שלנו".

''אני לא קורבן אופנה. אני אוהבת שהבגדים שלי נוחים''. ג'יזל בונדשן צילום: איי. אפ.פי

תורמת מיליונים לנערות במצוקה

לזכותה של בונדשן ייאמר כי לסיסמאות שהיא מפריחה באוויר יש גם אחיזה במציאות. או במילים אחרות: היא גם פותחת את הכיס כדי למנף את נושאי המאבק שלה. מדי שנה היא תורמת מיליוני דולרים לשמירה על מקורות המים ביערות הגשם, ואף עומדת בראש "פרויקט מים נקיים" (Projeto Agua Limpa) למען ייעור מחדש ושיפור איכות המים לאורך גדות הנהרות במחוז ילדותה. בעיר מגוריה הנוכחית, בוסטון, הקימה לפני כשנתיים את "לוז פאונדיישן", פרויקט שמטרתו העצמת נערות צעירות מבתים רעועים, המסייע להן להתמודד עם נושאים של הערכה עצמית. בנוסף, עם רעידת האדמה שפקדה את האיטי בינואר האחרון, הזרימה בונדשן תרומה אישית בסך מיליון וחצי דולר. בשנה שעברה היא אף קיבלה את תואר שגרירת האו"ם לנושאי איכות הסביבה.

בכתבה מלפני כשנתיים במגזין "וניטי פייר", סיפרה מדריכת היוגה שלה, איימי לומבארדו, כי
"ג'יזל תמיד מנסה למצוא דרכים לנצל את הפרסום שלה למטרות טובות. היא יוגי מלידה. תמיד מנסה למצוא דרכים חדשות ללמוד, ויש לה תשוקה אמיתית להשתפר כאדם. יוגה מספקת לה דרך להיות מי שהיא, לא הדמות המופיעה בתקשורת. היא נלהבת מאוד מהרעיון לעזור לאנשים ולסייע להם למצוא את הדרך להגביר את המודעות העצמית, ואני חושבת שהיא תהיה מודל חיקוי לנשים צעירות. רק התחלנו לראות למה היא מסוגלת".

"אתה יודע", זורקת ג'יזל לכיווני בטון אסרטיבי כשאני מבקש לברר על הקשר בין סנדלי פלסטיק ליערות העד בברזיל, "אני יכולה לתרום כסף. הרבה כסף. אבל זה לא העניין. הרעיון הוא שאנשים יבינו את המשמעות של התהליך. תשומת הלב התקשורתית שאני מעניקה לפרויקטים האלה חשובה יותר. אנשים שקונים את הפליפ פלופ האלה בכמה עשרות דולרים, לומדים דרכם משהו שחשוב לי. אלה לא עוד סתם סנדלים, אלא כלי להעברת מסר בעולם".

עדיין מיודדת עם אמא של ליאו. ג'יזל בונדשן וליאונרדו דיקפריו צילום: גטי אימג'ס

ההריון כצלצול השכמה

ביולי הקרוב תחגוג בונדשן 30, וכל הסימנים מראים כי הצליחה להגשים כל חלום אפשרי: בעל נאה, ממון רב, דירה מטופחת בלב בוסטון - שם משחק בריידי בקבוצת ניו אינגלנד פטריוטס - כלב ושני ילדים: האחד ביולוגי, והשני, ג'ון, בנם של בריידי והדוגמנית-שחקנית ברידג'ט מוינהאן, שנולד זמן קצר לאחר שנפרדו, בדיוק כשבריידי החל לצאת עם בונדשן. הילד מתגורר חצי מהזמן עם ג'יזל ובריידי בבוסטון, ובשאר הזמן אצל אמו בקליפורניה.

"זו בהחלט הייתה הפתעה לשנינו", סיפרה ג'יזל בטון עגום בראיון. "בהתחלה את חיה את הפנטזיה הרומנטית. את חושבת לעצמך, זה לא אמיתי, זה טוב מדי, ואז, אופס, צלצול השכמה! יצאנו כבר חודשיים וחצי כשהוא גילה שהיא בהריון, וזו הייתה סיטואציה מאתגרת מאוד. זו לא הפתיחה האידאלית. את פתאום שואלת את עצמך, האם אני צריכה להישאר כאן? אולי אתה צריך לפתור את זה", הודתה. "אבל כשאנשים נפרדים יש לזה סיבה. במבט לאחור, ההתמודדות רק חיזקה את המחויבות שלי לבריידי, מפני שאחרת אני לא חושבת שהייתי יודעת מאיזה חומר הוא קורץ והוא לא היה יודע מאיזה חומר קורצתי אני. לא הייתי רואה את היושר שלו, את טוב הלב. זה גרם לי להתאהב בו עוד יותר, זה עזר לי להבין מיהו. מערכת היחסים שלנו נעשתה הרבה יותר חזקה, ואני חושבת שלא הייתי כל כך בטוחה לגביה אלמלא זה קרה".

לפני כשנתיים נישאו השניים בדיסקרטיות בטקס משפחתי צנוע בכנסייה בסנטה מוניקה. בונדשן התייצבה בשמלת תחרה בצבע שנהב של דולצ'ה וגבאנה, והחתן הפציע בטוקסידו מסורתי. "נישואים בעיניי זה כשיש לך שותף שתומך בך", היא אומרת. "מהות הנישואים לדעתי זה לאהוב מישהו, לרצות לצמוח איתו, לחלוק איתו ערכים, רגשות ואמונות. בריידי הוא שותף אמת. יש לו הלב הטהור ביותר, ומצאתי את האדם שאיתו אני רוצה לחלוק את חיי".

בנג'מין נולד בבית בלידה טבעית, בלב אמבטיה של מים חמים. בונדשן מספרת כי רצתה שהלידה תהיה חוויה טבעית ובאווירה משפחתית, כשסביבה אמה, חברת ילדות מברזיל ובריידי. "זו הייתה החוויה החזקה ביותר בחיי", סיפרה ל"ווג" האמריקאי שעל שערו היא מתנוססת החודש. שמו של היילוד הוביל למחלוקת ראשונה בין בני הזוג. בעוד ג'יזל רצתה להעניק לו את השם "ריבר" ("כדי שתמיד יהיה בתנועה"), בריידי נעמד על שרירי רגליו האחוריות והסכים על מעין אדפטציה לשם אביה של ג'יזל, ריינלדו. וכך התקבל השם בנג'מין ריין.

דמותה החידתית של ג'יזל מספקת פרנסה לעיתונאים רבים, שמנסים לעמוד על הפערים בין האמירות הספיריטואליות שלה ובין עסקיה הבינלאומיים ויחסיה עם התקשורת. למשל, הרומן עם ליאונרדו דיקפריו. השאלות על האקס וההשוואה המתבקשת בינה לבין בר רפאלי, שזוגיותה עם דיקפריו היא חידת הספינקס המקומית, מתבקשות להישאר מחוץ לתחום. "ליאו הוא אדם נפלא", סיפרה בראיון לפני כשנה. "אנחנו עדיין מדברים לפעמים, ואני מיודדת עם אמא שלו. הוא עדיין מחזיק באחד הכלבים שלי. הוא פעל רבות למען הסביבה, ואני מעריצה את הדברים שהוא עשה. היינו צעירים מאוד, והתבגרנו ביחד בהרבה מובנים. פשוט לא נועדנו להיות בקשר זוגי, אבל אני מכבדת אותו ומאחלת לו רק טוב".

מדורי הרכילות מפקפקים גם היום בטיב היחסים בין השניים, וטוענים כי הפרידה ביניהם נגרמה כתוצאה מסירובו של השחקן להינשא לה ולהקים עמה משפחה - טענות שחוזרות באורח פלא גם כשמדובר ביחסיו עם בר רפאלי. עוד נכתב, כי הוא שיזם את הופעתה של רפאלי על שער "ספורטס אילוסטרייטד" כדי לפגוע בג'יזל, שפיארה כמה וכמה שערים של המגזין. שמועות מספרות כי בשנת 2005 סירבה בונדשן לחלוק עם רפאלי מסלול בתצוגה של ויקטוריה'ס סיקרט באווירת "או אני או היא". האמת, אפשר להבין אותה.

''ההתמודדות חיזקה את המחוייבות''. ג'יזל בונשדן עם טום בריידי צילום: איי.פי

הילדים קראו לי "אוליב"

היא נולדה וגדלה בהוריזונטינה, עיירה קטנה בדרום ברזיל, למשפחה ממוצא גרמני. היא והתאומה הלא זהה שלה, פטרישיה, הן הבנות האמצעיות מתוך שש אחיות. ארבע מהן עובדות בתאגיד העסקי חוצה גבולות ששמו "ג'יזל בונדשן": פטרישיה מנהלת את עבודתה בברזיל, גבריאלה היא עורכת הדין שלה, ראקל עוסקת בהנהלת חשבונות ורפאלה עובדת באתר האינטרנט. האחות הנוספת, גרסיאלה, היא שופטת בסאו פאולו.

היא באה מרקע צנוע: בית קרקע צמוד גינה עם שני חדרי שינה ושני חדרי שירותים, אשר שימשו שמונה אנשים: שש אחיות וזוג הורים - אם שעבדה ככספרית בבנק ואב שנדד בין עבודות. "אמא שלי היא שדאגה להניח את הלחם על השולחן בבית. היא עבדה והקדישה עצמה למעננו", סיפרה. "היא הגיבורה שלי. תמיד לימדה אותנו, עזרה לנו, דיברה איתנו. אבי היה הדמות הפילוסופית, אמי הייתה הריאליסטית".

בונדשן מספרת כי כילדה הייתה היפראקטיבית, דבר שגרם לה לחוסר פחד וליכולת לתקשר עם אנשים באופן מיידי. את הזמן הפנוי בהוריזונטינה העבירה יחד עם אחיותיה בחוגי התעמלות אמנותית ובלט, ואף נרשמה לחוג דוגמנות, מהסוג שהיה פופולרי בשנות התשעים גם בישראל: חינוך ליציבה זקופה, נימוסים והתאמת האיפור לגוון הגרביים. שם לכדה בונדשן את עיניו של סקאוטר מסוכנות הדוגמניות היוקרתית "עלית", שפנה אליה בהצעה לדגמן. תחילה סירבה, אולי כי בגיל 14, ועוד במחצית הראשונה של שנות התשעים, העובדה שאת מיתמרת לגובה של 1.78 מטר (לא כולל עקבים) שימשה מקור לדאחקות בקרב חבריה לכיתה יותר מאשר נתון שמוביל למסלולי התצוגה של פריז ומילאנו. "הילדים בבית ספר קראו לי אוליב אויל וסראקורה, ציפור שרגליה ארוכות וצנומות", סיפרה. "בגיל הזה במיוחד את חושבת שאת הדבר המוזר ביותר שאי פעם דרך על האדמה".

בונדשן נרשמה לתחרות היופי "מראה השנה של סוכנות עלית", הגיעה למקום השני בברזיל והתברגה בעשירייה הפותחת בתחרות הבינלאומית באיביזה שבספרד. בעקבות הצלחתה שם עברה להתגורר בסאו פאולו והחלה בקריירה מקצועית. תוצאות המרוץ לצמרת של ג'יזל התבררו סופית בתחילת המילניום, כשעמדה בראש חונטת דוגמניות ברזילאית, מראה שנדחק באלגנטיות בשנים האחרונות לטובת הלוק הרוסי. למרות המרחק הרב, גאוגרפית ותרבותית, קיימים קווי דמיון בין ערבות סיביר לסמטאות ריו. גם ברזיל, כמו רוסיה, מכילה ערבוב אנושי שמקורו במוצא אתני שונה ולא פעם בא לידי ביטוי במראה ייחודי; גם בברזיל, כמו ברוסיה, קיימים פערים כלכליים בלתי נסבלים בין שכבות האליטה להמוני העם העניים. נתוני הפתיחה הם טבעיים, המוטיבציה היא סוציו-אקונומית.

"בהתחלה לא ידעתי מה אני עושה, לא היה לי מושג מה זה דוגמנות. לא ידעתי שמדובר בלהפוך למשהו, לגלם משהו. לא הבנתי את זה. לא הייתי מודעת לגוף שלי. כל חיי הרגשתי מוזר ביחס לעצמי", הסבירה. במהלך הקריירה המצליחה שלה עיטרה בונדשן שערי אופנה מובילים יותר מכל דוגמנית אחרת. ב-1999 היא נבחרה על ידי מגזין "ווג" כדוגמנית השנה, ושנה לאחר מכן הייתה לדוגמנית הרביעית בהיסטוריה שתמונתה התנוססה על שער המגזין "רולינג סטון".

למרות שגרפה קמפיינים בקצב שאהוד אולמרט מוזמן לחקירות במשטרה, ההצלחה לא תרמה לדימוי העצמי שלה שהתייצב רק לאחרונה. "היו כמה אנשים שאמרו 'היא לעולם לא תצליח', אבל לא כולם חייבים לחבב אותי", סיפרה. "יש אנשים שאוהבים אבטיח, יש אנשים שאוהבים אננס. זה לא אומר שאבטיח יותר טוב. תמיד הרגשתי שחובת ההוכחה עליי. הייתי מנותקת לחלוטין מהרגשות שלי, ולא ידעתי איזה מחיר זה גובה ממני. נסעתי לכל מקום, לא הייתה לי יציבות. פגעתי בעצמי, לא ישנתי, אכלתי ג'אנק פוד כל יום ועבדתי 10-12 שעות. כמה הגוף מסוגל לשאת? הרגשתי שזה מכניע אותי".

בשיא הצלחתה שימשה בונדשן כפנים למותגי ומעצבי אופנה יוקרתיים כמו כריסטיאן דיור, ורסאצ'ה, רוברטו קוואלי, ויקטוריה'ס סיקרט, דולצ'ה וגבאנה ואחרים. כשאני תוהה את מי מהם היא מעריכה מקצועית, היא מפגינה איכויות דיפלומטיות: "יהיה קשה עבורי לבחור רק בבית אופנה אחד. אני מתחברת למספר סגנונות אופנה: אני אוהבת את שמלות הערב של ורסאצ'ה או של דולצ'ה וגבאנה, את מראה הקז'ואל של מארק ג'ייקובס ואלכסנדר וואנג. וכמובן את הקולקציות של ג'ון גליאנו וריק אוונס. מכל קולקציה אני אוהבת מספר דברים. אני לא קורבן אופנה. אני אוהבת שהבגדים שלי נוחים, בעיקר שמלות קיץ אווריריות, שלא ייראו יותר מדי מוקפדות, ושאפשר לצאת איתן בערב עם פליפ פלופ".

"המראה החיצוני שלי הוא רק קליפה"

למרות הדימוי האקולוגי ושוחר השלום שלה, דווקא הבחירות האופנתיות של בונדשן חושפות את הצביעות שבתוכה היא מתנהלת - ושל תעשיית האופנה בכלל. בשנת 2002 היא חתמה על חוזה לקידום חברת Blackglama (קונצרן בתעשיית הפרווה שמשווק פרוות מחורפנים), וזכתה למקלחת צוננת, כאשר במהלך תצוגת אופנה מתוקשרת של ויקטוריה'ס סיקרט, נקטעה הופעתה על המסלול, על ידי ארבע פעילות של ארגון PETA - שפועל באגרסיביות תקשורתית נגד תעשיית הפרוות האכזרית - שטיפסו על המסלול עם שלטים בגנותה. בונדשן לא נשארה חייבת, ותקפה חזרה את ראשי הארגון. לאחר ששככה הסערה היא הודתה כי כמי שאוהבת חיות, החלטתה לייצג את Blackglama הייתה מוטעית.

ממרום גילה היא טוענת כי תמצית סוד האושר בחיים הוא שמירה על הרמוניה בין גוף לנפש. "אני מתעמלת מדי יום ואוכלת באופן מסודר. אני מאמינה שספורט חייב להיות חלק מלימודי החובה בבית הספר, כי הוא לא רק פיזי, אלא תודעתי".

תסבירי.

"זו דרך חיים, חלק מהתרבות. לא מדובר רק במראה החיצוני שלך, אלא גם בתחושה שלך כאדם. אם אנחנו מרגישים טוב - אנחנו מרגישים יפים. אבל הדבר הכי חשוב ומשמעותי לגביי, הוא שאנשים ירגישו חשובים, גם בדברים הכי פשוטים שהם עושים או לובשים לצורך העניין. אנחנו חיים כיום בעולם שהכל אפשרי בו, והסוד הוא לעשות דברים למען עצמך".

את נשמעת עם עודף מודעות עצמית, אקולוגית, סביבתית. עד כמה האמהות שינתה אותך?

"אני תמיד שואלת את עצמי לאיזה עולם אני מגדלת את בנג'מין, והאם אני יכולה לשנות את
המקום שבו הוא יגדל. התשובה היא חיובית. אני מנסה להיות יותר מודעת למה שאני עושה, למה שאני אוכלת. התפריט שלי מורכב מהרבה ירקות אורגניים, בשר, דגים. אבל מכיוון שאני אחראית לאוכל של בנג'מין, אז אני מרגישה אחריות גדולה יותר לאוכל שנכנס הביתה".

בימים אלה את גם משיקה קו קוסמטיקה טבעי לנשים בשם Sejaa, והופכת לתאגיד עסקי שלם. איפה המקום של הדוגמנות בכל זה?

"אני מדגמת כבר 15 שנה, ומעולם לא הפסקתי. הצטלמתי עכשיו גם לקמפיין נוסף של המותג הברזילאי Colcci. נכון שעכשיו, כאמא, אין לי את הזמן הדרוש לזה, אבל הלב שלי שם. המראה החיצוני שלי הוא רק קליפה, בגלל זה עדיף להתמקד בדברים החשובים: המשפחה, עסקים וגידול הילד. אני אוהבת את עצמי היום כאמא במשרה מלאה".