ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

במרומי הקווקז: טיול בפסגות של גיאורגיה

גרוזיה או גיאורגיה? רק מי שביקר בה והכיר את התושבים משתכנע שהשם גיאורגיה מתאים יותר, מרוכך יותר. טיול בין שני רכסי הרים של הקווקז, בין כפרים וכפריים והמון המון מים

שדה התעופה של טביליסי, בירת גיאורגיה, מרוחק מעט מהעיר. בשעת לילה מאוחרת עשינו את דרכנו אליה, מנומנמים, רגע לפני הטיול.

בתחילה פצעו את החושך אורות בודדים. בתוך השחור שבחוץ לא ראינו דבר. ואז נתגלתה הילה מעל אחד הרכסים, ופתאום - פרץ של אור. באותם רגעים אפילו הישנים עמוק פקחו עיניים. מבעד לחלון זהרה עיר מוארת, חלק מהמבנים והגשרים עטוף בתאורה רכה, מגדל השידור שנמצא בראש ההר הזכיר במראהו מגדל אייפל מוקטן ושלל אורות גלשו ממנו וטיפסו חזרה.

השעה הייתה כמעט שלוש לפנות בוקר, העיר האירה פניה אלינו. מול היופי הזה ביקשנו מהנהג עוד סיבוב. כאילו מישהו הכין את כל התפאורה בשבילנו. טביליסי של הבוקר הייתה רגועה יותר.

פרץ היופי של הלילה הוא כנראה מנת חלקם של מטיילים ליליים בלבד. ביום יש המולה סואנת של מכוניות, כיכרות והמון הולכי רגל במרכז העיר. עתה כבר היינו ישובים בג'יפים בדרכנו אל תחילת המסלול, אותם בניינים שהיו עטופים באור רך נראו גדולים והזכירו ארמונות בבירות אירופה. הכל חדש, אחר, לא מוכר.

אט-אט המולת העיר נרגעה, נשארה מאחור, הכבישים נעשו רזים יותר, שדות חקלאיים נפרשו בצדי הכביש, הכל ירוק זוהר, האדמה חרוצה בפלגים קטנים של מים זכים שמתחברים אל נהר הגדול. כביש משובש טיפס אל הר נישא ומבין היער הצפוף מציצה למעלה כנסייה כהה, מגרדת בצבעה ובגודלה את שמי התכלת.

הטיפוס אל הכנסייה נעשה ברגל, על שביל תלול שמהלך מעל נוף עוצר נשימה. למטה, בעמק הירוק, מצייר את מסלולו הרחב נהר המטקווארי. ליד המבנה הכהה של הכנסייה עמד נזיר לבוש בגלימה שחורה. ביד אחת לוחם בכנפות הגלימה שמעופפות ברוח החזקה וידו האחרת אוחזת במצנפת הכמורה שעל ראשו. שמש שקרנית שלחה קרניים מעודדות.

מבין שברי השפה שפיזרה הרוח מהסברי המדריך זיהה הנזיר את שפת המטיילים, עברית, שפת הקודש. היטיב את גלימתו, פניו לבשו הבעת קדוש, סגפן, והוא פסע לעבר המטיילים, פנה בנימוס אל אחת מנשות הקבוצה ושאל: "ירושלים? ". היא חייכה אליו, "לא, ראשון לציון". הנזיר הנהן, כאילו הבין, התקבץ עם המטיילים ועם הניגון המענג של השפה.

הנוף למטה משכר, מגובה של כאלף מטר רואים למטה את לשונות המים, חיבור של שני נהרות, הרגבי והמטקווארי. צבע המים חום, זכר לסחף הפשרת השלגים בהרים. עד המאה החמישית, התנשא קולו של המדריך, הבירה של גיאורגיה, צ'חטה, הייתה כאן למטה.

בכנסייה במרכזה נקברו המלכים. במרחק קצר נבנית עיר חדשה, בתיה עם הגגות האדומים העליזים נושקים למי הנהר. מעל לכנסייה מתנשאים הרי הקווקז הנמוך, עטופים בשטיח ירוק, יערות צפופים גולשים עד הנהר. הפסגות מקושטות כעוגה, כאילו יד רשלנית הניחה כפית קצפת שלג שעדיין לא הפשיר בראשם.

הנזיר הילך אחרי הקבוצה, נכנס איתה

אל האפלולית הרוחשת בכנסייה. הנרות הרקידו צלליות על הקירות החשופים. במרכז הכנסייה צלב ענק. זהו מנזר הצלב הג'ארי, הכנסייה בנויה על שרידי כנסייה מהמאה השישית. המבנה הכהה והקודר מוקדש לזכרה של נינו הקדושה, אם הנצרות של גיאורגיה.

נינו עשתה את דרכה במאה השנייה מקפדוקיה שבטורקיה. התקינה צלב משתי זמורות של גפן וקלעה בשיערה, וכך יצאה לעשות נפשות לנצרות. בשנת 313 קיבלו המלך והמלכה הגיאורגיים את הנצרות, ובעידודם הפכה גיאורגיה לאחד המקומות הראשונים בהם הוכרזה הנצרות.

הנזיר, בדרכו הסבלנית, המתין לסיום הסברי המדריך. אחר כך סיפר את האגדה על הנזיר דויד, שהיה בדרכו לירושלים. מתוך מורא לא יכול היה להיכנס לתוכה, לקח שלוש אבנים בצקלונו, ופנה לחזור לארצו. שתי אבנים נלקחו ממנו על ידי חיילים, ואחת נשא דויד עד גיאורגיה. האבן הקדושה טמונה בכנסייה ומשמשת את הטקסים הדתיים.

עתה פנה הנזיר למדריכה הגיאורגית שליוותה את הקבוצה וביקש ממנה לתרגם את המשפט: "שליש מהאוצר הרוחני של ירושלים נמצא כאן". בזאת ביקש הנזיר להסביר שהגיאורגים מרגישים קרבה עזה לישראל וליהודים. הם רואים בנו העם הנבחר, והוא שמח לארח בכנסייה את הקבוצה. ואמנם, בכפרים מרוחקים נתקלנו בכמה דגלי ישראל. הישראלים רצויים ואהובים בגיאורגיה, ארץ יפה, קרובה, זולה ומרתקת, תחליף לא רע לטורקיה.

גיאורגיה היא שילוב של הרים גבוהים, רמה ירוקה של רוחות והמון מים. אגדה מקומית מספרת שכשאלוהים חילק את ארצות העולם לעמים השונים, הגיאורגים הגיעו באיחור, כי אכלו ושתו. לאחר שחלקו עם אלוהים ארוחה טובה ויין, הוא, כך מספרת האגדה, ויתר על חלקת האלוהים ששמר לעצמו והעניק את הארץ היפה לגיאורגים.
 

גיאורגיה נמתחת מחופי הים השחור מזרחה, דחוסה בין רוסיה בצפון, אזרבייג'ן בדרום מזרח, וארמניה וטורקיה שסוגרות את הדרום. לגיאורגיה יציאה אל הים השחור, שם נמצאים אתרי התיירות שלה. שטחה גדול פי שלושה מישראל ויש בה כ-4.5 מיליון תושבים. שתי שרשרות הרי הקווקז נמתחות לאורכה: הקווקז הנמוך, מדרום, שפסגותיו מגיעות לגובה של 2,500 מטר, והקווקז הגבוה, מצפון, שמגיע לעתים עד 6,000 מטר גובה.

ברמה הגבוהה שבין שתי שרשרות ההרים הולך ומסתיים פרויקט נועז, הנחת צינור גז שיוליך את הגז מהמרבצים באזרבייג'ן אל אירופה, המבקשת להתחמם בחורף הקשה.

שמונה ימים של טיול ג'יפים בגיאורגיה יפגישו אתכם עם החלק המרכזי של הארץ היפה: טיול קצר בטביליסי, משם אל הקווקז הנמוך ואל השיאים בקווקז הגבוה, שם תטפסו לגובה 3,500 מטר, כשמעל יתנשאו הרים גבוהים ומושלגים.

בימים אלה מפשירים השלגים, וכל פלג זעיר הופך לנחל קטן המוליך מים צלולים במדרונות. אלה נאספים לנהר גדול, שהולך ומתעצם והופך לנהר אדיר הנושא אדמת סחף חומה, סלעים ועצים. ימי הפשרת השלגים בעמקים הנמוכים יותר מכסים את האדמה בשטיח ירוק זוהר, מנוקדים בשלל פרחי אביב סגולים וצהובים.

אלה הימים שבהם מגיעים לערבות הנרחבות רועי הצאן מאזרבייג'ן, שמדי שנה עושים את הדרך ברגל עם הכבשים - צועדים מאות קילומטרים אל הגבעות הירוקות שבגיאורגיה. מדובר במין הסכם לא כתוב עם המדינה השכנה, ואלפי ראשי צאן מהלכים לצד הדרך או עולים על הכבישים וחוסמים את תנועת המכוניות. למרבה ההפתעה, אף אחד לא מתעצבן: המקומיים מברכים לשלום את הרועים, חלקם רוכבים על סוסים, אחרים מהלכים ודוחקים בעדר, והכלבים מזנבים במפגרים.

בטיפוס הקשה של הג'יפים דרך יער צפוף מתגלה בקצה מצוק דמותו המפוסלת בברזל של הלוחם התוקע בשופר. דמות הלוחם משקיפה על פסלי ענק אחרים הפזורים על הגבעות הירוקות, לזכר הקרב
המכונן של תור הזהב הגיאורגי. האתר קרוב יחסית לטביליסי בלב שטח ענקי פתוח. מכאן ממשיכות דרכי עפר שמתאימות לג'יפים, חלקן עובר דרך כפרים ארמניים שתושביהם מגדלים תפוחי אדמה בשיטות פרימיטיביות ועבודה קשה, אבל העוני והדלות לא מפריעים להם להאיר פנים, והם מנופפים לשלום לארבעת הג'יפים.

בגובה של 2,000 מטר נח בשלווה אגם הענק טבצ'קורי. קרקור הצפרדעים הרבות מושך את הזרונים, מין ציפור דורסת שצוללת אל מי האגם ותופסת לה צפרדע מצווחת. את המרבד הירוק מפלחים פלגים

זעירים שחורצים את הנוף, ופריחות אביב מוקדמות בסגול ממלאות משטחים. חלק מהכבשים של האזרים כבר מלחכות את העשב, מסביב מתנשאים הרים גבוהים, לעתים ההר נעלם בענן רך שגולש אל מי האגם ויוצר מראות סוריאליסטיים.

עיירת הסקי המטופחת, קוריאני, סוגרת את היום הארוך בשינה במלון טוב. החלק המרשים של הטיול הוא בקווקז הגבוה. הפסגות עדיין עטופות בשלג, מקיפות את עיירת הסקי היפה גודאורי. מכאן מטפס כביש משובש אל ההרים הגבוהים, וממשיך הלאה אל מעבר לגבול עם הרוסים.

המראות עוצרי נשימה, כאן מרגיש האדם את אפסותו מול הטבע. בנקודה גבוהה נמצאת אנדרטת "האחווה" שבנו הסובייטים, מרשימה בגודלה ובמיקומה, עם ציור קיר ענקי שמעצים את הרוסים ומנמיך את הגיאורגים (אין פלא שהגיאורגים לא אוהבים את המקום).

מסביב נוף הקדומים, נהרות שוצפים בצדי הדרך ומורדות תלולים החרוצים במפלים שופעים. דרך קשה עולה אל הכנסייה המפורסמת ביותר בגיאורגיה, "צמידה סמבה", למרגלות פסגת הקאזבג המושלגת. שם, בגובה של כ-3,000 מטר, אנו עדיין נראים ננסים מול הפסגות שעוברות את ה-5,000 מטר.

טיסה: טיסות שכר יוצאות פעמיים בשבוע אל טיבליסי ואורכן כשעתיים.

בתי מלון: טובים למדי, נקיים, ארוחות בוקר וערב מוגשות בהם.

אוכל: אוכלים את המאכלים המקומיים, (חאצ'פורי, אצ'מה, המזכירה את הלזניה, פנובאני, סוג של בורקס, חינקאלי ועוד) בעיקר בצקים מעולים. בתוספת של בשר, קבב ועוף.

לבוש: כדאי להביא מעיל חם ומעיל גשם, נעלי הליכה טובים וגם סנדלים.

שפה: גיאורגית, בכפרים לא יודעים אנגלית. בטיבליסי אפשר למצוא דוברי אנגלית ורוסית.

מטבע מקומי: לארי גיאורגי, (אחד שווה כשני שקל).

יהודים: כעשרת אלפים, רובם בבירה טיבליסי, שם גם יש בית כנסת מפואר במרכז העיר.

טיול: אפשרות לטיול פרטי, קבוצה של חברים או משפחה עד 12 איש, בג'יפים עם מדריכה מקומית. קבוצה ישראלית כ-24 מטיילים בג'יפים, (ארבעה בג'יפ) עם מדריך ישראלי ומדריכה מקומית. דרך חברת מדרפט, 03-5780555.

הג'יפים: מסוג ניסאן פטרול, עם הילוכים, רצוי שיהיה מעט רקע לנהיגת שטח, (לא חובה), בנקודות מסויימת עדיף שבעל הניסיון ינהג.

הליכה: משולבים בטיול כמה מסלולי הליכה לא קשים, האחד במורד נחל שוצף, השני למפל בגובה של כ-3000 מטר, שם האוויר קצת יותר דליל.

הכותב היה אורח של חברת מדרפט.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...