כוכבים בחוץ: על פסטיבל "אגם הכוכבים" במלאווי
מלאווי זה לא רק תינוקות מאומצים של מדונה. בשנים האחרונות מתקיים שם מדי שנה פסטיבל "אגם הכוכבים": שלושה ימים ולילות של מוזיקה וריקודים, מבושלים בחום של 35 מעלות
השר שחרר עצמו מרתמות המצנח, חושף חולצה פרחונית נוצצת, ופילס את דרכו בקהל לעבר במת עץ, שעליה הוצבו רמקולים ענקיים שהוטסו מבריטניה ערב קודם לכן. "מלאווי לא רוצה שיכירו אותה כמקום שבו מדונה מאמצת תינוקות", אמר השר. "זו מדינה עם גאווה. אני מוציא בזאת הנחיה רשמית ממשרד התיירות - על כולם לעשות חיים". בכך ניתן אות הפתיחה לפסטיבל "אגם הכוכבים" השביעי.
בקרב קהל החוגגים היו גם מאות בריטים שהגיעו לאחר מסע בן 20 שעות: מנמל התעופה היתרו בלונדון לניירובי בקניה, משם לעיר הבירה של מלאווי לילונגווה, ואחר כך בנסיעה באוטובוס במשך ארבע שעות דרך המישורים הצחיחים, עד הגיעם לאתר הפסטיבל. שם הם נחשפו לחום של 35 מעלות בצל הדקלים.
אגם מלאווי הוא השלישי בגודלו באפריקה ולחופיו נושקות שלוש מדינות: מוזמביק במזרח, טנזניה מצפון ומלאווי במערבו. אורכו מגיע ל-580 ק"מ ורוחבו בשיאו הוא 75 ק"מ. החוקר דיוויד לוינגסטון העניק לאגם את הכינוי "אגם הכוכבים" שממנו נגזר שמו של הפסטיבל.
מלאווי, המעטרת עצמה בכינוי "הלב החם של אפריקה", משווקת את האגם על חופיו החוליים והבתוליים כאתר התיירות העיקרי שלה. "השר צודק", אומר ויל ג'יימסון, מייסדו של הפסטיבל. "כשאומרים מלאווי, כולם חושבים על רעב ועצב. נדמה שאף אחד לא יודע כמה שמחה וכיף יש כאן".
ג'יימסון הגיע לראשונה למלאווי בשנת 1998, כפעיל מטעם "ויילדלייף סוסייטי". הוא שב לאוניברסיטת "ג'ון מורס" בליברפול עם קרטון ריק של "צ'יבוקו שייק שייק", בירה על בסיס חלב. ג'יימסון הקים בעירו מועדון לילה שנשא את שם המשקה האפריקאי, ובשנת 2004 הוא אף הוכתר כמועדון הטוב ביותר בבריטניה.
בעזרת הניסיון והקשרים שצבר דרך פעילות המועדון, יזם ג'יימסון באותה שנה את פסטיבל "אגם הכוכבים". הוא הצליח להביא לאירוע בצ'ינטצ'ה, לחופו הצפון מערבי של האגם, 700 חוגגים (120 מתוכם הגיעו מבריטניה).
ג'יימסון ידע שפסטיבל במלאווי לא יוכל לפעול לפי המודל הבריטי. "רוב אנשי הצוות הם מתנדבים, ורוב האמנים שמופיעים לא מקבלים תשלום", הוא מספר. "יש לנו מוזיקאים מקומיים המנגנים יחד עם כוכבים בינלאומיים. טכנאים מהכפרים בסביבה מפקחים על כל מה שקורה על הבמה. זה בהחלט משהו שונה. יש פסטיבלים שנוחתים בשטח ולמחרת עוזבים. אנו לא רוצים לפעול כך. אנו מביאים לאזור יותר ממיליון דולר והמטרה שלנו היא בסופו של דבר להעביר את כל הפסטיבל לאחריות תושבי מלאווי".
ימים אחדים לפני תחילת הפסטיבל, מיד עם נחיתתי בנמל התעופה של לילונגווה, קיבלתי רמז ראשון עד כמה הפסטיבל הזה משמעותי למדינה. כאשר ניגשתי להחליף כסף, הבחין הפקיד בתרמיל שלי ושאל אם אני בדרך לפסטיבל באגם. "וואו", הוא הגיב בקול רם, "אתה הולך לעשות כיף חיים, ידידי". הוא החל לרקוד בתאו הקטן, והתנגש עם ישבנו בישבנה של אחת הפקידות, שהצליפה בו בחבילת דולרים.
המיניבוס שעליתי עליו בנמל התעופה נטש במהרה את כביש האספלט ועבר לנסוע על דרכי עפר החולפות דרך כפרים עם בקתות קש ובוץ. ראיתי את הגברים שחיפשו צל מתחת לעצים ושיחים בעוד הנשים נשאו שקי תבואה על ראשן. בכפרים הגדולים יותר הבחנו בחנויות מוזנחות, שעל קירותיהן תלויות מודעות פרסומת מתקלפות. כאשר עצרנו במחסום משטרתי התנפלו עלינו עשרות ילדים שניסו למכור לנו כרובית, בצל ותירס.
בשני העשורים האחרונים החלה התיירות להכות אט אט שורשים לחופיו של אגם מלאווי. זה קורה בסביבות קייפ מקליר בצפון האגם, באזור האהוב על התרמילאים, וגם באזור מנגוצ'י, שם מצויים חדרי מלון ברמה גבוהה שעולים כמאה דולר ללילה.
כאשר אוכלוסיית הדגים, שפרנסה במשך דורות את המקומיים, מצטמקת מדי שנה, תעשיית התיירות באזור הופכת לחיונית ממש. היתרונות שלה ברורים: עוד אפשרויות תעסוקה, כבישים משופרים, בתי חולים טובים יותר ומים נקיים יותר.
עד לפני כעשר שנים, כאשר משפחה מקומית הצליחה לחסוך סכום סביר, היא הייתה אורזת את מיטלטליה ועוברת לאחת הערים. כיום, המשפחות האלה נשארות בסביבה, לחוף האגם. אטרקציות תיירותיות נוספות שמציעה מדינה
אחרי דברי הפתיחה הראוותניים של שר התיירות הגיעה תורה של המוזיקה. רוב הצופים היו מלאווים, ולצדם אפריקאים ממדינות שכנות וגם מאות אחדות של בריטים. המופע המרכזי בלילה הראשון היה של אוליבר "טוקו" מטוקוצי מזימבאבווה.
אני בטוח שלא הייתי היחיד שלא היה לו מושג מיהו, ואני בטוח שאיני היחיד שחושב שהוא היה המופע הטוב ביותר בפסטיבל כולו. הגיטרה השמחה והקופצנית, הנגינה הווירטואוזית במרימבה (כלי נגינה דמוי סקסופון) והקולות מלאי הנשמה עשו את שלהם, ועוד לא אמרנו מילה על איך שהוא רוקד. הצופים ניסו לחקות אותו, כשהם קופצים על החול בתנועות רחבות.
במשך שלושה לילות חגגו הרוקדים עד עלות השחר, כשהם עוברים בין שלוש במות מתחת לשמים זרועי כוכבים, כשמסביב נוצצים אורות סירות הדייגים באגם.
הכוונה של ג'יימסון בארגון הפסטיבל לפני שבע שנים הייתה למשוך תשומת לב לצדדים החיובים של המדינה, שאיש לא חולק עליהם - המוזיקה, היופי הטבעי והאנשים. לעת עתה, לפחות, נדמה שזה עובד.
ועם השנים, מוצא הפסטיבל דרכים לסייע לחברה יותר ויותר. במשך היום מאורגנים מטעם הפסטיבל סיורים בפרויקטים מקומיים. כשעה נסיעה מאתר הפסטיבל, בפאתי מגוצ'י, ביקרתי בכפר שבו "מיקרולון פאונדיישן", הקרן שהקים הפסטיבל, עובדת כבר כמה שנים עם נשים מקומיות.
במסגרת התוכנית, שקיבלה את השראתה משיטת המיקרו-קרדיט שמוביל הכלכלן מבנגלדש מוחמד יונוס, נשים מקבלות הלוואות קטנות, בסביבות 60 דולר לאישה לפתיחת עסק. ההלוואות מיועדות דווקא לנשים מכיוון שההנחה היא שאפשר לסמוך עליהן יותר, והן יותר מתמצאות בכלכלה המשפחתית מאשר גברים.
רבים כאן סבורים שעשרות שנים של סיוע בינלאומי יצרו באפריקה תרבות של "מגיע לי", ושהגיע הזמן להחליפה בניהול פיננסי אמיתי. התוכנית מצליחה להחזיק את עצמה ב-80 אחוז ותומכת ביותר מ-25 אלף נשים ובעסקים שלהן - מייבוש דגים ועד לפתיחת חנויות.
באחר הצהריים האחרון של הפסטיבל יצאה קבוצה של חוגגים ברגל לבית היתומים במנגוצ'י במסגרת סיור מאורגן. משתתפי הסיור שיחקו כדורגל וניגנו עם מאות ילדים מקומיים. מבחינות רבות, הביקורים האלה הם תוספת מוזרה לשמחת הפסטיבל. אבל נדמה שבאמת אין טעם להביא מאות אירופים עשירים לאחד המקומות העניים ביותר בתבל, בלי לפחות לנסות לגרום להם לעשות משהו בנדון.
אין ספק שפסטיבל "אגם הכוכבים" מזרים כסף לכלכלה המקומית, ועושה כמיטב יכולתו כדי לתמוך ביוזמות מקומיות. אך נדמה שיש לו השפעה לא פחותה מזו גם על המשתתפים המגיעים מחו"ל. מבריטניה הגיעו לפסטיבל הלהקות "נויזטס" "גט קייפ.וור קייפ. פליי" ו"מיסטג'ם".
לבד ממוזיקה, נראה שהפסטיבל מצליח גם לייצר כמויות אדירות של רצון טוב. במשך שלושת ימי הפסטיבל באגם הדהדו באוזניי מילותיו של שר התיירות. "אגם הכוכבים" לא הולך לרפא את מלאווי מתחלואיה. אבל הוא בהחלט יכול לשמש דוגמה לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של המדינה הזאת - היכולת, למרות הכל, לשמוח ולהיות מלאי גאווה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם