ראשי » סגנון » אוכל

בוב, מר לי: את הצנוברים הסיניים כבר טעמתם?

אם פתאום לכל דבר שאתם מכניסים לפה יש טעם מר של מתכת, אתם יכולים להירגע, אתם לא חולים במחלה קשה. רוב הסיכויים שאכלתם צנובר מתוצרת סין. יובל הימן עם הפרטים

לפני כמה חודשים קרתה לי תופעה מוזרה. ברגע שהכנסתי משהו לפה, לא משנה אם משקה או דבר מאכל, הוא גרם לי לטעם מר ומתכתי בפה. לא משנה אם אכלתי אחר כך משהו מלוח או מתוק או אם שתיתי מים; מרגע שהתופעה התחילה, היה זה עניין של כמה ימים עד שבוע וחצי עד שהטעם הגרוע נעלם ויכולתי לשוב וליהנות מאוכל ושתייה כרגיל. בהתחלה לא ידעתי מה לחשוב. חככתי בדעתי אם ללכת לרופא המשפחה, אך עד שהבשילה המוטיבציה להרים טלפון למרפאה תחושת המרירות נעלמה.

כשזה קרה בפעם השנייה כבר התחלתי לדאוג. סיפרתי על כך לבני המשפחה, וחמותי וחמי קפצו וסיפרו שהם עוברים את אותם ייסורים בדיוק. חיפוש זריז במנוע החיפוש גילה את מקור הבעיה: צנוברים. ובאמת, יומיים לפני הופעת הטעם המר בפה חמותי רכשה פניונס וערבבה בסלט שאכלנו שלושתנו. המשך הנבירה בחומרים באינטרנט גילה שהתופעה אינה מקומית אלא חובקת עולם, ומקורה בזן מסוים של צנוברים שמוצאם בסין. מיד נפרט, אבל לפני כן אספר שטוב שלא מיהרתי לרופא. אנשים שכן הגיעו לרופא נשלחו לבדיקות דם ובמקרים אחרים לסריקות כבד, מחשש שהם חולים בצהבת.

הרפואה יודעת על התופעה כמעט עשור. המקרה הראשון התגלה בבלגיה בשנת 2001. מרכז הרעלים המקומי התחיל בבדיקה, שבסופה גילה כי אין הבדל כימי בין צנוברים שגורמים לטעם המר ובין צנוברים טובים. אבל זה קרה כאמור לפני כמעט עשר שנים, ומאז המדענים חוקרים את הסיפור לעומק. בתחילת השנה מינהל המזון בשבדיה נדרש לסיפור, אך כמו הבלגים לא מצא הסבר מדעי לתופעה.

נקודת המפנה התרחשה ממש לאחרונה, כשמינהל המזון של נורבגיה גילה כי הרכב חומצות השומן של שני זני צנוברים, מעץ האורן הסיני הלבן והאורן הסיני האדום, שונה משל קרוביהם באירופה,

ארצות הברית ואגן הים התיכון. עדיין לא ברור אם ההבדל בחומצות השומן הוא הגורם, אבל בינינו, מה זה משנה. בעקבות הגילויים של הנורבגים האיחוד האירופי אסר על ייבוא הצנוברים המועדים לפורענות עד להודעה חדשה.

בישראל, ככל הידוע, אין איסור על הכנסתם של הצנוברים הבעייתיים, והשאלה היא איך נמנעים מהם. ובכן, הפתרון פשוט ביותר. הפניונס המזיקים קטנים באופן ניכר מהצנובר הישראלי, האירופי, האמריקאי או הקוריאני. צנובר טוב למאכל הוא ארוך, דק בקצה ועבה יותר בתחתית; הצנובר הסיני מעוגל יותר, אם כי יש כאלה בעלי צורה משולשת.

דרך נוספת לוודא היא המחיר: הצנובר הסיני זול בצורה משמעותית יותר מצנובר איכותי. וכדי להיות זהירים עד הסוף, תמיד אפשר לשאול את המוכר או לבדוק על השקית מה מקור הצנובר. חדשות טובות נוספות הן שלפחות לפי שעה, לא נמצאו חומרים רעילים חיצוניים בצנוברים. אבל עד שכל הבדיקות יושלמו, מומלץ בחום להימנע מהם.

אם בכל זאת, למרות כל האזהרות, אכלתם חופן צנוברים בעייתיים, ייתכן שיש מרפא חוץ מהזמן. לתרופה הלא מוכחת, שיש אנשים שמוכנים להישבע בה, יש שני שלבים: ראשית קונים כדורי פחם פעיל, שניתן למצוא בחנויות טבע, ומורידים לפי המינון המומלץ עם 250 מ"ל מים. לפי הממליצים, כדורי הפחם טובים נגד הרעלות שונות, צרבת ובעיות בעיכול. עם הפחם הם ממליצים לשתות 250 מ"ל מיץ אלוורה פעמיים ביום, עד שהבעיה חולפת. ולבסוף, כמו כל רופא או נחמן שי טוב, הם מקנחים בהמלצה להרבות בשתיית מים.

עד שמשרד הבריאות בישראל ייתן דעתו בנושא הצנוברים המרירים, חשוב להבחין בין פניונס דפוק לצנובר טוב ולזכור שבמקרה הזה, הגודל בהחלט קובע.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...