הסכמי רודוס: טיול היסטורי באי רודוס
בטברנות כבר מזמן לא שוברים צלחות, אבל זה בטח לא מה שיעצור אתכם מלבקר בקיץ הקרוב ברודוס או בכרתים. המדריך לתייר שמחפש קצת יותר מבטן גב על חוף הים התיכון
המהומות שהתחוללו באתונה בעקבות המשבר הפיננסי והחלטות הממשלה על העלאות מסים שונות הגיעו לאיים רק על מרקע הטלוויזיה. לעומת זאת, המשבר משפיע על מחירי חבילות התיור לאיים, אולם השלכותיו אינן חד משמעיות.
מצד אחד, לקראת עונה התיירות התחייבו מארגני החבילות מישראל בפני התיירים באיים ובזכות זאת הצליחו להוריד את מחירי חדרי המלון ושירותים נוספים. מצד אחר, העלאה של מסים תמצא מן הסתם את ביטויה במחירי השירותים התיירותיים שיעלו במידה מסוימת.
רודוס וכרתים הם היעדים הפופולריים בקרב הנופשים הישראלים מבין שלל האיים, ומדי שנה מוצעות טיסות ישירות אליהם. השנה ההיצע נרחב וכולל איים נוספים: קוס, קורפו, מיקונוס, סנטוריני וזקינתוס.
מאז 1999 ביקרנו פעמים אחדות ביוון ובאייה, ובהשאלה מראש ממשלתנו בעבר אנו יכולים לומר כי "הים הוא אותו ים והאי הוא אותו אי". כוונתנו היא שהרבה לא השתנה. אמנם נוספו בתי מלון, מסעדות נפתחו ונסגרו, צמחו פארקי מים, אבל מבנה החופשה והאפשרויות לבילוי נותרו בעיקרן כפי שהן היו: חופים, בוזוקי, עלי גפן ממולאים, טיולים בני יום וקניות. האמת, לא צריך יותר.
בנסיעתנו הראשונה לרודוס היו לנו תקוות לבלות ערב בטברנה, עם זמר או זמרת שישירו מבחר קלאסיקות, כאלה שהכרנו מתקליטי דלארס או חאריס אלכסיו. היינו מסתפקים גם בתואמי גליקריה, שהתאהבנו בה באתונה, שם העתירה עלינו נשיקות בתום הופעתה המלהיבה.
אלא שה"בוזוקיה" שהוצעה לנו ברודוס הציגה מבחר אחר. אמנם, כמקובל ביוון, המופע החל בחצות פלוס ועל השולחן המתינו בקבוקי ויסקי ואוזו (במחיר מפולפל), אבל המוזיקה, הו המוזיקה, הייתה פופ יווני מתקתק למדי וגם רועש. ולמי ששאל, זה שנים לא שוברים שם צלחות אלא רוכשים סלסילות מלאות פרחי ציפורן, כדי להשליכם לעבר הבמה.
רודוס אינה מציעה שירי עצבות וגעגועים מזן הרמבטיקו. האי הוא בראש ובראשונה אתר נופש קלאסי על בתי המלון, החופים, הפאבים והקזינו שלו. לצד מרכיבי חופשה קיציים אלה, קיימת אפשרויות ליהנות מעברו העשיר של האי.
הקטע הישראלי בהיסטוריה של רודוס קשור להסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל למצרים ב-24 בפברואר 1949 במלון השושנים. עיקרו של ההסכם היה הכרה (זמנית עד להשגת הסכם קבע) בגבולות שנוצרו בעקבות המלחמה, אלה שאנו מכירים כיום כגבולות 67'. בהמשך נחתמו הסכמים דומים עם ירדן, לבנון ולבסוף גם עם סוריה.
הישראלים ושכניהם הם רק פסיק אחד בהיסטוריה של האי. קודם לבואם לאי של משתתפי שיחות השלום עברו דרכו שורה ארוכה של פולשים ובהם רומאים, ערבים, אבירים נוצרים משתתפי מסעות הצלב, טורקים ואיטלקים, כך שהאי נהנה מערבוב של סגנונות בנייה המעשירים את הביקור.
אזור התיירות המרכז את מרבית
פן אחד של יופיה חייבת העיר החדשה לאיטלקים ששלטו באי מאז 1912 ועד למלחמת העולם השנייה. בני ארצו של בניטו מוסוליני הקימו שורה של מבני ציבור המאפיינים את האדריכלות הפשיסטית.
חלק זה של העיר הוא סואן ורועש. עולם רגוע יותר יתגלה עם המעבר לעיר הישנה, המוקפת חומה ובה שערים אחדים. הכניסה אליה תיעשה בדרך כלל דרך שער החופש המוליך לכיכר סימיס. מיד חשים שם בשינוי, לא מעט בזכות ריצוף האבנים של הרחוב, המבהיר שמצויים במתחם שנבנה לפני מאות שנים בידי נוצרים ומוסלמים, כך שיימצאו שם כנסיות, מסגדים וגם בית כנסת. העיר בין החומות, על סמטאותיה ומבוכיה, מצליחה לשמור על אווירה ראויה למרות החנויות וההמולה התיירותית.
אתנחתה תרבותית אפשר לעשות במוזיאון הארכיאולוגי, הממוקם בבניין משוקם ששימש במאה ה-15 כבית חולים לאבירים ההוספליטריים ששהו בעיר, טרם הסתלקותם למלטה ב-1522 עם הכיבוש הטורקי. ואכן, מקטע זה של העיר מזכיר את ולטה, בירתה של מלטה.
רחוב האבירים (Ipotoon), יוליך את המטייל אל המצודה, שלימים נעשתה לארמון הגרנד מאסטרס, משכנם של ראשי המסדר הצלבני. קשה לא להתרשם מן המבנים הגותיים שברחוב, שחלקם משמש נציגויות זרות ובעבר היו בהם אכסניות למבקרים בני אומות נוצריות באירופה.
הארמון עצמו הוקם במאה ה-14 והוא נפגע קשות ב-1856 בהתפוצצות של חומרי נפץ שאוחסנו בו בידי הטורקים. האיטלקים שיקמו אותו ב-1939. מטרתם הייתה לייעד את המבנה לשימושם של המלך ויטוריו עמנואל השני וראש ממשלתו מוסוליני.
השניים, כך אנו יודעים, לא זכו לכך, ובמקומם נהנים התיירים ממנו ומן המוזיאון לתולדות האי הממוקם בין כתליו של הארמון.
לאחר הביקור בארמון אפשר להמשיך לשוטט בסמטאות העיר הישנה, ברובע הטורקי עם מגדל השעון והמסגד, ומשם לרחוב סוקרטס שבו מצוי הבזאר.
הליכה לכיוון כיכר היפוקרטס, אחת היפות בעיר, ומשם לאורך החומה ברחוב אריסטוטלוס תביא אתכם לכיכר מקדשי השם היהודים. מאמץ ניווטי קטן יוליך לבית הכנסת שלום, שנבנה ב-1577.
הגרמנים שהגיעו לאי ב-1944 שילחו 1,673 מיהודי רודוס לאושוויץ ורק 151 מבני הקהילה הצליחו להתחמק מהם. מרבית בתי המלון מצויים מחוץ לחומות. רבים מהם בצד המערבי של העיר, ניצבים זה לצד זה, לאורך הכביש המוליך לכיוון שדה התעופה. אם חובבי ים אתם, אזי דעו שזהו הצד הסלעי והסוער יותר בשל הרוחות הפוקדות אותו, אם כי יהיו כאלה שיגדירו אותו "פראי". נעים יותר יהיה בצד המזרחי, שם נמצא חוף פליראקי החולי והמפותח, ומן הסתם הצפוף, ואחריו תמצאו חוף ציורי יותר שזכה להיקרא "חוף אנתוני קווין" והוא בעיירה לדיקו.
יציאה מן העיר רודוס אפשרית בסיור מאורגן מבית המלון. רבים אינם פוסלים את האפשרות לשכור רכב ליום. האתר המתויר ביותר, ובצדק, היא הכפר לינדוס, המרוחק כ-50 ק"מ מן העיר רודוס.
זהו כפר ציורי, היושב על מפרץ, ועליו משקיף, ממרומיו של רכס, האקרופוליס. בתיו של הכפר צבועים לבן וסמטאותיו צרות ותלולות. אפשר להעפיל מעלה ברגל או על גבו של חמור. חובבי המזכרות לא יתאכזבו מאחר שהכפר משופע בחנויות וגם חובבי הצילום ירוו נחת.
כמצוות תייר מלומדה ביקרנו גם באתרים מומלצים נוספים. אתר שבעת המעיינות אינו מרוחק מלינדוס וכבר ציינו בעבר שמי שהיה בשמורות הבניאס ותל דן יכול לוותר על המאמץ. גם בעמק הפרפרים, שאמור להיות מלא במעופפים בחודשי הקיץ, לא התרשמנו יתר על המידה. לעומת זאת, המנזר והחוף של טסמביקה מרשימים ונדירים יותר.
כרתים מזמן יותר אפשרויות טיול ברכב בהיותו הגדול באיי יוון. מיקומו הדרומי עושה אותו, בהיבט של הנוף, למזרח תיכוני מכולם. עסקי התיירות מתנהלים בעיקר בחוף הצפוני, שם הפכו יזמים את הכפרים השלווים לעיירות תיירות המוניות.
בראש הרשימה ניצבת חרסוניסוס, שחלק מבתי המלון שבה מרוחקים מאות מטרים מן החוף. גם בירת האי הרקוליון אינה מציעה חוויה תיירותית מרנינה, ומאז ביקורנו הראשון הקפדנו לדלג עליה.
יותר מכל אהבנו את הנסיעה על הכביש הצפוני למערבו של האי. העיר רתינמו מציעה חוף ומבוך של סמטאות תוססות. אם תרימו ראש תגלו צריחי מסגדים ומרפסות עץ, זכר לשלטון הטורקי. מבנים אחרים נותנים ביטוי לימי השלטון הוונציאני.
עוד עיר בנתיב זה - היפה בערי האי - היא חאניה. נמל, סמטאות, מבנים טורקיים-איטלקיים, מגדלי כנסיות וצריחי מסגדים הם המרשם ליופיה. ממערב לעיר, קרוב לקצה של האי, מצויים חופים רגועים עם חולות לבנים.
נסיעה מרתינמו לחלקו הדרומי של האי, דרך כפרים ומטעים, תביא אתכם לפלקיאס לחוף הים. זהו כפר תיירותי מבוקש למדי ואם תגלו שצפוף לכם שם נסו את המפרצונים של דאמוניני, המעניקים שלווה לחובבי השמש.
מן המזח של פלקיאס יוצאות ספינות לחוף משופע בעצי דקל. זהו חוף שמגיעים אליו דרך הים והוא משתרע לשפכו של נחל איתן, כך שאפשר לבחור לטבול במים מתוקים או במלוחים. רבים בוחרים להלך בתוך הנחל מול הזרם או עמו, תוך כדי טיפוס על סלעים ועשיית מקלחת במפלים. במעלה הנחל מצוי מנזר פרוולי, אך אנו לא נסענו כדי להתאמץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם