ים של זהויות: העיר מרסיי בצרפת
העיר מרסיי, בירת חבל פרובאנס, היא העיר השניה בגודלה בצרפת. אם תשוטטו בה תרגישו אזרחי העולם הגדול: בין שלל המבנים הקלאסיים, הנמל והכנסיות, המון רב של אנשים בשלל צבעים ומלבושים. עמרי גלפרין טייל בעיר הקוסמופוליטית ויש לו כמה המלצות
עד היום יצא לי, בד"כ, לשמוע את המילים הללו, כשברקע ניחוח פריזאי. הפעם משהו שונה, ביקור בפרובאנס, או ליתר דיוק ביקור בעיר השנייה בגודלה בצרפת, מרסיי, בירת פרובאנס.
מרסיי שוכנת באזור הדרום מזרחי של צרפת, על חופי הים התיכון. עת נוחתים בעיר, בטיסה ישירה שיצאה מישראל (כן, מסתבר שיש קו טיסה ישיר של "אל על" מישראל למרסיי וחזרה, שפעיל כבר 40 שנה!!) ולאחר כחצי שעה של נסיעה אל מרכזה משדה התעופה, מגלים שאפשר להשיל שכבת בגדים. אמנם זהו רק תחילתו של חודש אפריל, אבל מזג האוויר כאן פנטסטי, הים מחייך בכחול והשמש מנעימה במאורה עד שעות הערב.
מרסיי היא עיר נמל מהגדולים באירופה, עשרות ספינות מסע ותיירות חוצות את חופיה, פורקות סחורות וממשיכות ליעדיהן הבאים. כמיליון תושבים מתגוררים במרסיי דרך קבע ובסביבתה עוד מספר דומה של תושבים. בין לבין מגיעים לכאן דרך היבשה, האוויר והים עוד כארבעה מיליון תיירים מידי שנה.
העיר קוסמופוליטית או אם לדייק, עיר הגירה במלוא מובן המילה. מאות אלפים של תושבים יוצאי צפון אפריקה, מרוקו, אלג'יריה, לוב ועוד קהילות אירופאיות ואסיאתיות שהיגרו לכאן, כגון: טורקים, ארמנים ואיטלקים.
התיישבות באזור מרסיי החלה כבר במאה ה-6 לפני הספירה, שעה שמתיישבים יוונים גילו את המקום והחלו מבססים את העיר כעיר נמל. כאלף שנים לאחר מכן התהוותה העיר להיות לצרפתית.
ההגירה האיטלקית השפיעה באופן ניכר על הקולינריה של העיר. בתום מלחמת העולם השנייה הגרו לכאן קבוצות רבות של איטלקים וכחלק מהשתלבותם במקום, וחיפוש מקורות פרנסה, רבים מהם הקימו פיצריות ברחבי העיר.
המסורת האיטלקית לא נפרדה מהעיר עד עצם היום הזה, ועשרות פיצריות מוכרות לציבור פיצות נפלאות. מרביתן נמכרות בתצורה מגולגלת (תחשבו לרגע על לאפה-פיצה), ולמיטב המקומות בהם ניסיתי הן
גם קהילה יהודית גדולה המונה כ-70,000 נפשות מתגוררת בעיר ומקיימת חיי קהילה, סביב למעלה מ-50 בתי כנסת. זה קצת מוזר אולי, אבל הצרפתים "האותנטיים" אינם הרוב המספרי בעיר מרסיי, מה שנותן לה, ללא ניתוח והפלגות פוליטיות המיותרות לכתבה זו, סוג של עניין מסוג אחר לתייר המבקר בה. אבל בכל זאת, לטענת המקומיים עמם שוחחתי יחסי השכנות בין הקהיליות השונות הגרות בעיר טובות ואין כל בעיות או מתחים.
עיר כמו מרסיי היא אזור קלאסי לשוטטות. כדאי ללכת בה לאיבוד. בין שלל האתרים הקלאסיים, המבנים היפייפים והכנסיות, יש שאון והמון רב של אנשים בשלל צבעים ומלבושים. ללא ספק, לא ניתן להתעלם מכך, שההגירה הרבה לעיר משכה לאזור גם בעיות שנראות לעין. עוני ופושטי יד הם חלק מהנוף המקומי, אם כי אין תחושה של איום או חוסר נוחות ממשית על המבקרים.
ביקור מקיף במרסיי דורש שלושה עד ארבעה ימים של כתות רגליים בין האתרים המרכזיים בעיר. לאלה שרוצים להרחיב את הביקור לערים ואתרים כמו ניס, סן טרופז, סן פול דה ונס ואפילו בנסיכות מונקו, הרחוקה כ-3 שעות נסיעה, כדאי להאריך את משך הביקור באזור.
ובכל זאת, מרסיי: אזור הנמל הישן של העיר מרסיי הוא לב ליבה של סצנת התיירות המקומית, עשרות מסעדות ובתי קפה ממוקמים בקרבה למים, שמעליהם בתי מלון בדרגות שונות. ברציפי הנמל עוגנות יאכטות יוקרתיות לצידן של סירות דייג קטנות ומיושנות.
בחיבור של הנמל עם אזור מרכז העיר, מוקם מדי בוקר שוק דגים טריים. הרוכלים מציעים בו את מרכולתם הימית הטרייה המונחת בתוך בריכות קטנות עם מי ים, על מנת לשמר את טריות הדגים. חלקם של הסוחרים פורקים את השלל הימי ומחלצים אותו מרשתות הדייג אל מול העוברים והשבים. דגי דניס, בורי, טונה ועוד מגוון דגים הופכים מקור פרנסה לעשרות אנשי ים. למעשה שווקים קטנים נוספים פזורים בחלקים רבים של העיר, ולחלקם ימים קבועים: שוק פירות וירקות אורגניים, שוק פשפשים ומוצרי יד שנייה, שוק שטיחים ועוד.
בעיר כעשרים מוזיאונים מגוונים להיסטוריה, ארכיאולוגיה ואמנויות מגוונות, ארמונות חובקי מרחבים, חופי ים תכולים ועוד אתרי ביקור וסיור מעניינים. שני האתרים המרכזיים מבין האתרים הם "כנסיית נוטרה דאם דה לה גארדה" (Notre dame de la Garde) ו"מצודת איף" ( Château d’If).
בזיליקת נוטרדאם דה לה גארדה, הבנויה בסגנון רומי-ביזנטי, מוצבת על גבעת גארדה, הנקודה הטבעית הגבוהה ביותר במרסיי. הגבעה היוותה מוקד משיכה למאמינים נוצרים, בייחוד יורדי ים, אשר פקדו את הכנסיות שנבנו בעבר על רום הגבעה.
הבאזיליקה, בצורתה הנוכחית, מתנשאת לגובה 154 מטרים. בנייתה החלה בשנת 1853 והסתיימה 11 שנים מאוחר יותר. מאז הפכה לאחד המוקדים המרכזיים במרסיי, הן מבחינת המשיכה הרוחנית (ואולי גם התיירותית) והן מבחינת הבולטות בנוף המקומי.
בקצה הבזיליקה נבנה מגדל פעמון שבקצהו דמותה של מריה, אמו של ישו, המשוכה בצבע זהב. בכניסה לכנסייה פסלים בגודל אנושי של ישו שעה שנצלב ואמו מריה שעה שאוחזת את בנה התינוק, ישו. בתוך הכנסייה, כחלק מדקורציית יורדי הים, עשרות דגמים של סירות קטנות והיכל תפילה גדול עטור ויטראז'ים.
ההבדל בין העיר הסואנת לכנסייה, ממנה נשקף נוף מופלא, יוצר חוסר איזון מהנה אך גם מפתיע. כדרך אגב, תושבים מקומיים אמרו לי שזריחת השמש במקום הזה היא חלום ויזואלי מושלם.
כדי להגיע אל הכנסייה, נדרשים המבקרים לטפס על גרם מדרגות מעגלי ותלול. מהאזור הזה ניתן להשקיף על נופים מהפנטים. מבט חטוף מערבה מציג את העיר הרוויה בבנייה, הנמל, שפת הים והאי עליו בנויה מצודת איף. מראה פנורמי ייחודי. ככל שמרבים להתעמק בפרטי העיר הקטנים, ברחובות, בבניינים ובשכונות, כך מרבים לאתר פרטים נוספים בפאזל של העיר הסואנת.
למעשה אפשר להסתובב סביב הכנסייה ולתצפת על כל אזורי העיר. מובן שהאזור הפונה לים הוא הצד המרשים ביותר, אך בצידה השני של התצפית אפשר לראות את השכונות הצפופות יותר ואת האזורים הפריפריאליים.
מהגובה הזה אפשר בהחלט גם לתצפת לכיוון היכל הכדורגל, האצטדיון של העיר - "סטאד ולודרום". את המוזיאון שבתוך האצטדיון פוקדים עשרות אלפי מבקרים מידי שנה, ככל הנראה בגלל קבוצת הפאר המקומית "אולימפיק דה מרסיי".
מקום מרשים ומיוחד נוסף במרסיי היא מצודת איף, הנמצאת במרחק של כ-2 קילומטרים מקו החוף של העיר. זוהי מצודה ששימשה כקו הביצורים הראשון להגנת העיר מרסיי לבאים מכיוון הים. מרחוק היא נראית כאי קטן, שצץ מתוך הים ועליו חומות גבוהות ובצורות. ההגעה אל המצודה נעשית באמצעות הפלגה בת 15 דקות שיוצאת בכל מספר דקות מהמזח שבנמל הישן ומגיעה לאזור המגדלור שבאי.
המצודה נבנתה במאה ה-16 ועיקר "תהילתה" בכך ששימשה ככלא לאסירים פוליטיים שהתנגדו למשטר הצרפתי. כיאה למבנה של מצודה, היא פונה לכל כיווני הים והיבשה, וצריחים המיועדים לתצפית ולירי ממוקמים לאורך כל קירותיה.
מיקומה המשונה באופן יחסי, במרחק ניכר מהיבשה, הפך אותה למקום "נפלא" לכליאת אסירים פוליטיים ופליליים. עיקרם של האסורים במקום היו נוצרים מהזרם הפרוטסטנטי-קלוויניסטי, שהאמינו בטוטאליות האל, כמכוון כל יכול. בזרם זה יד האדם היא שלוחת רצונו הבלתי מתפשר של האלוהים ותו לא. אותם אסירים נידונו לתנאי זוהמה ומחלות מדבקות ורבים מהם קיפחו את חייהם במהלך תקופת כליאתם.
חלקה התחתון ביותר של המצודה נחשב כמסלול מוות, או לחלופין הישרדות, בגלל התנאים הגרועים ששררו בו. לאסירים בעלי יכולת הייתה דווקא אפשרות "להשתדרג" ולעבור לחלקים הגבוהים יותר של המצודה בתמורה לתשלום הגון. בית הכלא היה פעיל עד לשלהי המאה ה-19 ומאז הפך לאתר מורשת מקומית ולאתר תיירות.
כיום בטירה מוזיאון קטן, תערוכות מתחלפות וחנות מזכרות. ניתן לשוטט בין מפלסיה וליהנות מנוף העיר מרסיי שממול וממזג אוויר נעים. על האי הקטן מקננות קבוצות של שחפים לבנים, שאינם מהססים מלהתקרב אל התיירים הרבים ולהתגרות בהם.
חלק ניכר מהמבקרים במצודה מגיעים למקום בעקבות הספר העלילתי "הרוזן ממונטה כריסטו", בו גיבור הספר נכלא במצודת איף, אך לאחר מספר שנים מצליח, ברוב עוז, לברוח מהמקום. אם הגעתם למרסיי – אל תפסחו על המקום. בוודאי תיהנו. עיר מיוחדת, צרפת האחרת.
עמרי גלפרין הוא עיתונאי תיירות, ובמאי טלוויזיה וסרטי תדמית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם