הבלקן שעצר בזמן: מה שלא ידעתם על מונטנגרו
אם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, הרי שהאזור המבותר והפראי של מונטנגרו מתאים ליצירת סכסוכים. גילי חסקין על המנזרים, האגמים ומערות הקרח של הפינה הבלקנית הפחות מוכרת
כמה סקרנים הקיפו אותנו וייעצו לנו מה להזמין לאכול. המבחר בדרך כלל אינו גדול. הטבחית, שהיא גם המלצרית וגם המנקה, הבטיחה המתנה של עשר דקות בלבד. כעבור חצי שעה, כשהטבחית משמיעה קולות של אוכל בראשית ההכנה, הסכנתי לזמן הבלקני, והחלתי לשוחח עם הנאספים אודות יופייה של ארצם. אחד הנוכחים, טייס לעת מצוא, הכריז בקול: "רק קניון סוציקה" (Sucisca). נסענו. דרך עפר התפתלה מערבה ירדה בשטח מיוער וטיפסה לכפר קטן של רועים. המשכנו עוד מעט ולפתע, בלי אזהרה, האדמה כאילו נפערה ולנגד עיני נחרץ אחד הקניונים העמוקים שראיתי מימי. ירדנו בדרך מתפתלת, תלויים בין שמיים לארץ, אל קרקעית הקניון, נסענו למרגלות קירות הסלע שלו, שהעיקו עלינו מעל , כדי לטפס חזרה, מצדו השני.
יום קודם נסענו לאורכו של קניון טרה (Tara) המרשים המגיע ל-1,333 מטר. הערפל הכבד והגשם שירד לפרקים היקשו עלינו להעריך את מלוא עומקו של הערוץ, אבל היה משהו בחוסר הבהירות, במסתורין, שהעצים את החוויה. הפסגות הגירניות היו מכוסות בעננים, ומפעם לפעם בצבץ דרכם שלג טרי. פסגות נמוכות יחסית, נראו כשהן משייטות מבעד לערפילים, כמו בציורים סיניים.
הקניון התפרסם הודות גשר ג'ורג'וויצ'ה (Đurđevića) המתוח מעליו, בגובה של כ-170 מ'. כדאי ללכת לאורכו של הגשר שהוזכר לעייל ולצפות במלוא הדרו של הקניון. זוהי נקודת מוצא לשייט ("רפטינג") מלהיב ומענג באשדות הנהר. הגשר המתוח מעל למכשול האדיר הזה היה אחד ההישגים ההנדסיים מהגדולים בבלקן, אך במלחמת העולם השנייה פוצץ כדי למנוע את התקדמות הגרמנים. אי אפשר להימלט מההיסטוריה. תולדותיו של הבלקן רוויות אלימות והפצע מדמם עדיין.
מונטנגרו הינה פינה קטנה בבלקן, הידועה בעיקר בנופיה ההרריים ואכן, השם "מונטנגרו" פירושו באיטלקית "ההר השחור". האזור ההררי והמבותר הזה משך לכאן עמים שונים ומתבדלים רבים, שונאים זה את זה על רקע שוני בשפה, בתרבות ובדת. אנשים דומים כל כך ומסוכסכים כל כך. אם האדם הוא תבנית נוף הולדתו, הרי שיש משהו באזור המבותר והפראי הזה שביכולתו ליצור מפה מורכבת, תשבץ סבוך, בו האוהב והשונא, העמית והטורף, קרובים כל כך.
מונטנגרו מורכבת משתי מדינות: מדינת החוף המפנקת, הנוצצת, שמרובה בה ההשפעה הוונציאנית והיא המשכה של הריביירה של קרואטיה. קרובה אליה גיאוגרפית אך רחוקה ממנה מנטאלית, נמצאת מדינת ההר, ששיני הזמן נגסו בה אך מעט. להבדיל מאזור החוף שבשלושת העשורים האחרונים הושקעו בו לא מעט משאבים. האזור ההררי נותר בלקן במיטבו, עם הרים מרשימים, עמקים קרסטיים ירוקים וכפרים שבתיהם האדמדמים מפוזרים על המדרונות. זוהי שמורה אנושית. אנשי הכפרים ההרריים, גם אלו שבאים במגע עם מעט התיירים שמבקרים באזור זה, שומרים על סגנון החיים אותו ניהלו
פודגוריצה (Podgorica) הבירה המודרנית נהרסה כמעט כליל במלחמת העולם השנייה ונבנתה מחדש בסגנון סטאליניסטי קר ומנוכר. טיטו, מנהיגה של יוגוסלביה ואבי האומה הנערץ, העתיק לכאן את הבירה מצטינייה ובצניעותו כינה אותה "טיטוגראד", היינו, מבצרו של טיטו. כל זאת, כנראה, כדי לנתק את תושביה ממורשתם התרבותית הבדלנית ולהתיך אותם להוויה היוגוסלבית, שכנראה לא נוצרה.
מנזר אוסטרוג (Ostrog) נמצא במרחק 30 ק"מ מכאן. מבנה בוהק בלבנו שנבנה בתוך הסלע ממש. תלוי גבוה על הצוקים, כמו קן נשרים, עד שקשה להאמין שיד אדם בנתה אותו. למקום נוהרים מאות מקומיים מדי יום, חלקם הולכים על בירכיהם ועומדים בתור כדי לנשק את האיקונין הקדוש. מפודגוריצה ממשיכים צפונה – מזרחה. לגדת המצוק נבנה מנזר מוראצ'ה במאה ה-13 ובו תמשיחי קיר יפהפיים. סמוך לאגם, מפל מים.
המטיילים ברכבי שטח יוצאים בדרך כלל מפודגוריצה, לאורך קניון מוראצ'ה (Moraća), שאפשר לעצור לצפות בו או לחצות אותו על גבי גשרי חבלים תלויים. היעד הוא הרי הקומובי המתרוממים לגובה של כ-1500 מ' מעל פני הים ומתנשאים בתלילות מעל סביבתם כשמדרונותיהם מיוערים בחורש צפוף.
בכפרים מייצרים את היין המקומי המכונה "וורנק"; גבינה שהתושבים מכינים בבית וכן סוג של ברנדי, המוכנה "רקייה", וטעמו כשל נוזל לחיטוי. גבוה משם, הרכס מנוקד בעשרות בקתות רועים - בתי אבן במדרונות ובתי עץ במספר הולך וגדל, ככל שמתקרבים לפסגה. כשהקיץ מגיע ואיתו מזג אוויר חם יותר, אורזים בני הבית את חפציהם, מעמיסים את בקרם על משאית ונוסעים במעלה ההר, שם מחכה להם בית נוסף.
התיירים העולים לרכס בכדי ליהנות מנופיו המרהיבים יכולים להתענג עד לפריחה השופעת בעוז עד שלהי חודש יוני. כיום, באופן טבעי, פחות ופחות עוסקים במרעה ומרבית העולים להר הם נופשים. עם העלייה במעלה רכס הקומובי מדלדלת הצמחייה הים תיכונית השופעת, המאפיינת את החלקים הנמוכים יותר של הרכס ומתחלפת בעצים רכי עלים, שבחודשי הסתיו מחליפים את צבעיהם לצהוב וכתום. גבוה משם גדלים האשוחים, המיטיבים לשרוד את השלג הכבד שיורד בפסגות הרכס בחורף.
העיירה המנומנמת קולשין (Kolas'in), שנבנתה לפני כמאה שנה כעיירת סקי, נמצאת על הרכס ומשמשת נקודת מוצא טובה לטיולים רגליים או רכובים. שמורת הטבע ביוגרד (Biograd), הסמוכה לקולשין, היא אחת משתי השמורות החשובות במדינה וכנראה גם שמורת הטבע הוותיקה ביותר באירופה (הוכרזה ב-1878). ספרי ההדרכה מכריזים בגאווה שזהו המקום השני בעולם שהוכרז כשטח מוגן, אחרי ילוסטון פארק שבארצות הברית, פרט שנראה לי שולי יחסית, אך גורם למקומיים להרבה גאווה.
המקום, שזוכה לגשם רב ולשלג מועט, מאופיין ביער של עצים רחבי עלים, בעיקר עצי אֶדֶר ואשור העומדים בשלכת מרהיבה עם בוא הסתיו. בין העצים פורח מרבד צפוף של פרחי שום הבר הלבנים ועל קו המים של האגם היפה גדל הארקטום הצפוני, צמח רחב עלים שהובא לאזור כצמח נוי והתפשט בטבע. על רבים מהגזעים גדלות בפטריות גדולות, היונקות מהם את מזונם. בסופו של המאבק, או שהעץ קמל או מצליח להתגבר על הפטרייה באמצעות גידול העצה מסביב לפטרייה וחניקתה. העצים המנצחים נותרים עם בליטות מרשימות בגזע המסמנות את המקום בו ניצחו את הפטרייה. סביב האגם נמתח שביל הליכה מסודר, חלקו בנוי מגשרוני עץ.
הפארק הלאומי דורמיטור (Durmitor) ממוקם בצפונה של המדינה, ליד העיירה ז'בליאק (Zablijak), בחלקו הדרומי של האלפים הדינאריים. הפארק משתרע בין גבהים של 450 ל-2,525 מטר מעל פני הים. האזור ההררי שלו כולל עשרות פסגות גבוהות ומגיע לשיאו בהר בובוטוב קוק (Bobotov Kuk) הנישא לגובה של 2,525 מטר. זהו אזור מדהים ביופיו של רכסי הרים, עמקים קרחוניים, יערות אורן, מפלים, פלגים תת קרקעיים ונהרות שוצפים.
נקודת המוצא לטיולים היא הכפר ההררי ז'בליאק (Žabljak). זהו אינו מקום שוקק חיים ומפנק אולם על העיקר - הנוף - אין תלונות. ברמה שמעל הכפר זרועים 18 אגמים קרחוניים קטנים שזכו לכינוי "עיני ההר". הידוע שבאגמים הוא האגם השחור (Crno jezero) השוכן ברום של 1,442 מטר. האגם, המוקף בעצי אשוח, הוא נקודת המוצא למרבית מסלולי ההליכה הרגליים. אפשר להקיף אותו ברגל או לצאת לטיולי רגל במסלולים באורך שונה.
הטיול הממצה ביותר הוא ללג'ינה פצ'ינה (Legin Pechina), מערת קרח הנמצאת במרחק שלוש שעות הליכה מהאגם. השביל מטפס, לעתים בתלילות, דרך היער, ומזכה את ההולך בתצפיות משכרות חושים על האגם, ההולך וקטן ככול שמטפסים בגובה. הכניסה למערה אינה מבטיחה, אך המראה נפלא: אולם גדול, שכולו נטיפים וזקיפים עשויי קרח. אזור ההר של מונטנגרו מציע עוד הרבה טיולים, ברכב שטח וברגל, עם הרבה נוף, טבע פראי וכמעט לא נגוע, ומפגשים אנושיים נעימים.
ד"ר גילי חסקין הוא מדריך טיולים במונטנגרו וברחבי העולם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם