ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

קטלוניה האחרת: ביקור בקטלוניה

תשכחו ממסי, גווארדיולה, צ'אבי ואינייסטה. קטלוניה זה לא רק ברצלונה, אלא גם ג'ירונה, בסאלו, פיגראס וריפול. סיפורן של ארבע ערים לרגלי הפירנאים ששטופות בגאווה לאומית ובניחוחות היסטוריים מימי הביניים

לעתים קרובות דרוש לכתבי תיירות דמיון. כך קרה, שבשלהי ינואר סיירנו בין הרי הפירנאים, ומעשה שטן המורדות היו קפואים ואפורים ורוח קרה נשבה ביניהם.

מארחינו התנצלו באומרם שבדרך כלל בחורף הכל מכוסה בשלג. סיפרו לנו גם, ואף הוכיחו זאת בעזרת סרטון וקטלוג מושקע, שבאביב טובלים המדרונות בשלל צבעי פריחה. אלא שכדי שהתיירים יבואו באפריל ובמאי, הקדימו אנשי רשות התיירות של קטלוניה וטרחו לארח את העיתונאים מן הקצה האחר של הים התיכון, בעיצומה של עונת הסקי. למזלם של הקטלונים, באתרי ההחלקה של הפירנאים היה מספיק שלג כדי לאפשר גלישה.

 
במטוס אל על שהטיס אותנו לברצלונה היו לא מעט מושבים פנויים. ככל הנראה, זאת הסיבה שהחברה הלאומית מציעה טיסות אחדות בעונה זאת בכ-400 דולר, והיא לא היחידה שטסה על הקו, ולא בכדי: בנוסף לחוויית הביקור בעירו של גאודי (לה נקדיש מדור נפרד), אפשר לטייל באתרי תיירות המצויים בקטלוניה-בקוסטה בראבה ובפירנאים - גם בעונה זאת של השנה.

צבעי הדגל של קטלוניה, פסי זהב ואדום, מוכרים לצופי הטלוויזיה בזכות קבוצת הכדורגל של בירתה, ברצלונה. חבל קטלוניה, שמתגוררים בו 7.5 מיליון תושבים, הוא, כנראה, המפורסם מבין 17 מחוזותיה של ספרד. הוא ממוקם בקצה הצפון מזרחי של חצי האי האיברי, לחוף הים התיכון ומדרום לצרפת.

הקטלונים גאים במורשתם, שואפים להרחיב את האוטונומיה שלהם ולהיפרד מן השלטון המרכזי במדריד. הם מקפידים ללמד את ילדיהם לדבר בשפה הקטלונית.

האוטוסטרדה AP-7) 1E-15) מוליכה לאורכה של הקוסטה בראבה מברצלונה צפונה אל הגבול הצרפתי. לאורכה מצויות שתי ערים הראויות לביקור. הראשונה בהן היא ג'ירונה (Girona), המרוחקת כמאה ק"מ מברצלונה.

הרובע העתיק, ממערב לנהר, הוא האטרקציה התיירותית של העיר. ג'ירונה ידועה בזכות הקהילה היהודית שפרחה בה במאות ה-12 וה-13 בתקופה המכונה "תור הזהב". בתקופה זאת התפתחו בה חיי הרוח ובתוכם המסורת הקבלית. הבולט מבין חכמיה היה הרמב"ן.

השגשוג הזה היה לצנינים בעיני הכנסייה וב-1391 נעשו פרעות ביהודים, שחלקם נרצחו ומן האחרים נדרש להמיר את דתם. שרידי הקהילה נכלאו בגטו עד לגירוש ספרד ב-1492.

כיום, אפשר לבקר במוזיאון היהודי שברובע הגותי העתיק. רובע זה של ג'ירונה שזור ברחובות צרים. המבנה הבולט בעיר הוא קתדרלה גדולת הממדים, מופת לארכיטקטורה הגותית הספרדית, שאפיינה את המבנים שהוקמו מאז המאה ה-14. קודם לכן, במאה ה-11, נבנתה הקתדרלה בסגנון רומנסקי, המאפיין כנסיות רבות בקטלוניה, והקלויסטר שלה הוא זכר למבנה המקורי. כנסייה נוספת, סנט פליו, ראויה גם היא לציון בזכות הארכיטקטורה הגותית.

נסיעה של עוד 50 ק"מ לכיוון צפון מביאה את התייר לעיר פיגראס (Figueres), המחייבת עצירה ממושכת בזכות המוזיאון של סלבדור דאלי, שנולד בעיר זאת. המוזיאון הגדול והמיוחד, המזמן הפתעות לרוב, תוכנן בידי דאלי עצמו. המבנה הצבוע ורוד שימש בתקופת ילדותו של הגאון את התיאטרון העירוני. המבנה הופצץ במלחמת האזרחים ונותר בחורבותיו עד 1960, אז החליטו דאלי וראש העיר לשקמו ולהפכו למוזיאון ליצירותיו של בן העיר המפורסם. אל הבית סופחו בניינים שכנים והמוסד נחנך ב-1974.

נודה על האמת-הופתענו. אמנם, הכרנו יצירות מפורסמות של דאלי ובצעירותנו אף תלינו את אחת המפורסמות שבהן - "התמדתו של הזיכרון" - על הקיר בדירת הסטודנטים. אולם רק שיטוט סבלני בין אולמותיו וחצרותיו של המוזיאון חושף בפני התייר שאינו מומחה את השפע והרבגוניות המרתקת של יצירת דאלי, שנוצרה במשך רוב שנות המאה ה-20. לביקור במוזיאון כדאי להקדיש חצי יום לפחות.

כשנוסעים מפיגראס מערבה על כביש N-260 מתחילים להיכנס לתחום הרי הפירנאים. למרגלות הרכס, שפסגותיו מגיעות ל-3,400 מטר , ובמרחק של כ-25 ק "מ מעירו של דאלי, מצויה עיירה צנועה ושמה בסאלו (Besalu). בימי הביניים הייתה לה חשיבות רבה, ובהיסטוריה הקטלונית היא מופיעה בעמודים הראשונים.

וילפריד "השעיר", הנחשב לאבי האומה שנולדה במאה התשיעית, היה הרוזן של בסאלו. המבט הראשון לעברה של העיר מפעים: גשר אבן רומנסקי מן המאה ה-12 על נהר פלוביה ובמרכזו מגדל עם שער. שתי צלעותיו של הגשר, היוצאות מן המגדל, אינן בנויות בקו ישר. הן נבנו כך כדי לנצל את סלעי הנהר.

מן הגשר נכנסים דרך שער נוסף אל העיר העתיקה על רחובותיה הצרים. כדי להגיע לכיכר המרכזית, פלאסה מאיור, נדרשת הליכה קצרה. בכיכר ממוקמת לשכת המודיעין לתיירים. הכנסיה של העיר ניצבת בהמשך הדרך על הגבעה שבקצה העיירה. לעומתה, כיכר היהודים ובית הכנסת מוקמו בקרבת הנהר, לא הרחק משער הכניסה.

ב-1966 הוכרזה בסאלו כאתר מורשת של אונסק"ו בשל ייחודה הארכיטקטוני שנשמר, ובמידה רבה גם בשל חשיפתו של מקווה, שהוא היחיד בספרד ואחד משלושה בכל אירופה. המקווה התגלה כאשר בעליו של בית המלאכה שהיה ממוקם מעל האתר, ביקש לקדוח פתח ברצפתו כדי לנצל את מי הנהר. למרבה המזל, האיש היה חובב ארכיאולוגיה והוא הזעיק את הנוגעים בדבר כדי שימשיכו בחפירה. כך נחשף המבנה שבו חלון אבן, תקרה קמורה ובית מרחץ שאליו יורדים ב-36 מדרגות .

האתר הוכרז כמקווה לאחר שהתקבל אישורם של הרבנים מצרפת, זה של פריז וזה של פרפיניון. פרנסי העיר טיפחו את המקום, שלטים הוצבו, הוכנה מצגת ובמקום נערכים סיורים מודרכים. סיור מודרך כזה יש להזמין בלשכת המודיעין.

כמו בג'ירונה כך גם בבסאלו, ב-1391 נהפכו גלי ההסתה נגד היהודים לפרעות. רבים נרצחו, אחרים נמלטו מן העיר, והיו כאלה שהמירו את דתם ונטמעו באוכלוסייה המקומית. המתחם שבו התגוררו היהודים היה לגטו, ושליטי העיר כפו על היהודים לסתום את החלונות והדלתות שפנו לכיוון העיר. הכניסה לגטו הייתה מכיוון הנהר.

אל הנהר צופה כיום מסעדת "קוריה ריאל" (Curia Reial). לא בכדי אנו מציינים את שמה של המסעדה המצוינת הזאת, באשר המטבח המקומי הוא מרכיב חשוב בכל טיול, ובוודאי בסיור ששלטונות קטלוניה יוזמים למען עיתונאים זרים. וכך אומרים הקטלונים: "המטבח שלנו מבוסס על אלף שנים של מרשמים. כדי להכין את המנות שלנו נדרשת סבלנות. אנו עושים שימוש במיטב התוצרת של הרי הפירנאים תוך שילוב מגוון טעמים עזים, המביעים את המסורת של הכנת המאכלים והתבשילים". אנו יכולים להעיד שהשימוש שהשפים המקומיים עושים במרכיבים מתוצרת האזור - שעועית, תפוחי אדמה, כרוב, פטריות, גבינות קשות, נקניקים ותבשילי בקר וכבש - הוא משובח. ובל נשכח את מנת הפתיחה הפשוטה והמגרה: לחם לבן וטעים במיוחד שעליו נמרחים רסק עגבניות טרי ושמן זית. המהדרים מוסיפים שום.

תחנה אחרונה במסע הנוכחי היא ריפול (Ripoll) כ-55 ק "מ מערבה מבסאלו, בהמשך כביש N-260 שהופך בחלקו ל-A-26. עיר זאת נחשבת לערש הלידה של האומה הקטלונית והמנזר הבנדיקטי שבעיר הוא המקום לבקר בו. זה היה המקום הנכון לשאול את המארחים עד כמה מוכנים הקטלונים להרחיק לכת במאבקם לעצמאות.

הפנינו את השאלות למדריך המקומי הקטור ולמדריכה המלווה, תרזה. למדנו שיש קטלונים המגדירים חלקים מצרפת (פרפיניון ובנותיה) כצפון קטלוניה, אם כי החשש מן העוצמה הצרפתית החניק את שאיפות הסיפוח שלהם. באשר לספרד, הקטלונים רואים עצמם זכאים לאוטונומיה לפחות כמו הבסקים ובני גליסיה.

הקטלונים ממש מתעבים את הממשל המרכזי במדריד. יש לכך סיבות כלכליות. בהיות קטלוניה האזור העשיר בספרד, בניה נאלצים לממן את חלקי הארץ הנחשלים יותר. ויש גם נימוקים היסטוריים מן העבר הרחוק והקרוב (שלטון פרנקו, למשל).

הקתדרלה "סנטה מריה" שבריפול נוסדה בשנת 879 בידי וילפריד שליט האזור שאף קבור בה. היו אלה הימים שכוחות הפרנקים הקתולים דחקו את המאורים המוסלמים מחבל ארץ זה. המלחמות שהתנהלו עד אז גרמו להתמעטות התושבים, ווילפריד, שהיה למעשה וסאל של מלך צרפת, שאף להחזירם. הוא ניהל את פעילותו מריפול ובמהלך נבון, תוך הקניית בטחון לתושבים החוזרים, הצליח לבסס את השקט במרחבי קטלוניה. מאה שנה מאוחר יותר סרב הרוזן התורן, מיורשיו של וילפריד, להכיר בשושלת הצרפתית החדשה ולא נשבע למלך אמונים. קטלוניה היתה עצמאית לכאורה.

בחלוף עוד 150 שנה אורגנו נישואים בין רוזן קטלוניה ומלכת ארגון השכנה וכך חדלה קטלוניה להתקיים כישות נפרדת (למעט שלושה ימים בימי מלחמת האזרחים, 1939-1936).

רק במאה ה-19 התעוררו הרומנטיקנים בקטלוניה, כחלק מתנועת "אביב העמים" ושבו אל דמותו של וילפריד השעיר כאבי האומה ומייסד "בית ברצלונה". כך צבר המנזר שהקים את חשיבותו.

מבנה הכנסייה של המנזר נפגע במלחמת האזרחים ורק שער המבוא נשמר מאז המאה ה-12. המבנה שוקם כיאות למעמדו. כנסייה זאת גדולה ומטופחת, ומעל קברו של וילפריד תלוי סמל המגן שלו, שהוא גם הדגל הקטלוני. למעשה, בכל מסענו לא ראינו שם דגל ספרדי אחד לרפואה. מריפול בחזרה לברצלונה נוסעים הישר דרומה על הכביש המהיר C-17, כ-110 ק"מ.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...