דיילות יופי: תחרות יופי בין דיילי חברת תעופה מעוררת מחאה
תחרות יופי בין דיילי חברת אמריקן איירליינס עוררה מחאה גדולה ויצרה הידהוד תקשורתי גדול. מה עומד מאחורי הדגש הרב של חברות התעופה על מראה חיצוני ולמה דיילות תמיד יחשבו לסמל סקס? כמה מחשבות על אסתטיקה בגובה 30 אלף רגל
דיילי החברה לא אהבו את הרעיון. הם הגדירו את התחרות מגוחכת ואמרו שהיא מזכירה להם ימים עברו, עידן שחלף מן העולם, בו רק נשים יכלו לשמש כדיילות. הן נאלצו דיילות להישקל וללבוש חגורות בטן ובדרך כלל פוטרו כאשר התחתנו, נכנסו להיריון או הגיעו לגיל 30 "הבשל מדי".
תחרות כזאת, אמרו נציגות הדיילות (והדיילים) באמריקן איירליינס, היא סקסיסטית ומפחיתה מחשיבותו של התפקיד העיקרי של דיילים ודיילות - לדאוג לבטיחות הנוסעים. איגוד הדיילים החליט להחרים את התחרות והסיפור עשה כותרות בכלי תקשורת באמריקה. אולי לא כמו פרשת בן לאדן, אבל בכל זאת.
למה, בעצם, דיילות צריכות להיות יפות? אמנם בטיסות של חלק מחברות התעופה הזרות אפשר לראות דיילות מבוגרות ואפילו עגלגלות, רחמנא ליצלן, אבל בטיסות של אל על לעומת זאת, סביר שאת הארוחה בחמגשית תגיש עלמת חן חטובה ונאה למדי. אולי לא מיס עולם, אבל המראה המטופח של הדיילת הממוצעת עולה על מראה הישראלית הממוצעת.
באתר של אל על, במדור הדרושים, מי שמגישה מועמדות לתפקיד דיילת אוויר צריכה להיות בעלת מראה נאה וייצוגי וגובה של 1.60 לפחות. האם זה בשביל להגיע בקלות לתאי אחסון התיקים או בגלל שלהיות נמוכה זה פחות אטרקטיבי? בטופס הבקשה להתקבל לקורס, צריכות המועמדות לציין אם יש על גופן סימנים מיוחדים (צלקות או קעקועים) ומצוין שם במפורש שייערכו מדידות גובה בתהליך הקבלה.
כל הדברים האלה נכונים גם לגבי דיילים. אבל בעוד לדייל מותר לטפח שיער שיבה
למרות שתפקידם העיקרי של דיילים ודיילות הוא לדאוג לבטיחות הנוסעים ורק אחר כך להגיש להם ארוחות ומשקאות (בעיקר עכשיו בעידן שבו העלייה במחירי הדלק מתקזזת עם צמצום הפינוקים לטסים במחלקת תיירים), דיילות עדיין נחשבות לסמל סקס או לפחות אובייקט לפנטזיה שמתחילה בהמראה ונגמרת בנחיתה.
ב-1967 יצאה המהדורה הראשונה הספרCoffee, Tea or Me (קפה, תה או אני) שנכתב לכאורה על ידי שתי דיילות נהנתניות וסקסיות. למעשה כתב אותו גבר בשם דונלד ביין, שחוץ ממנו כתב ספרים נוספים בשמות בדויים. הספר הציג את חיי הדיילות כהרפתקה שובבה למדי.
ספר זה וגם סרטים כמו "תפוס אותי אם תוכל" עם לאונרדו די קפריו, "דיילת בעננים" עם גווינת פלאטרו ואחרים, הנציחו את תדמיתה של הדיילת כאובייקט מיני, עם או בלי קשר לרצון שלה להיות אחת כזאת. אל אלה מצטרפים שלל סרטים פורנוגרפיים, שגם בהם דיילות הן דמויות מועדפות.
מכיוון שלדיילות יש תפקידים ברורים, שדוגמנות אינה חלק מהם, אין סיבה מוצדקת לכך שחברות התעופה ימשיכו לטפח את תדמית הדיילת הסקסית, ואם העיקר הוא לדאוג לבטיחות הנוסעים, אולי דווקא כדאי לקבל לעבודה דיילות מבוגרות ומנוסות.
העובדה שדיילות, בשלב מסוים של הטיסה, הופכות מותשות לגמרי לא מוסיפה לסקס אפיל שלהן, אבל אולי יש דברים אחרים שכן. האם אלה המדים, העקבים שהן חייבות לנעול, האיפור, הסינור, הנשיות המודגשת או זה שמבחינת הנוסעים תפקידה של הדיילת לשרת ולגהור מעליהם? כל מי שטס אי פעם בחייו בוודאי נתקל בכל מיני הטרדות קטנות, אפילו לא כאלה ששוות הערה, של הנוסעים את הדיילת. בדרך כלל זה הרבה יותר סקסיסטי מאשר סקסי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם