שן ויין: ביקור בבורגונדי
בין לינה בארמונות בכפרים נידחים לסיורי טעימות יין בכל פינה, תצליחו למצוא לפחות תובנה חשובה אחת מהטיול שלכם בחבל בורגונדי שבצרפת: זה לגמרי המקום הטוב ביותר לצאת בו לפנסיה
"בון ז'ור, שוחחנו לפני שעות אחדות בטלפון", הצגנו את עצמנו. "אתם בטוחים? איתי לא דיברתם. הגעתם לשאטו ואלון (Chateau Valogne). אני מניח שדיברתם עם השכן", השיב המזוקן שבהם. לא ויתרנו בקלות. הטירה הפנטה אותנו. "עכשיו אנחנו כאן. האם יש לכם חדר פנוי לימים אחדים?", התעקשנו . "אבל הזמנתם אצלו", ענה האיש עם הזקן. פניו היו ידידותיות להפליא. הצצנו בשעון. "כן, אבל עכשיו כבר אחרי שתיים", הודענו מנצחים, "והוא אמר שישמור על החדר רק עד השעה הזאת. כך שאתה לא גוזל פרנסה מהשכן".
לא התחרטנו על הבחירה. אדוארד ואינגה דה-בור ההולנדים, יחד עם בנם ז'אק, התגלו כמארחים מקסימים. בעבר היו בעליה של מספנה ברוטרדם. הם המירו אותה בטירה הרוסה למחצה בבורגונדי. יחדיו הם משקמים אותה במו ידיהם. כשהגענו אליהם לראשונה, לפני שנים אחדות, הם כבר סיימו את החלפת הגג של המבנה המרכזי ושיפוץ שניים מתוך שלושת המגדלים.
לימים סיפרו לנו שלמעשה הטירה נבנתה רק במאה ה-19 בידי בורגני עשיר שחשק בסגנון ימי-ביניימי. עוד סיפרו כי במלחמת העולם השנייה הייתה הטירה בבעלותה של משפחה יהודית. בכל ביקור נוסף הם הראו לנו בגאווה את ההתקדמות בשיפוצים. חדרי האירוח והדירות הם עצומים בגודלם ומצוידים היטב. אין כאן הצטעצעות והכל פונקציונלי. המחיר זול בהתאם. בגן רחב הידיים הם התקינו מתחם קמפינג עם שירותים ומטבח, שם מתארחים בחודשי הקיץ מטיילים שמרביתם מגיעים מארץ מולדתם.
חבל בורגונדי (ובצרפתית: בורגון, Bourgogne) שואב את שמו משבט גרמני שהתיישב במרכז צרפת במאה השישית והקים שם את ממלכתו. ברבות השנים נהפכה הממלכה לדוכסות שבשלהי המאה ה-15 איבדה את עצמאותה לטובת מלך צרפת. לבד מנופיה ומטירותיה התפרסמה בורגונדי בתעשיית היין שלה והמזון המשובח המוגש במסעדותיה. זהו חבל ארץ חקלאי המנצל את עמקי נהרות הרון והסאון הפוריים. מדובר באזור רחב ידיים, 31 אלף קמ"ר שטחו. במערב הוא גובל בעמק הלואר ובמזרח הוא נושק למרגלות האלפים. העיר אוטן, הממוקמת עשרות קילומטרים ממערב לנהר הרון, בקצהו הצפוני של מחוז סאון, פרחה תחת השלטון הרומי, עת שימשה כבירת גאליה הצפונית. במבואותיה ניצבים אתרים שהם תזכורת לימים קדומים. בראשם שרידי ארמון יאנוס ושערי העיר St-Andre Porte ו-Porte d'Arroux. כיום אוטן היא עיירה בסדר גודל בינוני, מוקפת כפרים, ובמרכזה מזדקרת קתדרלה מרשימה, כנסיית סנט לזאר, המשמשת אתר עלייה לרגל למי שחפץ לראות כנסייה רומנסקית במלוא הדרה. אל מגדל פעמוניה מטפסים ב-230 מדרגות .
מן הכיכר המרכזית לכנסייה מוליכות סמטאות אחדות, שם יימצאו גם מסעדות שבהן אפשר לבלות ערב נעים. רשתות הסופרמרקט
טירת ואלון ממוקמת בלב עמק שקט להפליא, ואפילו משדרי הסלולר לא מצליחים להגיע עדיה. אדוארד הוסיף וציין, בלוגמו מיין הקוט ד' אור, את כמות המשקעים הגבוהה באזור התורמת לחקלאות ולטבע. שבילי הליכה ואופניים הם כיום חלק מן הנוף של היער. לגדות האגמים והנחלים המפלחים את הפארק אפשר לנוח או לעסוק בענפים שונים של ספורט המים. בביקורנו הראשון בסומן בחרנו לא להרחיק נסוע. מן הכפר אפשר לצאת ברגל או ברכיבה באופניים לסביבה הקרובה, להיצמד לנחל הזורם לכיוון מזרח ולהלך על הגבעות בשבילים הנושקים לשדות ולחורשות, עד שמגיעים לכפר השכן טאברניי (Tavenay) ומגלים מסעדה מקומית, בניהולה של אן-מארי, המגישה ארוחה מלאה ב-15 אירו.
בפאתי פארק מורוואן מצויות ערים ועיירות נוספות המוזכרות בכל ספר טיולים. ראשונה בהן היא וזליי (Vazelay). עיירה זאת, מצפון לפארק ולא הרחק מהאוטוסטרדה A6, מרוחקת מאוטן כמאה ק"מ. בימי הביניים, כאשר הנצרות חדרה ונפוצה ברחבי בורגונדי, הוקמו בחבל ארץ זה 500 כנסיות ומנזרים ו-80 קתדרלות . הבזיליקה הרומנסקית סנט מדליין של וזליי היא מהחשובות שבהן. היא נראית למרחוק בהשקיפה על עמק הנהר קור הפרוש למרגלות העיירה. בדפיה נרשמו מאורעות היסטוריים אחדים: ממנה יצאו הצלבנים הצרפתים ב-1095 למסע הצלב הראשון.
מלך צרפת, פיליפ-אוגוסט, ומלך אנגליה, ריצ'רד לב הארי, נפגשו כאן לקראת צאתם למסע הצלב השלישי, כמאה שנה מאוחר יותר. העיירה ממוקמת על אחד מארבעת נתיבי הצליינות בצרפת, שסיומם בסנטייגו דה קומפוסטלה שבספרד. וזליי הוכרזה כאתר מורשת של אונסק"ו בזכות שימורם של בתיה והסמטאות מן המאות ה-15 וה-16. בשכנות לוזליי שוכנת העיר אבלון (Avallon), שבעבר, בהיותה ממוקמת בנקודה אסטרטגית, הייתה עיר מבצר. כיום היא עיר שוק (השוק הפתוח מתקיים בימי שבת) המציעה שיטוט נעים ברובע העתיק.
כ-45 ק"מ ממזרח לאוטן נמצאת העיר בון (Beaune). אמרתם בון שבבורגונדי, אמרתם יין קוט ד'אור. העיר היא בירת היין של החבל ושל המחוז כאחת. לצד עסקי היין שלה היא מפורסמת בזכות ההוספיס Hotel Dieu הממוקם במרכזה, מבנה מרשים של בית חולים עתיק עם חצר פנימית, תצוגה של חדרי החולים על אביזריהם ומעל לכל: הגג הצבעוני הנודע לתהילה. לאורך הדרך מהכפר סומן לעיר בון פרושים כרמים. שורות-שורות של גפנים ניצבות כבמסדר צבאי וענפיהן מתוחים על חוטי תיל. פה ושם ממתינים לנוסעים יקבים עם השלט Degustation (טעימה). אנחנו היינו היחידים שרכשנו בקבוק בודד. המקומיים באו עם מכלי פלסטיק והגירו לתוכם ליטרים אחדים של יין, בערך כמו שאנחנו נוהגים למלא דלק למכל המכונית. בכל עצירה כזאת אי אפשר לא להעלות הרהור בנוסח "כאן אצא לפנסיה".
האווירה הכפרית הצרפתית ממגנטת ומשכיחה לרגע את קשיי ההתאקלמות הצפויים שם לזרים. בדרכנו לבון מצאנו שכדאי לסטות לעבר שאטו דה סולי (Chateau de Sully), ארמון עצום, שהוגדר כפונטנבלו של בורגונדי. הוא מוקף בפארק ובחצרו הפנימית גן נאה. חלק קטן מן הארמון פתוח לקהל (לא הכרחי לבקר בו). בהמשך, עצרנו בכפר נוליי (Nolay) כפר ימי ביניימי המתגאה במבנה שוק המכוסה בגג (את המשתנה הזיזו משם זה לא מכבר). לקראת הגעתנו ליעד חלפנו ליד היקבים המפורסמים של וולניי (Volnay) ופומרד (Pommard). המהדרים במסלולי יין ייסעו לאורכה של "דרך היין הגדולה" בעקבות השלטים החומים המעוטרים באשכול ענבים עם הכיתוב: Crus Route des Grands. אורכה כ-60 ק"מ, היא נמתחת מצפון לדרום לאורך המורדות המערביים של הרון, ועוברת ב-33 כפרים ועיירות ובהן בון.
למרבה המזל, אל ההוספיס של בון מוליכים שלטים, אחרת היה קשה לאתרו. כלפי הרחוב הוא נראה כאחד הבתים האחרים, הנאים כשלעצמם, שבעיר העתיקה. רק כשחולפים דרך חדר המבוא והקופה ויוצאים אל החצר הפנימית אפשר להתפעם מן המראה ומן ההישג הארכיטקטוני. שני האגפים מקיפים חצר פנימית, שממנה צופים על גגות הרעפים הצבעוניים של המבנה ושל צריחיו. ההוספיס נבנה במאה ה-15 למען הנזקקים ואכלס חולים עד למאה ה-20. הוא נודע כ"ארמון של העניים". כיום זהו אתר תיירותי הכולל חנות מפוארת.
למעשה, כעיר מתוירת, בון עשירה בחנויות אופנה ומזון (שוקולד, ריבות, גבינות ועוד). מכל מקום, גולת הכותרת שלה היא חנויות היין. חובבי וצרכני המשקה יכולים לבקר במרתפים של הסוחרים. aux Vins Marche, שוק היינות המפורסם, מול ההוספיס, מעניק אפשרות לטעום ממיטב יינות הקוט ד'אור תמורת עשרה אירו. מי שאינו מסתפק בכך מוצע לו סיור במרתפי Patriarche Pere&Fils, שם מאוחסן מיטב יינות האזור. בסיום הסיור מוצעת טעימה ממיטב זה. הסתפקנו בטעימה צנועה ביודענו שעלינו לנהוג בחזרה לשאטו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם