חופשייה ומאושרת: מסלול טיול בקייב ואומן
בעקבות ביטול הויזה לאוקראינה, אפשר מעכשיו לבקר באתרים המקסימים של קייב ואומן, מבלי להזדקק לאישורים מסובכים. מסלול פסטורלי באחת הערים היפות באירופה
ומעל לכל זה מתנוססים צריחי הכנסיות האורתודוכסיות, הצבועות בדרך כלל בתכלת שמיימי ולפעמים בירוק זית או בצבע קרם פסטלי ובראשם בצלי הזהב המפורסמים. שלא תהיה טעות: בצלי הזהב בראשי הכנסיות של קייב אינם חיקוי של הכנסיות הרוסיות, אולי להפך. במאה התשיעית לספירה, לפני כ-1,200 שנה, הייתה קייב בירתה של מעצמה סלאבית בשם רוס, שממנה התפתחה מאוחר יותר רוסיה המודרנית. בשנת 988 לספירה קיבל על עצמו ולדימיר הראשון נסיך קייב את הדת הנוצרית, ומכאן היא התפשטה צפונה.
את סיורנו בקייב ראוי להתחיל במקבץ הכנסיות היפה ביותר בעיר, שמו פצ'רסקה לאוורה ובתרגום: "מערות המנזר". זהו מתחם גדול המשתרע על מספר גבעות המשקיפות על העיר ועל נהר הדנייפר, ובו כ-30 כנסיות שהקדומה בהן היא משנת 1051.
בתוך המנהרות אין תאורה, לכן בירידה לקטקומבות קונים המבקרים נרות מיוחדים שיאירו את דרכם במנהרות הצרות. ליד אחד הארונות יש תמיד התגודדות: זהו ארונו של נזיר
על גבעה מקבילה כקילומטר דרומית ממנזר לאוורה מתנוססת אנדרטת ענק בצבע נירוסטה המתחרה במגדל הפעמונים של המנזר. דמותה של אשה האוחזת בידה חרב היא הדימוי הסובייטי ל"אמא מולדת", זה שמה של האנדרטה, שהוצבה לפני כ-30 שנה לזכר הניצחון על הנאצים. בבסיס האנדרטה מוזיאון גדול המוקדש ל"מלחמה הפטריוטית הגדולה" (מלחמת העולם השנייה), ובגנים מסביב מוצבים כלי נשק סובייטייים - טנקים, תותחים ומטוסים.
בימי מלחמת העולם השניה נכבשה קייב על ידי הנאצים וסבלה קשות. אבל את הקורבן הגדול ביותר הקריבה האוכלוסיה היהודית של העיר. מספר שבועות אחרי כיבוש העיר, בספטמבר 1941, ערב יום הכיפורים, נצטוו עשרות אלפי היהודים בקייב לעזוב את בתיהם. הם הובלו ליער בפרברי העיר בשם באבי יאר. שם, על שפת נקיק צר ועמוק, נורו למוות במכונות ירייה והוטלו למטה. על פי רישומי הנאצים, ביומיים הראשונים בלבד נרצחו כך 34 אלף איש.
בהמשך הוסיף הנקיק להתמלא בעשרות אלפי גוויות - בשארית האוכלוסיה היהודית, בצוענים, בקומוניסטים ואפילו בשחקני קבוצת הכדורגל דינמו קייב, שהעזו להביס את נבחרת חיל האוויר הגרמני. בסך הכל נרצחו במקום על פי האומדן כ-50 עד 60 אלף איש.
סמוך לאתר הרצח בבאבי יאר הציבו הסובייטים בראשית שנות ה-80 אנדרטה מרשימה לזכר הנרצחים, וסביבה פארק גדול. אלא שלא נוח היה למשטר לנקוב בשם המפורש "יהודים", לכן בטבלאות הזיכרון מתוארים הנרצחים כ"אזרחים סובייטים".
היום ניצבת במקום אנדרטה נוספת - מנורת שבעת הקנים, שהוקמה ביוזמת ישראל. חנך אותה הנשיא לשעבר משה קצב בביקור ממלכתי באוקראינה בשנת 2001. לאחרונה, אחרי שהסתבך באישומים פליליים, החליפו אנשי שגרירות ישראל את טבלת הברונזה שלרגלי האנדרטה וכיום לא מוזכר עוד שמו של קצב בבאבי יאר. לבאבי יאר ניתן להגיע ממרכז העיר בקלות, בתחתית העירונית או באוטובוס.
אגב מטרו: הרכבת התחתית של קייב נבנתה על פי הדגם של מוסקבה וסנט פטרסבורג, כשבעיצוב התחנות השקיעו מכשרונם מיטב האדריכלים והאמנים של ברית המועצות. גם אם לא משתמשים במטרו לנסיעה, כדאי לשלם את דמי הכניסה ולרדת לאחת התחנות ולהתרשם.
קייב מציעה לתייר המזדמן לא רק אתרי תרבות, דת או זיכרונות מלחמה מדכאים. החלק העליז והתוסס של העיר מתרכז ברחובות המתחילים בעיר העתיקה ונמשכים צפונה, בגדה המערבית של נהר הדנייפר ובמקביל לו.
אנדרייבסקי וזוויז (Andriyivsky vzviz) הוא אולי הרחוב היפה ביותר בקייב. הוא מוביל מהעיר העתיקה עד לרובע פודיל (Podil), שהיה הרובע התעשייתי והמסחרי של העיר בסוף המאה ה-19. כאן פעל הנמל העירוני ולא מפתיע שבשכונה התרכזו רבים מיהודי העיר. בשנים האחרונות שופצו רבים מן המבנים התעשייתיים העתיקים ועברו הסבה למקומות בילוי כמו גלריות, חנויות, מסעדות ובתי קפה לרוב.
בכל בתי המלון בקייב מונחים בדלפקי הקבלה חוברות מידע עם פרטים על מרכזי קניות אופנתיים, אתרי הבילוי הליליים, המסעדות, הפאבים והמועדונים בעיר. המדריך הנוח ביותר, הכולל הרבה טיפים מועילים, הוא הגרסה המקומית של המדריך הנפוץ בערים רבות באירופה "אין יור פוקט".
והנה טיפ שלמדנו על בשרנו: כשנוסעים לקייב, ולאוקראינה בכלל, כדאי לשנן היטב את האלפבית הקרילי. השילוט ברחובות הוא באוקראינית בלבד ומי שלא שולט באותיות מתקשה לא רק להבין את השלטים אלא אפילו לפענח את שמות הרחובות. לדוברי רוסית זהו גן עדן, כי רוב האוקראינים יודעים גם רוסית. אבל מי שאינו יודע רוסית יתקשה להסתדר לבדו.
רבים מהישראלים הנקלעים לקייב מעוניינים לנסוע גם לאומן, מקום קברו של רבי נחמן מברסלב. באופן טבעי, גם מי שאינו מאמין, סקרן לראות את האתר שמושך אליו עשרות אלפי מאמינים מדי ראש השנה וחגים אחרים.
לצידי האוטוסטרדה נמתחים מאופק לאופק שדות ירוקים של גידולים בסיסיים כמו חיטה, תפוחי אדמה וחמניות, ומפעם לפעם צץ כפר קטן עם בקתות איכרים שעיצובם לא השתנה מזה דורות. לצידי הדרך לא נראות חנויות נוחות, ומי שלא לקח לדרך בקבוק משקה קל או סנדביץ' צריך להתאפק עשרות קילומטרים.
אומן עצמה היא עיר עגמומית עם שיכונים מוזנחים בני 12 קומות הבנויים בצפיפות בסגנון סובייטי. ברחובות שמסביב למתחם הקבר הרבה עסקים המתפרנסים מעולי הרגל: החל בדירות להשכרה, דוכנים עם תשמישי קדושה, קיוסקים ומכולות עם מזון כשר ואפילו סוכנויות נסיעות. אין ספור שלטים בעברית, בסגנון מליצי אופייני, ודמויות של חסידים ברחוב מזכירים אווירה של שכונה חרדית בישראל.
אחרי שממלאים את המצווה ומסיימים את הביקור בבית הכנסת שבו מצבת הקבר של נחמן מברסלב, ולפני שפונים בחזרה לקייב, מומלץ להקדיש עוד שעה לביקור באתר מיוחד במינו הנמצא בפרברי אומן. זהו פארק סופיה, אחד הפארקים היפים באוקראינה. הוא הוקם בסוף המאה ה-18 על ידי אציל פולני, הגראף פוטוצקי, לכבוד אשתו האהובה סופיה.
גם לנחמן מברסלב היה יחס מיוחד לפארק. לפי אחד הסיפורים הקשורים בשמו, הוא המליץ לתלמידיו לבקר שם ("אין אומן זיין און אין סופיא נישט?" - או ביידיש: להיות באומן ולא להיות בסופיה?). סיפור אחר גורס שנחמן נזף בחסידים שבאו לבקרו מעיירה רחוקה ובדרך עצרו להתרשם מפארק סופיה, במקום לעשות זאת בסדר הפוך: קודם להתייצב אצלו ורק אחר כך לבלות בפארק.
המחבר היה אורח חברת התעופה אוקראין אינטרנשיונל (PS) וחברת כספי תעופה.
הכתבה באדיבות אתר Tnet.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם