מלכות המדבר: ביקורת "סקס והעיר הגדולה 2"
בגדים, בדיחות, הומואים, העצמה נשית ומעט עלילה. "סקס והעיר הגדולה 2", שנפתח השבוע, הוא חגיגה של בגדים, נשים, הומואים, טראשיות וגם קצת תובנות על החיים. קארי, מירנדה, שרלוט וסמנתה – התגעגענו אליכן. ביקורת
''סקס והעיר הגדולה'', ארה''ב, 2010
וגם, כל מה שלמדנו מבנות "סקס והעיר הגדולה"
הסרט החדש בסדרה על ארבע הבנות מניו יורק הוא מטופש, שיטחי, נטול עלילה וכמעט בלי יומרות (למרות שכן יש כמה מסרים חשובים ועל כך בהמשך). הוא כן כיפי, ממכר, סוחף ומושך. או כמו שהגדיר זאת חבר טוב ביציאה מהאולם: "היה ארוך בטירוף, עמוס בלוקים מופרכים ובדיאלוגים מפרכים ואתה יוצא בתחושה שכולם נורא עשירים חוץ ממך. לא יכול לחכות כבר לשלישי!".
אז אחרי שנהנינו, צחקנו, קינאנו ואמרנו בקול רם "מה זה השטויות האלה", אנחנו מביאים את הרשמים מסרט הבנות האולטימטיבי בחלוקה לקטגוריות. קארי, לטיפולך:
ככל הנראה הכוכבת המרכזית בסרט. האופנה ב"סקס והעיר הגדולה 2" מוגזמת ויקרה להחריד.
ברשת נפוצו לפני עליית הסרט שמועת שונות לגבי העלילה. לפי גרסה אחת מעניינת במיוחד, ביג נכשל בעסקיו וקארי והוא יורדים דרמטית ברמת החיים וחווים משבר אמון בינהם.
זה יכול היה לעורר אמינות ולקרב את הקהל לדמויות אבל זה לא קרה. קארי נהנת בדירה המשותפת עם ביג מחדר ארונות גדול, מעוצב, גדוש בפריטי יוקרה ומקומם. כמובן שהיא מחזיקה גם בחדר ארונות עמוס נוסף, בדירה הקודמת שלה.
האאוטפיטים בסרט הם תמיד רבי השקעה, רבי פרטים, גרנדיוזיים ויצירתיים. רמות הקישוט והגנדור מזכירים כמעט את אלה של נשות האצולה הצרפתית טרם עידן הגיליוטינה. העקבים המוגזמים מופיעים כל הזמן, אפילו כשקארי מעבירה ערב שקט בבית, עם ביג.
רוב הזמן יש תחושה שפטרישיה פילד משתמשת ב-4 הדמויות כבבובות חלון ראווה ופשוט מחליפה
זה באמת הסרט של של פילד לא פחות מאשר של שרה ג'סיקה פרקר. פילד היא גורם נכבד ששולח את הקהל לקנות כרטיסים בקופות והיא עושה כאן עבודה חשובה לא פחות מזה של התסריטאי ואף משתווה לו.
הבגדים לפעמים משתלטים על העלילה ומשחקים בה תפקיד גדול במיוחד. חליפת הטוקסידו שקארי לובשת לחתונה של סטנפורד וטוני למשל, מושכת תשומת לב כמו האירוע כולו.
בגדול, הסרט מספק את הסחורה. פילד ממשיכה להפגין תעוזה, לשלב חצאית קרינולינה סגולה ונפוחה עם טי שירט יומיומית עם הדפס, ובכלל ליצור ערבובים שמעיפים את הראש. הצבעוניות כתמיד מתפרצת וממריצה והבגדים עוברים בכל סצנה רף חדש של סקסיות ומנסחים את הסקס אפיל הנשי בכל פעם מחדש. האמירה של הסטיילינג מכוונת לנשיות חזקה, מתבלטת, מינית ומלאת אנרגיה. פטרישיה פילד עשתה את זה שוב.
כמעט ואין. כלומר, יש, אבל די אפשר לסכם אותה במשפט וחצי: חבורת הבנות נוסעת לאבו דאבי ועושה שיגועים.
לפני אחרי ותוך כדי יש עוד כמה התרחשויות: סטנפורד וטוני מתחתנים בחתונה הומוסקסואלית נוצצת, ביג וקארי עובדים על היחסים, שרלוט מתמודדת עם האמהות, סמנתה עם ההתבגרות ומירנדה עם קשיים בעבודה.
אבל עלילה ממש, כזו סיפורית עם התחלה-אמצע-סוף, אין. במקום, נראה כאילו שמו דגש הפעם יותר עם הסיפורים הקטנים, בלי איזה שיא דרמטי סוחט דמעות. וזה בסדר לגמרי, כי גם החיים של כולנו הם הרי לא עלילה הוליוודית מטורפת.
יותר מהסרט הקודם, אולי יותר מכל הסדרה הכולה, "סקס והעיר הגדולה 2" הוא פשוט קומדיה. מדובר בסרט מצחיק בטירוף, עם כמה רגעים קומיים בלתי נשכחים.
המלכה הבלתי מעורערת בתחום היא כמובן סמנתה, שמקבלת את כל הבדיחות הטובות. הידידה שלידי לא הפסיקה לצחוק מבדיחת הסוזן סאמרס החוזרת שלה (היא מעריצה אותה ואת מלחמתה בגיל), אני בכיתי מבדיחת ה"פאולה עבדול" שלה (לאחד המשרתים של הבנות באבו דאבי קוראים עבדול. והוא גיי, כמעט כמו פאולה) וחבר אחר צחק נורא מהעימות של סמנתה עם הגברים הערבים (נופלים לה קונדומים מהתיק באמצע שוק שוקק).
בכל מקרה, סמנתה היא הכוכבת בתחום ונותנת לסרט נפח קומי אדיר.
יש, אבל לא בקיצוניות. שוב, סמנתה היא הכוכבת בתחום והאחראית המרכזית על ייבוא ישבנים גבריים דוהרים לפריימים. נראה כאילו בסרט הזה נרגעו קצת, אבל עדיין – ליטרת הבשר החשוף מסופקת.
אח, אחותי, איפה את? הכוכבת החמישית של הסדרה, העיר ניו יורק, מעט נזנחה בסרט הנ"ל. הבנות כאמור מבלות את רוב זמנן באבו דאבי, שזה אולי מעניין יותר וחדשני, אבל לוקח לנו את הקניות בשדרה החמישית והטיולים בסנטרל פארק. מי שמגיע רק בשביל המנה של מנהטן, ייצא מאוכזב.
חברה, את חסרה.
כרגיל, המון. אולי אפילו יותר מדי. בשלב מסויים במהלך הסרט ייחלתי למין קליקר קטן אותו אאחוז ביד ואתן בקליק בכל פעם שמוצר אחר מקודם באופן חסר בושה.
משעונים דרך מכוניות ועד מחשבים, מצעד שלם של מוצרים רוקד את דרכו לאורך ולרוחב המסך. בסדרה צרכנית שכזו נשאלת השאלה מה זה תוכן שיווקי משולם ומה באמת חלק מהעלילה.
האם שלטונות אבו דאבי שמו כסף על השירות התיירותי העצום שהסרט עושה עבורם? האם סוזן סאמרס שילמה על כך שכל הסרט מתייחסים אליה ואל ספריה כאל גורו של נשים מתבגרות? שלא לדבר על מותגי האופנה, כמו למשל העובדה שקארי מהדסת לה עם חולצה עליה כתוב "Adore Dior" בענק.
ועדיין, מאחר וחדוות הצרכנות היא חלק בלתי נפרד מהקסם של "סקס והעיר" התוכן השיווקי מתקבל בסלחנות. לא כמו ב"חטופים", נגיד.
אולי יותר מתמיד, "סקס והעיר הגדולה 2" פונה חזק לקהילה הגאה. הסרט נפתח בחתונה גייזית למהדרין, ממשיך עם ערבי מחמד אוחצ'י ונגמר במחווה לסבית. בדרך יש גם הופעת אורח של לייזה מינלי ששרה "סינגל ליידיז" במה שככל הנראה יחשב לרגע הכי הומוסקסואלי בתולדות הקולנוע. היכונו למצעד הגאווה.
כדרכו שואף דארן סטאר, מפיק ויוצר הסדרה כולה, להביא אמירות כלליות על מצב האישה הנוכחי, מלבד שבירת שיאים ביצירתיות של הסטיילינג. הפעם יש שני נושאים בולטים שמטופלים בעלילה מזויות שונות: השתיקה הנשית ובגידות.
שתיקות - הגיבורות מרחיקות עד אבו דאבי ורואות נשים שהפיות שלהן, כמו מרבית שטח הפנים חסומים ברעלות. זה קורה אחרי שסמנתה מושתקת כל הזמן על ידי השותף הבכיר והמדושן, בחברה בה היא עובדת. זה פשוט מקרב יד לפה שלה, בלי להביט בה אפילו, כשהיא מתחילה לדבר.
לביקורת המקטרגת, בניו יורקר, על הספר החדש שקארי מוציאה, מצורפת קריקטורה שבה מצוירת קארי עם פלסטר חוסם על הפה. המסר הוא שכשמדובר בנישואין, נושא הספר החדשה של קארי, עדיף שהיא תשתוק.
את סמנתה מנסים כל הזמן להשתיק באבו דאבי ולרסן את המיניות וההתנהגות החופשית והבטוחה שלה.
באופן סותר זו דווקא ההזדמנות הראשונה לראות את קארי מדברת יותר מדי. בפרקי הסדרה ובסרט הראשון, היא עוררה הזדהות. הפעם פחות. אנחנו פוגשים אותה אחרי שהיא הצליחה להגיע להדדיות הנכספת עם ביג ולקבל את המסירות שלו.
יחד עם זאת היא לא מפסיקה לקטר. היא משחררת את הטענות הנשיות הכי בנאליות (הטלוויזיה יותר מעניינת אותך ממני!) ומפליגה בחפירות תובעניות לביג העייף (למה אנחנו לא יוצאים? אני לא מוכנה להירדם איתך מול הטלוויזיה).
המסר הסופי הוא כתמיד לא שחור-לבן אלא מורכב: מקום בו סותמים לנשים פיות הוא רע, אבל אם את מברברת יותר מדי על מערכות יחסים במקום להתבגר ולראות את הצד השני ולא רק את עצמך, עדיף שתשתקי קצת.
הטענה השכיחה מצד מעריצות הסרט היא שהקסם נחלש כי הכוכבות כבר ניראות מקומטות ומתאמצות מדי. יש בזה משהו.
הדמויות כבר עברו את גיל 45 , סמנתה אף עברה את ה-50 ומתלוננת בלי הרף על תופעות הלוואי של גיל המעבר.
אבל הן עדיין מפורכסות כבנות 20 שיוצאות למועדוני הכרך הגדול לחפש ישבנים חטובים. למרבה הצער, זה משקף את החברה המערבית שהדמויות חיות בה. זו שבה בת 50 ובת 20 יכולות לקנות את אותה שמלת מיני צמודה, אם הן מתאמנות באותו מכון פילאטיס. כמו שאכן קורה בסרט.
בסרט ההמשך, "סקס והעיר 3" (חייב להגיע. אין סיבה להפסיק. החברות של הקהל הנאמן עם הדמויות היא כבר עמוקה ואינטימית מדי ואין סיבה לנתק את הקשר. הצופים ימשיכו להתלונו שהסרטים שטחיים ולקנות להם כרטיסים), זה יהיה מרענן לראות את המפיקים נותנים לדמויות להתבגר בנחת. בלי לדחוס את הציצים שלהן למחשופים חצופים ולאמץ את הרגליים המנוסות מדי, על עקבים חדים.
זה יהיה נהדר לראות את ארבעתן נינוחות במכנסיים כותנה בהירים בגזרה ישרה, מוקסינים, חולצת כפתורים דקה ממשי, חגורת זהב עדינה וקרדיגן מלטף. ובעיקר זה יהיה מעניין ללכת עוד שלב עם הדמויות ולבחון את החיים וההחלטות שלהן בפרספקטיבה של סיכום.
החלומות של שרלוט בוגדים בה. היא עשתה מאמצי על כדי להפוך לאמא וזה קשה יותר ומהנה פחות ממה שהיא חשבה.
קארי מפחדת מבגידה של ביג, מאחר ואין להם ילדים וכל הניצוצות בחייהם אמורים להגיע אחד מהשני, שרלוט חוששת שהאומנת שלה תגרום לפירוק נישואיה, סטנפורד וטוני מודיעים כבר בחתונה שלהם שלטוני מותר לבגוד בכל אחת מ-45 המדינות שבהן נישואים חד מיניים הם לא חוקיים, מעריצה של קארי מרגישה שההחלטה של קארי לא להביא ילדים לעולם היא בגידה בתדמית שיש לה על הסופרת הנערצת ויש דיון בשאלה אם נשיקה עם חבר לשעבר זו בגידה או לא.
מי שמנצחת היא כמובן החברות הנשית. זו שאף מטפלת עם שדיים מגרים לא יכולה לה, זו שהשגרה היומיומית בבית לא תהרוס. החברות הן בעצם המאהבות המושלמות. הן תמיד יהיו שם בשבילך, אוהבות וזמינות לפינוקים משותפים.
העבודה הקשה, כך הסרט חוזר ומזכיר, היא הזוגיות הרומנטית. הדמויות עדיין לא בוגרות מספיק כדי לנהל אותה וכל מי שסובל מילדותיות דומה הוא חייל קטן שיעזור לסרט הזה להצליח בכל רחבי תבל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם