חפש את המטמון עם רבי נחמן מברסלב
רבי נחמן הצביע על הצורך בחיפוש פנימי אחר הטוב שיש בזולת, גם בזה שפגע בנו. כשאנחנו מתמידים בחיפוש הזה מתחולל בנו, וגם אצלו ובמציאות בכלל – משהו אחר
אם כך, ההמלצה המיידית של רבי נחמן היא להסתכל על כל אדם, והכוונה היא על כ-ו-ל-ם, דרך משקפיים טובות. חשוב לשים לב שהוא בעצם לא אומר שזה לא בסדר להיות שיפוטי או ביקורתי. הוא אפילו טוען שהעניין הזה, של ביקורתיות ושיפוטיות, טבוע ומובנה בנו. אלא מה? ההצעה שלו היא להסב את הזרקור שפונה באופן אוטומטי אל השלילי ואל הרע באדם שמולנו, אל ראייה של הטוב שבו.
ומספיק לראות משהו קטן, ולו הזעיר ביותר, שיש בו ניצוץ של טוב: "ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב... כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצווה או דבר טוב מימיו". כלומר, הנחת הבסיס שלו היא שהטוב הוא חלק בלתי נפרד ממהות האדם: לפחות משהו טוב אחד הוא בוודאי עשה בחייו אי פעם. הוא בעצם אומר לנו שהפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" אינו בהכרח סוף פסוק.
אם כך, תהיו ביקורתיים, הוא אומר, ממילא זה ככה, אבל תדונו לכף זכות כל אדם ואדם. ועשו זאת גם לגבי עצמכם: "וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו (את הטוב), כי זה ידוע שצריך האדם ליזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד...".
בין אם מדובר באדם אחר – השכן, האחות, הדוד, בן הזוג, המעביד, העובד, וכו' – ובין אם מדובר בכם עצמכם, תמצאו נקודה של טוב. תמשיכו לחפש עד שתמצאו, לא להתייאש. כי להתייאש בחיפוש הזה משמעו השתלטות של ה"בעל-דבר", כלומר של משהו שקרי, על האמת שלכם, על מי שאתם. אותו דבר שקרי יכול להתחפש לפחד או לקנאה, לבדידות או לטעות, או לכל מחשבה שיש בה כדי להחליש את האדם ולהפילו לכדי היעדר חיוניות. ואת זה צריך, לדעתו, למנוע באופן חד משמעי.
הוא די נחרץ כאן, ר' נחמן, שבעצם מבדיל בין עצב שהוא טבעי, כאחד הרגשות אשר מטבעם חולפים ומשתנים, לבין עצבות המובילה למרה שחורה שיש בה כדי לפגום בכוחות האדם ובחיוניותו. זוהי עצבות שיש להימנע ממנה בכל מחיר, ואת זה עושים על ידי דין לכף זכות.
השאלה היא לשם מה דרוש לנו כל האימון הזה של ראיית הטוב, לאן זה מוביל? וזו תשובתו של רבי נחמן: "על ידי זה אתה מעלה אותו (את האדם) באמת מכף חובה לכף זכות...". כלומר, ההתמקדות בראיית הטוב – בטוב ממש, לא בכאילו, אלא ממש למצוא את הטוב באחר ובעצמי – יש בה כוח של שינוי החוויה הקיומית של האדם.
הדגש כאן הוא על כך שהאדם אינו מוצר מוגמר, אלא ישות מתפתחת מטבעה, וככזו יש לה פוטנציאל שינוי וצמיחה וגילויים חדשים באופן מתמיד. ויותר מזה, מכוח הערבות ההדדית הקיימת בין בני האדם, עצם הראייה שלי בעין טובה ובמשקפיים חיוביים את האחר (ואת עצמי כמובן, לא לשכוח) יש בה כדי לעצב מחדש ולטובה את מושא הראייה שלי. זה די מהפכני, ואפילו מרגש.
המלכוד
השאלה המתבקשת היא איך עושים את זה, כי הלא מדובר במשהו שבאופן בסיסי סותר את דפוסי ההתנהגות שלנו. וזה קשה עוד יותר כשמדובר באדם שפגע, עלב או השמיץ אותנו. איך נמצא בו משהו טוב? - הרי האינסטינקט והכאב רק רוצים להחזיר חזרה. אז כן, זה ודאי קשה, זה נדמה לא אנושי למצוא במצב כזה משהו טוב באדם הזה. אבל בדיוק עבור המצבים האלו, בהם האינסטינקט שלנו רוצה להתגבר, כתב רבי נחמן את המאמר הזה.
כי כאשר יש בנו נכונות לראות כיצד אותו אדם מורכב מטוב ורע ולמצוא בו משהו טוב – מתחולל בנו משהו אחר. והמשהו הזה קורה גם אצלו, ומשהו חדש קורה במציאות בכלל. ואין הכוונה לאפשר לאדם אחר לפגוע בי, ממש לא. מדובר בהתבוננות פנימית של ראיית הטוב באחר, שאפשר ליישמה בצד הצבת גבולות בריאים אם הוא עובר אותם.
מובן שזה לא קורה במבט אחד. עליי לשוב ולהתבונן ולראות שוב ושוב בעין טובה את האחר ואת עצמי, ובתהליך הזה יתרחש אותו עיצוב מחדש וחיזוק הטוב. זה יתרום להגברת הטוב בעולם בכלל, מה שנשמע כמו משהו ששווה ליישם.
לאתר הבית של יפעת אהרון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם