בריא כמו סיני: שיחות מהרפואה הסינית
האגדה מספרת שלרופאים הסינים הקדמונים היו הרבה מטופלים ומעט חולים, משום שהתמקדו ברפואה מונעת של הלכות חיים. ד"ר ראובן ברק משוחח על אוכל, מחשבות, סקס וגנטיקה. פרק 16
היום נשוחח על מושג שפירושו "לא חיצוני ולא פנימי" (Bù Nèi Wài Yīn 不内外因). הכוונה היא למחוללי מחלה שאינם משתייכים לאף אחת משתי הקבוצות הקודמות, אך מיוחסת להם השפעה מכרעת על בריאותנו, והם: הגנטיקה שלנו מחד, והאופן שבו אנחנו מנהלים את חיינו מאידך.
ואלו הם הגורמים:
המבנה הגופני. מדובר ברמת הבריאות והחוסן הכללי של אדם ברגע נתון. אלה נגזרים מהמבנה התורשתי המולד, הנקבע ממצב תמצית החיים של ההורים בעת ההפריה (הג'ינג והצ'י של השמיים הקדומים), מבריאותה הגופנית והנפשית של האם במהלך ההיריון וממהלך הלידה עצמה. כך, יכול להיוולד ילד חזק וחסון או חלוש וחולני בהתאם לגיל ההורים, למצבם הבריאותי ולהרגלי חייהם לפני, במהלך ולאחר ההיריון. גורם נוסף בעל השפעה בהקשר הזה הוא האינטראקציה של האדם עם הסביבה – פיזית, רגשית ואינטלקטואלית.
תזונה. תזונה מזיקה כאשר מדובר באופן כללי באכילת יתר; באכילת מזונות לא מתאימים הפוגעים בתפקוד הטחול (מערכת העיכול); ובמזון לא מתאים שבאופן כללי הוא שמן מדי או קר מדי. למושג "מזון קר" פרשנות אנרגטית רחבה, הנגזרת הן מהטמפרטורה שלו והן משלל איכויות נוספות. מזון קר הוא מזון לא מבושל, כגון ירקות חיים, הנחשבים קרים - וסוגי מזון שהאנרגיה שלהם קרה, כגון מוצרי חלב ופחמימות מעובדות (סוכר, קמח).
כל אלה פוגעים בצ'י וביאנג של הטחול, פוגמים ביכולת ההתמרה שלו וגורמים להצטברות לחות בגוף, אשר ביטויי נוכחותה לאורך זמן יהיו צבירת שומן (לחות); ליחה בריאות או בעור; לחות במעיים שתתבטא בשלשולים, ביציאות רכות, בריבוי גזים, בתסמונת המעי הרגיז או במחלת מעי דלקתית.
אוכל שמן, חריף וריבוי אלכוהול גורמים ללחות חמה, שביטוייה מגוונים. בין הנפוצים שבהם ניתן למנות מחלות כבד, צרבות, אולקוס, מחלות לב, מחלות חניכיים
נושא התזונה הוא בעל משמעות יתרה אצל ילדים, שמטיבם הינם בעלי טחול חלש ורגישים למזונות מקררים ומגבירי לחות. נטייתם היא ל"צבירת מזון", המתבטאת בתופעת הגזים המוכרת בתינוקות, בקשיי עיכול ובליחה מרובה בדרכי הנשימה. מכאן נובעת נטייה לזיהומים במערכת הנשימה, לנוזלים באוזניים ועוד.
הרפואה הסינית מייחסת חשיבות גם לאכילה מאוזנת, הכוללת את כל מרכיבי המזון ואת כל חמשת הטעמים, על מנת שתהיה הזנה נכונה לכל האיברים ולחמשת האלמנטים.
פעילות גופנית. בספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב נאמר: התבוננות ממושכת פוגעת בדם (של הכבד); שכיבה ממושכת פוגעת בצ'י (הנשלט ע"י הריאות); ישיבה ממושכת פוגעת בבשר (השרירים, הנשלטים ע"י הטחול); עמידה ממושכת פוגעת בעצמות (בהן שולטות הכליות); הליכה ממושכת פוגעת בגידים וברצועות (שהכבד מזין). עודף פעילות מנטלית פוגע בטחול ומכאן בשרירים, במערכת העיכול, בעוצמת השרירים ובייצור הדם. לכן עלולה הפרזה בפעילות מנטלית לפגוע בפעילות הלב, שביטוייה יהיו פעימות לב מורגשות, הפרעות שינה, חוסר ריכוז וירידה בזיכרון ובתפקודי השן (הנפש). מצד שני, חוסר פעילות מנטלית יגרום לצ'י עצל, מסורבל ואטי, ואז כמעט כל מערכת בגוף סופה שתיכשל.
פעילות מינית ולידות. בכל לידה מאבדת האישה ג'ינג (תמצית), צ'י ודם. הדבר נכון גם לגבי הפלות ועל כן, ככל שאישה יולדת יותר או מפילה יותר, כך היא נחלשת. בכל פעם שגבר שופך זרע הוא מאבד ג'ינג, ועל כן נקבעו כללים ברורים מאוד למספר הפעמים בהן מומלץ לגבר לשפוך את זרעו, על פי גילו ומצבו הבריאותי:
מגיל 15 ועד 30 יכול מי שבריאותו שלמה לשפוך את זרעו פעמיים ביום, ואם בריאותו בינונית הוא יכול פעם אחת ביום. בגיל 30 יכול בעל בריאות מלאה לשפוך את זרעו פעם ביום, ואם בריאותו בינונית הוא לעשות זאת פעם ביומיים. בגיל 40 מומלץ לבעל בריאות מלאה לשפוך את זרעו פעם אחת מדי שלושה ימים, ולבעל בריאות בינונית - פעם בארבעה ימים. בגיל 50 פעם ב-5 ימים או ב-10 ימים; בגיל 60 פעם ב-10 ימים או 20 יום; בגיל 70 פעם בכל 30 יום או בכלל לא. גישה דומה יש גם ברפואה ההודית המסורתית (האיורוודה).
גם אצלנו, היהודים, התייחס הרמב"ם לעניין בפירוט בספרו "משנה תורה", וכתב: עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה--לְכָל אִישׁ וְאִישׁ כְּפִי כּוֹחוֹ, וּכְפִי מְלַאכְתּוֹ. כֵּיצַד: בְּנֵי אָדָם הַבְּרִיאִים הָרַכִּים וְהָעֲנֻגִּים, שְׁאֵין לָהֶם מְלָאכָה שֶׁמַּכְשֶׁלֶת כּוֹחָן, אֵלָא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְיוֹשְׁבִין בְּבָתֵּיהֶן--עוֹנָתָן בְּכָל לַיְלָה.
הַפּוֹעֲלִין--כְּגוֹן הַחַיָּטִין, וְהַאוֹרְגִין, וְהַבּוֹנִים, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אִם הָיְתָה מְלַאכְתָּן בָּעִיר, עוֹנָתָן פַּעֲמַיִם בְּכָל שַׁבָּת; וְאִם מְלַאכְתָּן בְּעִיר אַחֶרֶת, עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים, פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת; הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם; הַמַּלָּחִין, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים--עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה מֵתֵשׁ כּוֹחָן; וְדֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לְשַׁמַּשׁ מִטָּתָן מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת. [הִלְכּוֹת אִישׁוּת, פֵּרֶק יד]
גם ר' יוסף קארו התייחס לנזק הבריאותי שבשפיכת זרע מיותרת: "שכבת זרע היא כוח הגוף ומאור עיניים. וכשתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה זיקנה קופצת עליו, וכוחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושיער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושיער זקנו ושחיו ושיער רגליו רבה, ושיניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש. לפיכך צריך האדם ליזהר". [קיצור שולחן ערוך סימן קנא סעיף י"ז]
לפי הסינים, הנזק מיחסי מין מופרזים הוא בהחלשת הכליות, ועימן כמעט כל מערכת בגוף. התוצאה היא הזדקנות מהירה יותר וירידה בחוסן הגופני הכללי. אך גם אי-קיום יחסי מין עלול להזיק, על ידי מניעת תנועה של צ'י והיווצרות "הצטברויות", בעיקר בכבד ובלב לאורך מרידיאן ולאורך המרידיאן שלהם. תוצאה נוספת היא הצטברות אש פנימית, שסופה שתיפגע בלב, בכבד, במוח, ביין הכליות ובריאות. בקיצור: קצת סקס כולנו צריכים.
טראומה. טראומה פיזית גורמת לסטגנציה של צ'י ודם ועלולה לגרום כאבים, גושים וגידולים. טראומה יכולה לגרום גם אי תפקוד של איבר סמוך למקום הפגיעה, או אי תפקוד של איבר שעל גבי המרידיאן שלו התרחשה הפגיעה, גם אם הוא מרוחק.
מגפות ומחלות מדבקות. בטח תשמחו לדעת שכבר בתקופת שושלת סונג (960–1279) התקיימה בסין טכניקת חיסון (שיובאה מהודו) כנגד אבעבועות. הכינוי שניתן לשיטה בסין פירושו, בערך, "שתילת זרעי מחלה". הוא כלל שימוש בגלדים מנגעים של אבעבועות, שחלקים קטנים מהם הוחדרו באמצעות מחטים לגופם של אנשים בריאים, כדי לחסנם. ללמדכם שהסינים היו מודעים, למרות הדיבור על מחוללי מחלה שמקורם באקלים, לכך שיש מכניזם של מחלה שנגרם על ידי "משהו", גם אם לא קראו לו בשם חיידק או וירוס.
לאתר הבית של ד"ר ראובן ברק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם