"זאת לא אג'נדה ענקית אלא פשוט רצון לחיות מהלב"

ארבע אחיות, ארבעה בעלים ו-12 ילדים עזבו חיי רווחה נוחים ועברו לחיות יחד, בכפר אמנות אקולוגי שהקימו יחדיו בקיבוץ נתיב הל"ה. אז מה זה בעצם אומר להיות שבט? מדור חדש

משה קוטנר | 20/1/2011 11:04

מי אתם?

מרב גולדברג: אנחנו ארבע משפחות: ארבע אחיות, עם בעלים ו-12 ילדים בסך הכל. היה לנו חזון להקים כפר אמנות אקולוגי, שהמטרה שלו היא בעצם שירות של חינוך ולימוד לחזרה וחיבור חדש לאוצר הזה שנקרה אמא אדמה ולחיים יותר אקולוגיים, בהקשבה לעצמנו ולסביבה.

נועה ודני. "כשאתה בקבוצה אתה יכול לתת יותר" צילום פרטי

התחלנו בהקמה לפני שלוש שנים. לקחנו לול בקיבוץ והפכנו אותו לסטודיו למחול. אנחנו חיים כאן ביחד כקהילה בבתים בקיבוץ. מגיעים אלינו נוער ואנשים מכל הארץ לסדנאות מחול, וגם ללמוד על אקולוגיה, מחזור, קומפוסט ואגירת מי גשמים ובנייה בבוץ.

יש גם לימודי רוח שנקראים אמיה, תדר של אם אלוהית שמלמדת לקבל ולאהוב ללא תנאי. זה חלק גם מהחיבור לאדמה וגם למקור שלנו, שהמהות שלו היא האהבה. כך אנחנו מחוברים גם לאדמה וגם לעצמנו, לבני אנוש שמולנו ולבעלי החיים.

מתי הכל התחיל?

טלי אחותי דמיינה את זה מגיל מאוד צעיר. ממש כשהיתה בת עשר היתה מדמיינת את הסטודיו שיש לנו היום, עם החלון הגדול לנוף ואותנו כולנו ביחד. לפני תשע שנים בדיוק אימנו נפטרה ואז קם בנו הרצון לחיות ביחד, ואחרי כמה שנים היתה לנו מוכנות לזה.
כולנו עברנו שינוי שהכין אותנו למעבר הזה. במשך שנה חיפשנו מקום, עדי ורינה היו מתרוצצים פה בגבעות עד שנתיב הל"ה פתח אלינו את זרועותיו. זה לא מובן מאליו שמקום יקבל על עצמו את הרעיון הזה.

היו במהלך החיפושים כאלה שראו אתכם כחבורת מוזרים?

לא פגשתי אנשים כאלה, אבל אני בטוחה שהם קיימים. בסופו של דבר רואים שאנחנו חבורה שפועלת מהלב.

מה זה אומר להיות שבט?

בהתחלה זה משפחה שבחרה לגור ביחד, סביב אותו אג’נדה. קשה למצוא משפחות שבהן לכולם יש אותה אג’נדה. גם אצלנו לא כולם עושים אותו דבר: יש את נועה ועדי שהקימו את ורטיגו ועוסקים במחול, יש את טלי ואברהם - היא מלמדת אנשים עם מוגבלויות לרקוד והוא חלק מהבנייה של המקום, יש אותי ואת דני - אני מורה רוחנית והוא מתכנן ובונה כאן ברוח המקום והאקולוגיה, ויש את רינה ונמרוד - היא רקדנית בורטיגו והוא צייר.

כל אחד בא עם הדבר שלו, אבל כולנו רוצים להתפתח רוחנית ביחד, לחקור ביחד ולתת את השירות הזה לקהל גדול יותר של אנשים. כשאתה בקבוצה אתה יכול לתת יותר, והרצון שלנו היה להגדיל את הנתינה האינדיוידואלית שלנו.

איך החיים שלכם כקולקטיב משתלבים או מתנגשים עם הסדר הכלכלי הקפיטליסטי שקיים סביבכם, שדוחף לסגנון חיים אחר מזה שבחרתם. צרכנות יתר, העדפה של רווח כלכלי על טובת אנשים או הסביבה?

הבחירה שלנו לעבוד קרוב לבית אומרת שאנחנו מבזבזים פחות דלק, לא מזהמים את האוויר ומשתדלים לא לנסוע רחוק במכונית. אנחנו קניינים קטנים של בגדים, יש לנו פה חנות יד שניה ואנחנו משתדלים לא להגיע לקניונים בכלל, למרות שהילדים אוהבים. בהסתכלות שלנו, או לפחות שלי, העולם הולך וחוזר לטבע האנושי שלו - להיות קרובים אדמה, להסתכל בעיניים, לשוחח באמת, להיות אמיתיים מתוך כנות וישירות שחסרה לנו בעולם.

לחזור לאהוב את האדמה והציפורים, לשמוע אותם בכלל.. להסתכל על השמיים, ללכת במודעות, להרגיש את הנשימה והחוויה האנושית האמיתית. זה לא אנטי קפטליסטי, זה בלי אנטי בכלל - זה בעד האנושות ובעד כדור הארץ. זו לא איזו אג’נדה ענקית, זה לחיות מתוך הלב.

איך נראו החיים לפני המעבר?

אני ודני עברנו מבית גדול ומסודר, ואחרים חיו בבתים עם ג’קוזי. כולנו עזבנו סוג של חיי רווחה לטובת פשטות גדולה יותר, לבתים של קיבוץ, למטרה שנראית לנו מוצדקת ונכונה, ואין פה שום התקרבנות או צער. אני לא מרגישה שלא נוח לי, גם באוהל יהיה לי נוח. איבדתי את הקשר שלי עם המקום של נוחות. אני רוצה שיהיה לי נוח בלב, שיהיה לי שלווה ושמחה. ואני רוצה את זה לכולם.

אולם החזרות של ורטיגו. "לקחנו לול בקיבוץ והפכנו אותו לסטודיו למחול" צילום פרטי

מה האתגר הכי גדול של חיים בקבוצה?

האתגר הוא שחלקנו נגיד מסכימים על משהו וחלקנו לא מסכימים. נגיד מישהו רוצה איזה פרסום בטלויזיה וחלקנו לא רוצים. האתגר הוא איך לקבל החלטה בלי שמישהו יכנס או ילחם בשני על הרצון שלו. יש כאלה סיטואציות ואנחנו לומדים אחד את השני כל הזמן.

לפעמים יש אי הסכמות וחלק יהיו מבואסים שלא הלכו עם הדעה שלהם, אבל יש את הביטוי של התסכול והבנה

שהרוב לא רוצה, ואז מקבלים את זה. אנחנו קצת כמו הקיבוץ הישן - מרימים ידיים, מצביעים והרוב קובע.

אנחנו גם כמו הקיבוץ של פעם במובן שיש לנו מתנדבים שמגיעים לעבוד אצלנו מכל מיני מקומות בעולם. הקיבוצניקים שקיבלו אותנו כל כך התלהבו שאמרו לנו שהזכרנו להם למה הם החליטו להיות קיבוצניקים מלכתחילה, והרי אף אחד מאיתנו כבר לא ילד.

מסר לאומה?

אני חושבת שהמסר שלנו הוא שאנחנו יכולים להיות באהבת חינם. שמשפחה גדולה של שמונה מבוגרים ושתיים -עשרה ילדים יכולה לחיות ביחד. אנשים מאוד מתפלאים שזה יכול לקרות, החברות הזו והכנות והיושר.
וזה חלק מהמסר הזה, שאנחנו חיים בצורה הזו וזה לא אומר שאנחנו לא נתקעים בקירות. יש קירות ואנחנו עוברים אותם, אבל אנחנו סומכים מספיק על הבסיס הזה של אהבה וקבלה ללא תנאי.