אבן גבירול פינת פיקאסו: טיול קסום בספרד
למה לחזור שוב ושוב לברצלונה, כשאפשר לגלות את הקסם האמנותי של מדריד (ונעליים לנשים במידות מעל הממוצע), את העבר היהודי המפואר של טולדו (וגלידה בטעם סוכריות גומי) ואת החופים הכפריים של מלגה (והמסעדה האהובה על אנטוניו בנדרס). ברוכים הבאים למרכז ודרום ספרד
הדרך הטובה ביותר לטייל במדריד היא פשוט לצאת לרחוב ולזרום בעקבות הרחובות והסמטאות, מכיכר אחת לאחרת. אפשר להתחיל מכיכר SOL, סביבה יש בתי קפה מצוינים, ומהנה מאוד לשבת בהם ופשוט לצפות בעוברים ושבים. ה-PLAZA MAYOR היא הכיכר הגדולה במדריד, שציורי הקיר סביבה הופכים אותה לכיכר מרשימה ביותר. גם שם יש בתי קפה ומסעדות, אבל אל תשכחו לטעום בדוכני הרחוב מכל הבא ליד, בעיקר את הוופל המקומי, המצופה שוקולד וטובל בקצפת.
מדריד היא עיר חובה לאוהבי אמנות, ומומלץ לבקר לפחות בשלושת המוזיאונים הגדולים שלה. הגדול שבהם, הנחשב לאחד הטובים בעולם, הוא הפראדו. בפראדו נמצאות למעלה מ-2,500 יצירות אמנות מהמאה ה-15 ועד המאה ה-19, ובהן יצירותיהם של אמני ספרד הגדולים: ולאסקז, גויה ואל גרקו, ושל אמנים נוספים כמו רובנס, בוטיצ'לי, רמברנדט ועוד.
מוזיאון נוסף הוא מוזיאון המלכה סופיה לאמנות, שבו נמצאת ה"גרניקה" של פיקאסו, והשלישי הוא מוזיאון תייסן בורנמיסה, שבו נמצא אחד האוספים היוקרתיים של אמנות אירופית.
ברחבי העיר פזורות גלריות רבות, ומופיעים בה אמני רחוב מקסימים ומשקיענים במיוחד בכל פינה ובכל שעה. כמה מהנה להסתובב באמצע הלילה ברחבי העיר ולגלות שהעיר הזאת לא נמה אפילו לרגע קט. חיי הלילה והבילויים של מדריד מתרכזים בעיקר באזור שבין פלאסה דה סנטה אנה (PLAZA DE SANTA ANA) לפורטה דל סול (UERTA DEL SOL).
ב-CALLE HUERTAS אפשר למצוא פאבים, טברנות מסורתיות, תיאטראות ובתי קפה לאורך הרחוב. אני לא בליינית טיפוסית כלל, אבל המהומה ברחובות בשלוש וחצי לפנות בוקר, עם צאתי ממועדון ריקודים (ניגנו שם אייטיז, ניינטיז ורוני סופרסטאר), לא עשתה לי חשק לישון כלל. בעוד אני מחשבת ביציאה מהמועדון איך אני מתעוררת בבוקר, תור ארוך של בליינים משתרך בכניסה, ונראה כאילו מחר רחוק מהם מרחק שנות אור. אולי אלמודובר (הבמאי המוערך יליד העיר) ואולי העולם ההופך לכפר גלובאלי הם שגרמו למדריד להיפתח ואף להפוך לחצופה ונועזת.
אם יש משהו שאני אוהבת בטיולים, זהו ההתערות באוכלוסייה המקומית. אוכל, אוכל ועוד אוכל. כמה שיותר מקומי וכמה שיותר שונה ומפתיע. אני מעדיפה לבלות שעות במסעדות ובבתי קפה על פני שופינג של בגדים.
אחרי מדריד אני מבינה שזה בגלל שעוד לא גיליתי את חדוות שופינג הנעליים. כיוון שמידת הנעליים שלי חורגת ממידות הנשים הסטנדרטיות (43-42), קניית נעליים תמיד הייתה עבורי סיוט. אבל בחנויות הנעליים של מדריד יש מידות גם בשבילי. העמסתי שם שלושה זוגות סנדלים ב-29-17 יורו לזוג, ועוד זוג אחד ברשת הידועה "קמפר".
משם הדרך הייתה קצרה לשופינג גם עבור יתר חלקי הגוף הזקוקים לכיסוי. קניתי גם יותר מדי זוגות עגילים, הכי אותנטיים וצועניים, מלאי רקמות, פרנזים ונוצות צבעוניות. חוויה שהחלה כשופינג תמים הפכה לדיבוק בתירוץ ש"הכל פה כל כך זול, אלוהים".
למרות שאני מאוד בעד האמירה של אהובי לחיים, "די לתרבות את-צריכה", גיליתי שמדריד היא גן עדן לקניות (הכל מכל, מחנויות יוקרה ועד שוקי פשפשים), גם אם את לא צריכה כלום, והתגלה אצלי חשש בולט ל"אובר ווייט".
רחוב CALLE ORENSE
אני אישית לא מפספסת אף פעם ביקור בסופרמרקט המקומי, כדי לחוות את המוצרים הטריים והמקומיים הייחודיים למדינה. גם אזור סלמנקה ידוע בגודש החנויות שבו, ועוד אזור טוב לשופינג הוא בין SOL ל-GRAN VIA עד ל-INDEPENDENCIA PLAZA DE LA שבמזרח העיר.
ואם כבר קניות, אי אפשר בלי שווקים. MERCADO DE LA PAZ ברובע סלמנקה הוא שוק יוקרתי לבגדים ולאביזרי אופנה. הוותיק והידוע ביותר הוא שוק הראסטרו, שוק פשפשים שבו ניתן למצוא הכל, כולל מאכלים מעולים בדוכנים ובטאפאס ברים הגודשים את השוק.
גם MERCADO DE SAN MIGUEL הוא חגיגה קולינרית ותאווה לעיניים ולקיבה. מומלץ להגיע רעבים, להסתובב במקום עם כוס יין ופשוט להתענג על מבחר המנות הקטנות. צריך היה ממש לגרור אותי משם החוצה כדי שאפסיק לאכול.
אם כבר הגעתם למדריד, אין סיכוי שאתם מפספסים את טולדו. נסיעה של כ-70 ק"מ דרומית למדריד תספק הצצה לעיר עתיקה ויפהפיה, שבה שרידים רבים לעבר יהודי מפואר. כבר בכניסה לעיר נחשפים למשפט משירו של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), "יפה נוף משוש תבל, קריה למלך רב". יש הטוענים כי ריה"ל נולד בטולדו, אולם עניין זה שנוי במחלוקת. מה שבטוח הוא, שרבים בספרד בכלל ובטולדו בפרט מכירים את יהודה הלוי ואת יצירותיו, דבר בהחלט מרגש.
התחושה בטולדו היא שהזמן עצר מלכת. סמטאותיה הצרות של העיר העתיקה מרשימות ביותר, הקתדרלה הגדולה היא מהמבנים החשובים לנצרות. זו כנסייה עתיקה בסגנון בנייה גותי ובתוכה מוזיאון לאמנות. בנוסף, בטולדו נמצאת כנסיית סנטו תומה (SANTO TOME IGLESIA), המפורסמת בזכות ציור הקיר הענקי והמדהים של הצייר אל גרקו.
לא רחוק מהכיכר המרכזית של העיר נמצא מבצר אלקאזאר (ALCAZAR), שנבנה במאה ה-12 ושימש מקום המגורים של מלכי קסטיליה. מדובר באתר ארכיטקטוני מרהיב.
למרות העושר המדהים של הנצרות, דווקא הצניעות והפשטות של אחד משני בתי הכנסת שנותרו בעיר, סנטה מריה לה בלנקה, ריגש אותי מאוד. כל כך נעים לסייר ברובע היהודי. יהודי טולדו, מספרת מדריכה מקומית, היו משכילים ובקיאים במספר שפות, וכנציגי המלך הם מילאו תפקיד מרכזי במפעל התרגומים האדיר של טקסטים מערבית ללטינית, לקטאלנית ובעיקר לקסטליאנית.
טולדו היא עיר קומפקטית ומומלץ לסייר בה בהליכה רגועה. בסיום הביקור בעיר אפשר לנסוע כשני קילומטרים אל הפראדור (PARADOR), המצוי מעט מחוץ לעיר. זהו מבנה היסטורי שהוסב למלון. מעבר לעובדה שמדובר במלון קסום, הוא משקיף על העיר ומשמש נקודת תצפית עוצרת נשימה על העיר טולדו. ואם אתם כבר באזור, קנחו בגלידה בטעם סוכריות גומי (תות) בגלידרייה שנמצאת ברחוב הראשי, כדי שיישאר טעם מתוק בפה.
ערים הן מרתקות, אבל מה עם חופים? הדרימו למלגה, עיר נמל בחבל אנדלוסיה. הלילה כמעט ממאן להגיע. בשעה שמונה בערב עוד קפחה השמש על ראשי (השקיעה במלגה מתרחשת בסביבות השעה 22:00). הדבר אפשר כמובן זמן רב יותר של חשיפה למפרצים המרהיבים ביופיים לאורך רצועת קוסטה דל סול וכן לכפרי הדייגים, שביניהם פזורים עשרות בתי מלון ודירות נופש חלומיות. מלגה כל כך ציורית, בדיוק מה שניתן לצפות מעיר שנמל התעופה שלה קרוי על שם הצייר והפסל המפורסם פאבלו פיקאסו.
וכאן בדיוק מתחיל העניין עבור מי שלא מתעניין רק בבטן-גב. העיר, וגם סביבתה הקרובה, מספקות אווירה תרבותית נפלאה לתייריה, לצד הכפריות הפסטורלית. פיקאסו הוא ללא ספק גאוות העיר (בעיר יש מוזיאון במקום שהיה פעם ביתו), אבל היא מחוברת גם להוגי דיעות ולמשוררים רבים, בהם אישים יהודים כמו שלמה אבן גבירול (משורר תור הזהב של ספרד, שהיה יליד מלגה), מה שמשווה למקום אופי תרבותי ייחודי, ואף רוחני פילוסופי במקצת.
כל מה שצריך כדי להרגיש את האווירה הזאת זה לשבת באחד מבתי הקפה באזור הטיילת של מלגה, ומיד מתחשק לך לכתוב פואמה. או לפחות לנסות.
ליד פסלו המרשים של אבן גבירול, הניצב בטיילת, לא רחוק ממצודת אלקסבה, נמצאת אחת המסעדות הטובות באזור- "BODGA BAR EL PIMPI". מנה מומלצת לאניני הטעם: עלי עולש (צ'יקורי) ממולאים בגבינה ובאגוזים. אני עדיין מרגישה את הטעם החלומי של המנה, שלוותה ביין מקומי בהמלצת בעלי המקום. חובה לסייר בתוך המסעדה המעוצבת להפליא ולהציץ בתמונות הסלבריטאים הספרדים המצטופפים על הקירות. אנטוניו בנדרס מככב, ובגדול.
עיירה אחרת, ציורית מקסימה ולבנה, שנמצאת במרחק חצי שעה נסיעה ממלגה היא מיחאס (MIJAS), שם תקדם את פניכם אטרקציה תיירותית שחלף זמנה: תחנת מוניות שכלי התחבורה בה הם חמורים, שאמורים לקחת את התיירים לשוטט בסמטאות מיחאס הצרות והציוריות.
מיחאס היא עיירה קטנה וקומפקטית ואפשר לטייל בה ללא כל קושי ברגל, מה שמומלץ מאוד, בעיקר לנוכח העובדה כי החמורים ב"תחנה" נראים די מוזנחים. העיירה מלאה במסעדות ובבתי קפה מיוחדים, הפועלים בחצרות הפנימיות של המבנים הלבנים.
מהכיכר המרכזית נפתחים שני רחובות מקסימים. על חזיתות הבתים תלויות אדניות ועציצים שמוסיפים לא מעט צבע. אל תפספסו את השקדים המסוכרים בכל פינת רחוב. טעם גן עדן.
במעבר חד מהצניעות של מיחאס, כדאי לבקר במרבייה (MARBELLA) העשירה , העיר השנייה בגודלה לאורך חוף קוסטה דל סול. מדובר בעיר יוקרתית ועשירה, שתושביה הגיעו למקום מכל קצווי תבל, בהם נסיכים, שחקנים או סתם עשירים שבא להם לעגון עם היאכטה שלהם בעיר ולגהץ את כרטיסי האשראי בחנויות היוקרה הפזורות ברחובות שוקקי חיים.
כ-50 קילומטר לכיוון צפון-מערב (מחוץ לאזור הקוסטה דל סול) כדאי להגיע אל רונדה (RONDA), שהיא מעין עיירה קטנה עם עבר היסטורי עשיר שמשופע בנופים תלולים וירוקים. מספרים כי ארנסט המינגווי קיבל את ההשראה לספרו "מוות אחר הצהריים" ממש כאן, ברונדה, בזירת מלחמת השוורים של העיירה, שנחשבת הגדולה בעולם.
גם הבמאי אורסון וולס ביקר ברונדה, ומספרים כי אפרו פוזר בעיירה. המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה גר במשך תקופה מסוימת במלון "ריינה ויקטוריה", ועוד סלבריטאים הטביעו חותמם באזור.
1. צפו במופע פלמנקו מקומי. העוצמה של הריקוד הזה מרטיטה את הלב וגורמת לכם לחזור הביתה ברקיעות. הכי הכי אותנטי- CORRAL DE LA PACHECA, עם אחת הרקדניות המעולות שתזכו לראות.
2. אכלו צ'ורוס, והרבה. הדבר הזה אמנם שומני ביותר, אבל שווה כל קלוריה וכל ביס.
3. צפו במשחק כדורגל של קבוצת הבית ריאל מדריד, באיצטדיון סנטיאגו ברנבאו (80 אלף מקומות ישיבה). חוויה של פעם בחיים.
4. שחקו אותה ספרדים - קחו שעה או שעתיים של סייסטה באמצע היום, בגן של סרוונטס, האבא של דון קיחוטה. מקום נפלא לנוח בו, לקרוא ספר, ואפילו להירדם על הדשא.
5. בצעו את הקניות בחנויות המקומיות. תוכלו למצוא מציאות צבעוניות ואותנטיות במיוחד, במחירים מצחיקים, כמו עגילים מיוחדים ב-7 יורו.
6. הכניסו את היד לכיס ותנו יורו או שניים לשחקני הרחוב. הם אמנים לכל דבר וחלק מתעשיית התרבות והבידור של העיר, והם מתפרנסים בדיוק מהעודף שיש לכם בארנק.
7. אכלו רק בטאפאס בר מקומי. לרוב יהיה שם תור של מקומיים, ואם אומרים לכם שאין תפריט באנגלית, תהיו בטוחים שאתם במקום הנכון. מומלצת במיוחד הטברנה המדהימה CASA TONI. לא לפספס את החצילים ברוטב מייפל. אלוהי.
8. רצוי לבחור בלינה באכסניה קטנה על פני לינה בבית מלון. מומלץ במיוחד: הוסטל BARRERA - אכסניה איכותית עם 19 חדרים, אווירה חמימה, יחס אישי ובעלת בית פשוט מקסימה. אם אתם מתעקשים על מלון איכותי ומפואר, לכו על "קטלוניה פלאזה מאיור", השפית שם תפתיע אתכם בארוחות הערב.
9. בטולדו יש מרציפן מעולה. אל תשכחו לקחת גם הביתה, לשאר המכורים.
10. ומה לא לעשות: בשום אופן אל תתקרבו לזירות של מלחמות השוורים. לא להאמין שבשנת 2011, במדינה מערבית שמחשיבה את עצמה שפויה, זה עדיין קורה: מדי ערב נרצחים שוורים תוך כדי התעללות איומה ולקול תרועות. זה אמיתי. זה שובר את הלב. זוהי פגיעה קשה בבעלי חיים. זוהי אכזריות לשמה ומעשים אלו, השנויים במחלוקת גם בספרד עצמה, הם עקב אכילס של המדינה כולה. ראו הוזהרתם.
הכתבת הייתה אורחת קווי חופשה, המשווקת טיסות וחבילות נופש למדריד ומלגה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם