אנחנו זן נדיר: המסלול העוקף
בסיוריו ברחבי העולם הוא מתוודע לתרבויות רוחניות נסתרות. כך יצא לו להתרועע עם סופים, לחולל עם דרווישים ולגלות שלחברי האחווה הלבנה בבולגריה יש שמות של חיות. תחנות הרוח של זאב בן אריה
זאב בן אריה. מדריך טיולים רוחניים, חיבר ופרסם שלושה
"גדלתי בבית עם אמא ארכיאולוגית ואבא גיאוגרף ומגיל צעיר נחשפתי לתחום של טיולים והיסטוריה. הייתי בחוגי סיור והדרכתי בחברה להגנת הטבע ובגיל 24 התחלתי מסע רוחני בקבוצה ששמה אימן. אחרי שנתיים, בשנת 87’, ראיתי שהרבה דברים שלמדתי, כמו משמעות צבעים וחללים ואסטרולוגיה, מופיעים בתרבויות עתיקות. התחלתי אז סיורים בשם 'ירושלים הלא נודעת' מטעם המכללה האלטרנטיבית הראשונה לדעתי בארץ בשם מירקם.
"זה קרטע במשך כמה שנים, ואז בשנת 2000, בעקבות שינויים אישיים, החלטתי לעשות את זה באופן יותר רציני. כיום אני מוציא אנשים לטיולים למקומות בארץ ובעולם. למשל, לבלקן בעקבות שבתאי צבי או לפסטיבלים סופיים ברחבי העולם. בטיולים אני בא מהשטח ולא מנסה לחנך. אני חושף אותם לחוויה, אני מראה ומסביר דברים וזה לא מעניין אותי אם בן אדם מאמין בזה או לא.
"אני מנסה לחשוף אנשים לדרכים רוחניות שהיו קיימות בעולם במשך אלפי שנים, יש מי שמתעניינים בזה אינטלקטואלית ויש כאלה שזה רלוונטי לחייהם. זה מתקבל טוב גם בקרב קהל שאין לו שום קשר לרוחניות".
"יצא לי הרבה להביא אנשים למפגשים עם המיסטיקה האיסלמית הסופית בחוץ לארץ. לפני עשר שנים הוצאתי פעם ראשונה קבוצה לפסטיבל הבקטשי של זרם של דרווישים בתורכיה ויצאו איתי חברי להקת שבע. בקטשים הם זרם מוסלמי שהתחיל מהמאה ה- 13 ושאחת העקרונות שהוא חרט על דגלו הוא “ואהבת לרעך כמוך”.
"המפגש הראשון שלי עם הסופים היה בסכנין, לא רחוק מאיפה שאני גר, לפני מעל 15 שנה. יש להם טקסים שהם עומדים במעגל וצועקים על אללה ורוקדים ומשתגעים. רקדתי איתם כל הלילה וצעקתי אללה יחד איתם, ואמרו עלי שאני כמו מוסלמי. משהו שם תפס אותי. קרו אז כל מיני צירופי מקרים ועד היום אני מוצא את עצמי כל הזמן באיזו פעילות שקשורה לסופים.
"לפני כעשור פגשתי בפעם הראשונה את המסדר הבקטשי. זה מסדר מאוד מיסטי שעובד את האל על ידי שתיית עראק ויין. עד כמה שזה יישמע מוזר, זה סמל השיכרון האלוהי והמסע של מוחמד לירושלים, הם פשוט משתכרים ושרים. אין צום, אין תפילות, בנים ובנות ביחד, הם אומרים שהם רמה אחת מעל זה. אחלה איסלם.
"השירה היא מאוד יפה, זו שירה של לעג לדת המקובלת. הם אומרים למשל, 'אלוהים, עשית גשר שנשמות עוברות עליו ביום הדין - אם אתה כזה גיבור תעבור עליו בעצמך'. ויש עוד בדיחה שלהם, שבקטשי מתפלל לאלוהים ואומר שאם ימלא את המשאלה שלו הוא יפסיק להטריד אותו חמש פעמים ביום. הם אומרים 'לפעמים אני הולך למסגד ולפעמים הולך לבית המרזח'.
כשגיליתי אותם פגשתי את ראש המסדר שלהם, שנמצא באלבניה. שמונה שנים מאוחר יותר הבאתי קבוצה ראשונה לאלבניה לטיול. נפגשנו עם אותו ראש מסדר שזכרתיו, ובסוף המפגש הוא נתן לי מתנה של ספר המתעד מפגשים שלו עם אישים חשובים בכל רחבי העולם, כמו האפיפיור, הדאלי לאמה וחמינאי. אני פותח את הספר ורואה בתמונה הראשונה את עצמי איתו, במקרה צולמתי איתו במפגש הראשון שלנו.
"זה היה בשבילם סימן מאלוהים שהמפגש ביננו לא מקרי, שנועדתי להיות בקשר איתם, ומאז הם פתחו בפני את הדלת ו ועשיתי איתם הרבה דברים מעניינים".
"יש קבוצה גדולה בבולגריה בשם אחווה לבנה אוניברסלית, שעוסקת במיסטיקה נוצרית. במסגרת החיפוש שלי אחר המשמעות העמוקה יצא לי להיפגש איתם, ללמוד את תורתם ואפילו להשתתף בטקסים שלהם עם ריקוד ומוזיקה, שזה הדרך שלהם לעבוד את האלוהים.
"גיליתי עליהם במקרה כשיצאתי לטייל בהונגריה וקראתי על מקום שבו אנשי האחווה הלבנה נפגשים. החלטתי ללכת לראות את המקום, מקום גבוה בסביבה של אגמים. שם ראיתי תמונה של מעגל אנשים רוקדים, לבושים בלבן, וזה הדליק אותי.
"כשהגענו למקום ראינו בצד מעגל אבנים, התקרבנו אליו ובאו אלינו שתי בנות שהסתברו כחלק מהאחווה. נוצר איתם קשר וכמה חודשים אחר כך כבר השתתפנו איתם בפסטיבל שלהם בבולגריה ורקדתי בעצמי את הריקודים המיסטיים האלה".
"בפעם הראשונה שהגעתי ליישוב בשם דמנהור שהיתי שם במשך שבוע לבדי. זו קהילה שבנתה מקדש גדול מתחת לאדמה. כשהגעתי לשם ראיתי שמנהיג אותם מנהיג בשם פאלקו, שמשמעות השם הזה היא נץ. אספה אותי לשם בחורה יפהפייה ששמה היה צפרדע, לכולם שם יש שמות של חיות.
"התחלתי להכיר את הקהילה. המנהיג שלהם עושה מפגשים כל שבוע ובמסגרתם נפגשתי איתו והוא אמר לי שהנושא של הכחדת מינים זה לא רק בעלי חיים, צמחים ואקולוגיה אלא גם תרבויות אנושיות - מסורות רוחניות, כל מה שקשור לבני אדם, כי הכל נהיה תרבות אחת שהיא די רדודה ואמריקאית. הוא אמר שצריך שיהיו אנשים שיצילו את התרבויות הללו וזה התאים לי מאוד.
"זה סידר לי בראש את התפיסה שלי של מה שאני רוצה לעשות, שזה להציג לעולם תרבויות שונות בראי רוחני, להראות שהתרבות שלנו היא לא האפשרות היחידה של חיים אלא שאנשים חיו וחיים גם בדרכים אחרות, ולאסוף לצורך העתיד את הניסיונות השונים של חיפוש אנושי אחר משמעות, בין אם ביהדות, באיסלאם או בנצרות. הוא נתן לי אישור לדרך שלי, זה היה טוב לשמוע את זה מבחוץ, לדעת שאני אוסף זנים נכחדים של תרבויות וחיפוש אנושי".
"יום אחד הייתי בסמינר עם מורה באימן ששמו היה ליאו, הוא היה איש מאוד מיוחד עם יכולות על. הייתי בחור צעיר והוא הסביר דברים לפני הקהל. כשהתבוננתי בו הוא קלט את זה והפנה את מבטו אלי. במשך כמה שניות הרגשתי שהוא לכד אותי והרגשתי קרן עוברת, ממש באופן פיזי. זו היתה קרן של אור שעברה מעיניו אל תוך עיני. זו היתה ממש תחושה פיזית ברורה.
"לימים לי קרה אותו דבר כשדברתי אני עם מישהי ועבר ממני משהו אליה באיזו שיחה שקשורה לעומק. זה הרגיש כמו מכה כזו, כמו שנוגעים בך. אולי הוא נתן לי משהו שישמש אותי בעתיד, החדיר לתוכי איזו אנרגיה או כוח. שנים אחר כך בכל מיני סיטואציות בקבוצת אימן הרגשתי שאני מחוסן, שיש לי את ה”ברקה”, את הברכה והתמיכה ממנו, כך שיהיה מה שיהיה - אני בדרך שלי".
"רוחניות זה משהו אינדיבידואלי, בכל אדם יש קוד אישי שניתן לו על ידי הבריאה, משהו אלוהי שניתן לו, שזו המטרה שבגללה הוא הגיע לעולם. הרוחניות זה להתחבר לדבר הזה ולהגשים את הייעוד שלך בחיים - בין אם זה להיות עקר/ת בית או לכתוב ספרים או מה שזה לא יהיה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם