חלומות בנימינה
הם מתקתקים, רעננים ומעוררי תיאבון. שי אילן טעם את יינות הגוורצטרמינר החדשים של יקבי בנימינה וירדן ופסק - תיקו
אפשר לעשות את זה עם אווז כתחליף לחזיר, ידידי הצפוני, אבל לגוורץ אין תחליף. מתובל, מבושם, קריר, מתגלגל על הלשון כמו פנינה ממחרוזת של נערה כפרית. מלווה נפלא לכבדות החורפית של תבשיל עשיר, עם המתקתקות המרומזת והרעננות הפרחונית. גוורצטרמינר. תתרגלו לשם ואולי אפשר יהיה לזנוח את היריבויות הישנות ולצאת בצוותא לקטוף עשבי מאכל בהרי השוף.
אבל כעת, אויה, נתגלעה יריבות בין הגוורצים עצמם. זה של בנימינה אומר "לי הבכורה", וזה של ירדן מבליע חיוך בזווית הפה וחושב שתהילת העבר תעמוד לו במלחמתו. בדקתי את השניים ואני מכריז כבר עתה, לבל תהיו במתח: תיקו. שניהם נאים, שניהם עושים עבודה. אמנם לא ממש את אותה עבודה, אבל עבודה לא רעה.
בקצרה על היינות:
ירדן גוורצטרמינר 2010: חצי יבש, עם מתיקות עדינה אבל נוכחת. בפה נוטה לפירות טרופיים עם קצת פרחים, בננה וחמאתיות קלה. בסך הכול, יין מאוזן ומהנה, אלגנטי, נקי, נעים לשתייה ורענן. ממתקון. 60 שקל, מחיר די הוגן.
בנימינה גוורצטרמינר רזרב 2010: אמנם תיקו, אבל לטעמי החביב יותר מהשניים. קצת יותר חד ומאוד נקי, עם מאפיינים זניים מובהקים – ורדים וליצ'י. רענן, עם חמצמצות טובה ודי נעדר חנופה, שקצת דבקה בגוורצים הישראליים יותר מהראוי. 65 שקל, מחיר בסדר, סוג של.
ירדן גוורצטרמינר 2010. ממתקון.
יחצ
ואם כבר אנחנו בלבנים ובבנימינה, הבלנד הארומטי החצי יבש שלהם הוא מבוא לא רע לסדרת "יוגב", שהשנה נעשיתי מחובביה. ממסך של פרנץ' קולומבר, מוסקט אלכסנדרוני וגוורצטרמינר הניב משקה מבושם ונעים. מעין יין צהרים, קל, נגיש, פירותי, הייתי לוקח לפיקניק אם יש דרך להשאיר אותו מקורר. 50 שקל.
יין מסדרת יוגב. נשכני. יחצ
קחו למשל את סדרת "יוגב". יש בכולה משהו מכמיר לב ממש. יינות עולי ימים אמיתיים, עוללים שלא נגמלו. הקברנה סוביניון 2009, לדוגמה הוא עוד יין חמוד וצעיר שמתאפיין במתקתקות קלה שמפנה מקום לטאניות, פירותיות ואז חומציות ומשהו נשכני. יש לו מאפיינים זניים קלים, בעיקר הנטיה לקסיס ושזיף ותיבול מפולפל משהו. כדאי לשתות מהר. בערב
של הגגנות ייתר כתבתי עליו שהוא מזכיר לי יותר מכל גור כלבים צעיר ושובב שמתמסר למשחק.
אבל הכוכב של הסדרה, לטעמי, הוא הקברנה-שיראז 2009: דומיננטיות של השיראז באף - ניחוח עץ, קרמל וקצת פירות שחורים. הפה גם הוא שיראזי, עם נוכחות של פרי שחור, גוף בינוני, מתקתקות מהצד של הקברנה, וטיפה זיתים שחורים. ריכוז פרי טוב. כשהוא נפתח קצת בכוס יש לו יותר אמירה, יותר פירותיות, וירקרקות קלה מאוד. יין מרשים לרמתו, אמנם פשוט ומתאים לשתייה מידית אבל גם עשוי בתשומת לב. הערה: בפעם הבאה צריך למצוא דרך לאזן את המרירות.
שני היינות האדומים לעיל, וכן הקברנה-מרלו והקברנה-פטי ורדו, ב-57 שקל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם