לישון עם הדובים: ספארי ארקטי בקנדה
דפנה אהרוני-פארן מימשה חלום ויצאה לצלם את דובי הקוטב בצפון קנדה. היא נסעה במזחלות כלבים, חצתה נופים קפואים ובסוף צפתה בדובים משחקים במחבואים בלב הטבע הפראי
רוב מוסדות העיר: העיריה, בית הספר, גן הילדים, הספריה, הקולנוע, התיאטרון ואפילו בית החולים, מרוכזים בבנין אחד. באקלים כזה רצוי לא להסתובב יותר מדי בחוץ. רק בית הדואר הקטן והייחודי נמצא מחוץ לבנין, וכדי לזכות בחותמת הדואר המיוחדת שלו צריך ללכת כ-300 מטר ברגל.
בסניף מחתימים את דרכוני התיירים בחותמת "בירת דובי הקוטב העולמית" במרכזה איור של דוב קוטב. הנה הוא, האטרקציה של צ'רצ'יל. הודות לו מזמינים תיירים חודשים מראש, מקומות בסיורים שכל תכליתם לצפות בדובי הקוטב בסביבתם הטבעית.
העיירה צ'רצ'יל מבודדת כמעט לחלוטין. אין כביש שמוביל אליה, ואפשר להגיע רק ברכבת או בטיסה. טיסות יוצאות מהעיר Winnipeg ונוחתות בשדה תעופה זעיר וללא שום אמצעי בטחון מוכרים. הדיילות לבושות בטרנינג פליז נוח ובנעלי הרים גבוהות. לאחר טיסה של כשעתיים נוחתים על מסלול הקפוא. יורדים במדרגות פשוטות וישר החוצה אל השלג הנערם ויורד בפתיתים צחורים.
חודשיים בשנה, במהלך אוקטובר נובמבר, נהנית צ'רצ'יל מפריחה והופכת לחגיגת תיירות אחת גדולה. בחודשים אלה אין להשיג חדר בשום מלון, הטיסות מלאות, החנויות מלאות ובמסעדות אין מקום.
תושבי צ'רצ'יל מתגאים בתואר הייחודי של עירם: "בירת דובי הקוטב העולמית". זהו המקום הדרומי ביותר והנגיש ביותר לצפות בדובי הקוטב. חיות מפוארות ומדהימות שההולכות ונכחדות עקב ההתחממות הגלובלית.
דובי הקוטב נודדים כל סתיו, עם קפיאת הים, מהיבשה חזרה אל הים. את הקיץ הם נאלצים להעביר בצום כפוי, מחכים. הם זקוקים לים קפוא כדי שיוכלו לצוד את כלבי הים המהווים חלק עיקרי מתזונתם.
אל מפרץ צ'רציל זורמים נחלי מים מתוקים רבים. המים המתוקים קופאים לפני המים המלוחים, ולכן מפרץ הדסון קופא ראשון. הדובים מתאספים בחודשים אוקטובר - נובמבר ומשוטטים על שפת המפרץ, וזוהי ההזדמנות לצפות בהם. מי שפוחד מקור - אין לו מה לחפש פה, אבל מי שאוהב טבע וחיות בר ושואף לזכות בחוויה של פעם בחיים - זה המקום בשבילו. ספארי ארקטי.
הכל מאורגן ומתקתק כמו שעון. יוצאים משדה התעופה ועולים לאוטובוס קטן שמביא אותנו לאחת האטרקציות התיירותיות של צ'רציל - בית הסוהר לדובים.
בית הסוהר, אותו ניתן לראות רק מבחוץ הוא פתרון שהומצא לפני מספר שנים. המטרה הייתה למנוע הרג מיותר של דובים המתקרבים מדי לעיירה, להעניש אותם על ידי מניעת תנועה חופשית, כדי ליצור אצלם מפגש לא נעים עם בני האדם.
בזמן שהייתם בכלא - וזה ממש כלא, הם אינם מקבלים אוכל - כדי שלא יקשרו נוכחות בני אדם עם מזון. בו זמנית נלקחות מהם דגימות דם ופרווה, מדידת אחוזי שומן, נתוני גודל ומשקל, הערכת גיל ובריאות.
בנוסף
לאחר חודש במתקן, מוטסים הדובים ברשת הקשורה להליקופטר צפונה, לאיזור לא מיושב, בתקווה שלא יחזרו העירה. כמה מהדובים לא לומדים את המסר וחוזרים למקום. במהלך הסיור זכינו לפגוש דוב שהיה בכלא כבר 14 פעמים – עבריין רציני.
מבית הכלא ממשיכים לאטרקציה נוספת - נסיעה במזחלות כלבים. נהגי המזחלות מסבירים איך לנהוג בהם: כל שניים מקבלים מזחלת הקשורה לשמונה כלבים, ונוהג כלבים מקצועי מאחור. אנחנו עושים סיבוב של כשני קילומטר. לומדים להגיד מספר פקודות בסיס: עצור, רוץ ימינה שמאלה.
מחזיקי הכלבים טוענים שהכלבים אוהבים לרוץ. לדעתי, הסיבה היחידה שבגללה הם אוהבים לרוץ היא השרשרת הקצרצרה אליה הם קשורים כל חייהם. הם זקוקים לחילוץ עצמות.
הכלבים מנוצלים על ידי האינואיטים - ה"אסקימואים" בלשוננו, למסעות ציד. הם אוכלים כל דבר, ויכולים לרעוב עד כשלושה שבועות, ולשתות רק פעם בכמה ימים. יכולת העיכול שלהם כוללת דגים על עצמותיהם, מה שהיה חונק כל כלב אחר. הם ישנים בתוך השלג והקרח וקשורים בלילות הקרים בלי יכולת לברוח. הם מנוצלים עד תום ומופקרים למותם מיד עם גילויי חולשה, מחלה, שבר ברגל או זקנה. אכזרי, אך כך גם הטבע פה. כלבים אלו אחראים ליצירת היסטוריה - הם שהובילו את כובשי הקטבים - הדרומי והצפוני למטרתם, ורבים מהם שילמו בחייהם.
עם סיום הגלישה במזחלות עוברים לרכב שטח מיוחד. זהו רכב שטח גבוה וחזק, עביר בכל מקום, ומשמש כרכב הסיור והתצפית על הדובים. זהו ה-Tundra Buggy. כדי להבין כמה הוא גדול - גובה הצמיג כמטר וחצי. הרכב מוקף חלונות, כולל כארבעים מקומות ישיבה ובחלקו האחורי מרפסת תצפית. בתוך הרכב תנור הפועל על סולר, חמים ונעים, עד הרגע שבו יש מה לצלם - כלומר דובים.
ברכב זה נבלה את שלושת הימים הבאים, מהזריחה ועד לשקיעה - כשמונה שעות אור אותם מנצלים לצפייה בדובים. לאחר שעה וחצי של נסיעה בישימון קרח זרוע שיחים קטנים בודדים ונמוכים, מגיעים אל ה"מלון" - הלודג' בו נשהה בשעות החשיכה.
הלודג' מורכב מכמה קרונות מחוברים ברמפות ביניהם. כל קרון כולל 18 דרגשי מיטות בעלות שתי קומות. כל מיטה מצוידת במזרון נוח להפליא, שמיכות, כרית, וילון עבה ואטום, מנורת לילה, מדף קטן וחלון קטן מצויד בזגוגית כפולה. בחלל הזה נישן בנוחיות שלושה לילות.
בקרון שני תאי שירותים ומקלחת חמה. הוא מצוחצח ונקי, וכל אנשי הקרון שומרים על מראה הקרון ומכבדים זה את פרטיותו של זה. כמובן ש"זוכים" לראות מדי פעם אמריקאי לבוש בפיג'מת גטקס אדומה בדרך למקלחת, מה שרק מעלה את השמחה.
שני קרונות השינה מובילים אל אולם ישיבה קטן - בו מתאספים לפטפט כשחוזרים מסיורי השטח, שומעים הרצאות של חוקרי דובים ואנשים מרתקים אחרים, ושותים כוסית מחממת של תה, קפה, או אלכוהול, לפני ואחרי ארוחת הערב.
קרון ארוחת הערב הוא חוויה בפני עצמה. ארוחה מעולה של שלוש מנות מבושלת ומוגשת על ידי אנשי הצוות. כל ארוחה טובה מקודמתה. ארבעה אנשים יושבים בכל שולחן במטבח הקטן, ויוצרים קשרים עם חובבי דובים מכל העולם.
לוח הזמנים מותאם לשעות האור - קמים בשש וחצי, מתארגנים, אוכלים ויוצאים לדרך אחרי ארוחת בוקר מפנקת עם הזריחה, בשעה שמונה וחצי. כל היום שוהים בשטח עד לשקיעה, וחוזרים לקראת השקיעה. אחרי ארוחת הערב שומעים הרצאה ורואים סרטים - על דובים כמובן.
בתשע וחצי כבר נרדמים. הרוח שורקת מבחוץ, מגבירים את עוצמת תנור החימום מקלחת רותחת והתארגנות לשינה. רוח צפונית שורקת בחוץ, ואנחנו במיטה החמימה בלב הטבע הפראי. מתרגשים לקראת מחר - היום הראשון בספארי הארקטי.
שמונה וחצי בבוקר. השמש רק עולה. באפלולית של סוף הלילה, תחילת זריחה על רקע שמים כחולים כהים. אנחנו ברכב שלנו, עטופים במעילים, כפפות, כובעי צמר ונעליים מרופדות גבוהות. משקפות שדה ומצלמות.
הנהג - המדריך המקצועי שלנו, מלמד אותנו איך מחפשים דובים. שתי דקות אחרי היציאה לדרך, הוא מצביע לנו על דוב באופק. איזה התרגשות. לראות דוב קוטב בטבע. אחרי עשרות סרטים בערוצי הטבע, סוף סוף מגשימים חלום. גם מזג האוויר משתף פעולה: שמש זורחת ושמים צחים - תנאים אידיאליים לצילום.
רכבי השטח מורשים לנסוע רק על שבילים מיוחדים. שבילים אלו קבועים ונמצאים על שפת הים, אסור לרדת מהם. עלינו להקיף את האזור ולנסות להתקרב לדובים, התקרבות איטית וזהירה כדי שלא יזוזו ממקומם. כל פעם שמגיעים לדוב או לכמה דובים, עוצרים את המנוע ואת הנשימה, מחכים שיתקרבו ומצלמים בטירוף.
מזל של מתחילים - הרחק על שפת הים אנחנו רואים דובה מלווה בשני גורים. הנהג המנוסה מצליח להתקרב אליהם באיטיות רבה ומקצר את המרחק בינינו. בסוף אנחנו עומדים לידם במשך כשלוש שעות וזוכים לחוויה נדירה. אמא ושני גורים בריאים, נותנים לנו הצצה לחייהם: היאבקות גורים כהכנה לקרבות עתידיים, משחק תופסת מחבואים - בו חפרו הגורים מנהרה משני צידי ערימת קרח והשתעשעו בה דקות ארוכות בעוד האמא ישנה. לבסוף פינוק אצל אמא ואפילו הנקה.
המצלמות מכוונות לחשיפת יתר נגד בוהק השלג, הידיים והרגליים קפואות, אבל ההתרגשות מחממת. מצלמים מאות תמונות מכל זווית אפשרית.
לאחר יום מרתק, יושבים בחדר האוכל, נהנים מכוס קפה ומסתכלים בדוב שרובץ עשרה מטר מהחלון. וואו. לאחר שלושה ימים בהם נהננו מכל דקה, חוזרים לעיירה וממנה טסים בחזרה לוויניפג. תם טיול שלא נשכח לעולם.
1. קיימת אפשרות נוחה יותר למגורים, אבל פחות חווייתית: לינה בצ'רצ'יל ויציאה לסיורי יום בספארי. לא כולם אוהבים לחלוק את קרון השינה שלהם עם אמריקאים בגטקעס, אבל צריך להיטלטל שעה וחצי הלוך ושעה וחצי חזור במעט שעות אור. לדעתי, שהות ולינה בשטח עדיפים.
2. לצ'רציל הכי נוח להגיע עם חברת אייר קנדה, טיסות ההמשך שלה מיידיות, דייקניות ונוחות. רק צריך להיות מוכנים למושבים צפופים, צוות לא מפנק, ומעט אוכל.
3. כדאי לבלות חמישה ימים נוספים בקנדה, כדי לנוח מהטיסות הארוכות ולטייל במקומות נוספים. מומלץ לנצל את ההתאוששות מהטיסות כדי לסייר בעיר וויניפג וסביבתה, ומשם להמשיך צפונה לצ'רציל.
4. ניתן להגיע לצ'רצ'יל גם בנסיעה ברכבת, האורכת כיום וחצי. היא זולה יותר, אבל הנוף בדרך מהמם.
5. תכננו זמנים: עונת הצפייה בדובי הקוטב עם קפיאת הים קצרה ביותר, כשמונה שבועות בלבד. סיור נדיר יותר לצלמים, מגיע לנקודה הצפונית ביותר לכף צ'רציל ויש בו מקום לעשרה אנשים בלבד, בסוף נובמבר. חובבי הרפתקאות אמיתיים יוכלו לצפות באמהות היוצאות ממאורות החורף עם גוריהן, בחודשים מרץ אפריל.
דפנה אהרוני-פארן היא שגרירת דבי הקוטב בישראל של עמותת Polar bears international, מרצה בבתי ספר על ההתחממות הגלובאלית ודובי הקטב ומארגנת סיורי צפייה בהם.
הכתבה באדיבות אתר Tnet.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם