עומדת בשער: טיול בגיאורגיה
על הצומת שבין אירופה למזרח ניצבת גיאורגיה, שמעוטרת עדיין בהשפעות סובייטיות וטורקיות, אבל מתקרבת בצעדי ענק ליבשת שממערב. בין נופש בבטומי לסיורים בעתיקות טביליסי, קל לשכוח שרק לפני שלוש שנים הייתה שם מלחמה
בדיקה של תחזיות מזג האוויר טרם צאתנו ציננה במעט את ההתלהבות. באתרים נצפו טמפרטורות שסובבות את האפס והאייקון הקטן של השמש נעלם למחרת מועד הגיענו והתחלף בסימן של לובן ריק שהתגית שלו הייתה "שמים לבנים", מושג שלא שמעתי לפני כן. סגרתי את המחשב והחלטתי לצאת לדרך ולקבל כל מזג אוויר כחלק מחוויה חורפית.
טביליסי, בירת גיאורגיה, קיבלה אותנו במופע אורות מרהיב בסביבות חצות לאחר טיסה של מעט יותר משעתיים. גשרים חוצים את הנהר טקאברי, שמקורו בטורקיה והזורם לאורך 1,275 קילומטר עד לים השחור. החדיש שבהם הוא גשר הולכי הרגל שצורתו כגל זכוכית.
הגשר וכמה בניינים מודרניים עומדים בניגוד מובהק לבתי העיר העתיקה שמרפסות העץ המסורתיות שלהם מוארות בשלל צבעים ובניגוד לחומות מצודת נאריחלה, הניצבת ככתר מוזהב בראש הגבעה שמעל לעיר הבירה.
הבוקר היה בהיר כפי שהבטיחו התחזיות. העיר היפה מסוגפת ואפרורית מעט, שומרת על ארשת אירופית מאופקת עם רמיזות הקושרות בין רוסיה למזרח, בדמות מרחצאות חמאם הניזונים מהמים החמים שנתנו לטביליסי את שמה (טבילי פירושו חום).
אנחנו עוברים על פני אובליסק מחוטב הניצב באמצע פקעת מחלפים הומה ועליה חרוטים שמות הנופלים מקרב הגיאורגים במלחמות על חבלי הארץ אבחזיה ודרום אוסטיה.
סיור היכרות ראשוני עם העיר ואנחנו עוברים ברחוב הראשי, רוסטוולי, הנקרא על שם המשורר הלאומי בן המאה ה-12 הקבור בעמק המצלבה בירושלים. ממרפסת תצפית שמעבר לנהר בולטת על קו הרקיע דמותה הבהירה והענקית של אמא גיאורגיה האוחזת בידה האחת קערת ענבים ובידה האחרת חרב. שני אלה, כך נראה, מגדירים את ההיסטוריה הגיאורגית העשירה ומלאת התהפוכות שנוצרה מהחומר שממנו עשויים סיפורי אבירים ומלחמות חשוכות, כיבושים וקשיים, מלכים טובים ורעים.
את כולם ידעה גיאורגיה
לאחר טעימה ראשונה של המטבח הגיאורגי (פותחים שולחן עם לחם גיאורגי, חצ'פורי-מאפה הגבינה הנצחי, רוטב שזיפים חמצמץ שהולך עם כל דבר, וממרחי אגוזים פיקנטיים וגבינות מצוינות) נסענו לבקר בעיר העתיקה. רחובותיה התעוררו לחיים על אף מזג האוויר הקר, אם כי מעטים הסתופפו בבתי הקפה והמסעדות של רחוב שרדין הציורי, ההומה בקיץ.
עם רדת החשכה, לאחר ביקור בבית הכנסת הספרדי בן מאה שנים ששופץ לא מזמן, ובכנסיית זאיוני מהמאה ה-11, אנחנו עולים למסעדה המשקיפה שוב על העיר שאורותיה שבים ונדלקים, אופפים אותה בהילה צבעונית. ממרפסת המסעדה חומות המבצר והגשר המוארים שוב מחממים את מראה העיר והלב.
למחרת בבוקר הבנתי את פשרם של "שמים לבנים" שהבטיח אתר מזג האוויר. כבישי טביליסי נהפכו מאפורים ללבנים והעיר כוסתה באבקת שלג דקה שצבעה כצבע השמים.
יצאנו מהעיר הלבנה לעבר מצחטה, בירתה העתיקה של גיאורגיה. הדרך המתפתלת עולה אל מנזר ג'ווארי מהמאה השישית לספירה, משם ממשיכים אל תוך הכפר היפה שמרכזו שופץ בסגנון בנייה מסורתי. גפנים המשתרגים בגדרות ומעל למרפסות ערומים כעת, מחכים ללבלב באביב, ולהצל על המרפסות בקיץ, עד שאשכולות הענבים הכבדות יקשטו אותן בסתיו.
בין בתי האבן וגדרות העץ ניצבת מאחורי חומה כנסיית סווטיצחובלי. מצדנו האחר כלה בשמלת שמנת שאמרותיה מוכתמות בבוץ כורעת ליד מבנה פנימי מעוטר בפרסקאות שבו על פי האמונה קבורה גלימתו של ישו. יחד עם מנזר ג'ווארי הוכרה הכנסייה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
הדרך ממצחטה מערבה מובילה לעבר העיר גורי, עיר הולדתו של סטאלין. כאן מתחלפת האווירה לקור לח ומקפיא. מחנות צבאיים ושכונות שנבנו לקלוט את אלפי הפליטים הגיאורגים שברחו מדרום אוסטיה הם תזכורת מצמררת למה שאירע כאן בקיץ 2008. בגורי עצמה אין כבר סימנים לקרבות, אך דווקא חסרונו של הפסל הגדול של סטאלין בכיכר המרכזית מעיד על שאירע.
בכיכר נמצא עדיין מוזיאון לכבוד בן העיר המפורסם ובצמוד אליו הצריף שבו נולד המנהיג הסובייטי וקרון הרכבת שבה נסע לאירועים ההיסטוריים, בהם ועידת ילטה.
מים נוטפים מהיריעות המכסות את השוק בגורי שמעטים מאכלסים אותו. דוכנים ובהם תלויים פירות יבשים ופלפלים חריפים השזורים על חוטים מוסיפים כתמי צבע לערימות הבצלצלים ותפוחי אדמה. במעברים בוציים מוכרים גם חלקי מכוניות, יד ראשונה או שנייה, ובאטליז מוצגות תרנגולות צהבהבות לצד הבשר שממנו מכינים כאן קבבים רכים.
בפשפש קטן במבנה המאפייה בירכתי השוק אני קונה בלארי אחד (שני שקלים), לחם גיאורגי גדול וחם, אותו אנחנו בוצעים ואוכלים עם גבינה ביתית. מגורי המשכנו אל העיירה בורג'ומי שמעיינותיה מספקים מים בעלי טעם וניחוח של גפרית, אשר יש הנשבעים בסגולות הריפוי שלהם.
כביש מפותל עולה אל עיירת הסקי בקוריאני שנהנית מתכונה של מבקרי סופשבוע וסטודנטים בחופשה. שלג טרי מכסה את הבתים והסביבה. בפנים חם ומעושן. במלון שלנו, טריאלטי, על שם רכס הקווקז הנמוך שבו שוכנת בקוריאני, מסתיים היום בארוחת ערב קיבוצית וערב קריוקי של אגודת העיתונאים הגיאורגית. זהו בהחלט מקום של המקומיים. בחדר החם אני נרדמת לקול הרוח שורקת בחוץ, מביאה עמה ערימות שלג חדשות.
בבוקר שלמחרת הרכיב הנהג את השרשראות על גלגלי הרכב שהסיע אותנו לעבר אחד ממסלולי הסקי שבתוך יער העצים מחטניים. העיירה בנויה סביב שדה רחב ידיים, המוקף בתי מלון, אכסניות עממיות ובתים המציעים חדרי אירוח פרטיים, שמחיר השהייה בהם יכול לנוע ממאה עד 300 שקל ללילה. סקי פאס והשכרת ציוד עולים רק כ-80 שקל לאדם.
לקראת אחר הצהריים רחובות העיירה נמלאים בגולשים נעדרי הפוזה של אתרי סקי מפוארים החוזרים מהמסלולים. הורים מושכים פעוטות במזחלות, וסוסים מושכים מזחלות גדולות הנראות כאילו הן לקוחות מסצנה של ד"ר ז'יוואגו.
הדרך לאתר הסקי המודרני במסטיה במחוז סוונטיה, בקווקז הגבוה במערב גיאורגיה, חסומה מפאת הסופה, אך אנחנו חווים את יופיים של ההרים הרמים באתר וותיק יותר הקרוב לטביליסי - גודאורי. לכאן באים רק כדי לעשות סקי, ובנוחיות, כי המלון מציע סקי ליפט בחצר האחורית.
כאן פגשנו, בנוסף לגולשים מקומיים, גם נופשים מאוקראינה, לטביה, שוודיה וגם ישראל, הנהנים מתעריפים זולים בהרבה מאשר במערב אירופה: החדרים עולים בסביבות 400 שקל לחדר זוגי על בסיס פנסיון מלא וסקי פאס עולה כ-60 שקל ליום. ואם כל אלה לא מספיקים כדי לשכנע, מוצע כאן גם הלי-סקי המוביל גולשים נועזים לפסגות מרוחקות.
תוך סיור החורף הצצנו גם אל ההבטחה הגיאורגית הקיצית - עיר הקיט בטומי שלחוף הים השחור, שאליה יוליכו בקיץ טיסות שכר מנתב"ג.
בטומי מנצלת את חודשי החורף לתנופת בנייה אדירה. מלון שרתון חדש ומבהיק שנבנה בצורת המגדלור האגדי של אלכסנדריה, מקבל את פנינו בחום במזג האוויר הסגרירי. שרתון הוא הסנונית הראשונה של רשתות בינלאומיות יוקרתיות שהגיעו לבטומי, בהם רדיסון וקמפינסקי.
ומה יש לבטומי להציע שימלא את בתי המלון שלה? העיר ובה 125 אלף תושבים מתהדרת בבניינים יפהפיים בסגנון אירופי שנבנו בתקופת פריחה של העיר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 לאחר שמחוז אג'ארה, אשר היה תחת שלטון טורקי במשך כ-300 שנים, עבר לידי רוסיה.
גם היום אג'ארה היא בעלת מעמד מיוחד כאזור אוטונומי של גיאורגיה. אג'ארה כולה ובטומי במיוחד הוזנחו במשך תקופה ארוכה אך כיום הם זכו להשקעה ממשלתית של מעל מאה מיליון דולר במטרה למשוך קהל תיירים בינלאומי.
במרכז הרובע העתיק שרחובותיו ובתיו עוברים שיחזור ושיפוץ נבנה מכלול יפהפה בסגנון איטלקי עם נגיעות גיאורגיות ססגוניות הנקרא, איך לא, הפיאצה. בכל רחבי העיר שמעבר לסמטאותיה העתיקות השיפוצים בעיצומם והם יימשכו ככל הנראה עוד זמן מה.
על שפת הים השחור נמתחת טיילת רחבה, המכונה הבולבר, לאורך שבעה קילומטרים. בחלקה הוותיק שנוסד ב-1881 הוקמו גלגל ענק ומזרקות מפזזות, גנים ובתי קפה, ואילו בחלקה החדש שנחנך לא מזמן יש מבחר מסעדות.
בין לבין מציעה העיר מועדוני לילה, ריקודים ובילויים ויהיה בוודאי מי שיגיע לכאן בעיקר לחפש את מזלם בתי הקזינו.
מתוך מודעות לצורך בפיתוח מבוקר ולתיירות המעריכה גם מוקדי עניין טבעיים והיסטוריים, בטומי מטפחת גם גן בוטני מהגדולים בעולם, המשתרע על פני צוק הנשקף אל הים השחור. בוודאי נעים לשוטט כאן בקיץ.
מעברה השני של העיר מעיד מבצר גוניו, העתיק בגיאורגיה, על יישוב הקיים כאן מימי הרומאים. מי שרוצה להרחיק קצת יותר, יכול לצאת לטיולים בפארקים הלאומיים שבסביבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם